אם העשירים בלחץ, כנראה שאנחנו עושים משהו נכון - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אם העשירים בלחץ, כנראה שאנחנו עושים משהו נכון

אובמה לא עשה די למנוע גידול בפערים? ההתבטאויות של העשירים מראות אחרת

14תגובות

לגידול באי השוויון בארה"ב יש עלויות ברורות: קיפאון בשכר למרות גידול בפריון, וגידול בחובות שהופך אותנו לפגיעים יותר למשבר כלכלי. יש לו גם עלויות חברתיות ואנושיות גדולות. יש למשל ראיות חזקות לכך שאי השיוויון מוביל להידרדרות בבריאות ולתמותה גבוהה יותר.

אבל יש עוד: אי שוויון חריף, כך מתברר, יוצר מעמד של מנותקים יותר ויותר מהמציאות - ובד בבד מעניק להם כוח אדיר. הדוגמה שעליה מדברים כיום היא המיליארדר טום פרקינס, ממייסדי קרן ההון סיכון קליינר פרקינס קולפילד אנד באיירס. במכתב לעורך "וול סטריט ג'ורנל", הוא התלונן על הביקורת הציבורית נגד ה–1%, והשווה אותה למתקפות על היהודים בגרמניה הנאצית, כשהוא מזהיר שאנו בדרך ל"ליל בדולח" נוסף.

ניתן לומר שזה רק משוגע אחד, ולתהות מדוע ה"ג'ורנל" בחר לפרסם מאמר שכזה, אך פרקינס אינו קיצוני. הוא אפילו לא איל ההון הראשון המשווה את מקדמי המיסוי הפרוגרסיבי לנאצים. ב–2010, הצהיר סטיבן שוורצמן, יו"ר ומנכ"ל בלאקסטון גרופ, שההצעות לבטל את הפרצות בחוקי המס למנהלי קרנות גידור וקרנות השקעה פרטית, דומות "לפלישת היטלר לפולין ב–1939". יש גם כמה פלוטוקרטים אחרים המצליחים להימנע מהשוואות עם היטלר, אך מחזיקים בדעות פוליטיות וכלכליות המשלבות פרנויה ומגלומניה במידה דומה - ומבטאים אותן בקולניות.

זה אולי נשמע קצת חריף, אך אם תבחנו את הנאומים ומאמרי הדעה של בכירי וול סטריט המאשימים את נשיא ארה"ב, ברק אובמה - שמעולם לא עשה דבר מלבד לומר את המובן מאליו, שהיו בנקאים שהתנהגו רע - בדמוניזציה ורדיפת עשירים. ראו כמה מאלה המשמיעים האשמות אלה, גם הביעו טענה מגוחכת בריכוזה העצמי, שלפיה רגשותיהם הפגועים (בניגוד לדברים כמו חובות משקי הבית או צנע תקציבי) הם הדבר העיקרי שמונע את ההתאוששות.

REUTERS

מצב העשירים היה טוב יותר תחת רומני

רק כדי להבהיר, מצב העשירים, ובייחוד אלה העושים את הונם בוול סטריט, גרוע יותר תחת שלטון אובמה משהיה לו מיט רומני הרפובליקאי היה זוכה בבחירות ב–2012. השילוב בין ביטול חלקי של הקלות המס של ג'ורג' בוש והעלאת מסים המסייעת במימון הרפורמה בבריאות, פירושו ששיעורי המס על המאיון העליון חזרו בערך לרמתם מלפני שלטון רונלד רייגן. לרפורמטורים הפיננסיים היו גם כמה ניצחונות מפתיעים בשנה האחרונה, ואלה חדשות רעות לעסקנים שעושרם מגיע מניצול רגולציה חלשה.

ואולם כל קבוצה מוצאת עצמה תחת ביקורת ומפסידה במחלוקות מסוימות על מדיניות בדרך - זה אופיה של דמוקרטיה. השאלה היא מה קורה לאחר מכן. אנשים רגילים מקבלים את ההפסד בשקט, וגם אם הם כועסים, לא טוענים מיד לרדיפה ומשווים את מבקריהם לנאצים. אך העשירים שונים ממני וממך.

כן, אחת הסיבות היא שיש להם הרבה יותר כסף, ואת הכוח שמלווה אותו. הם מורגלים ביחס של כבוד - לא רק מצד האנשים שהם שוכרים, אלא גם מצד פוליטיקאים המעוניינים בתרומות הפוליטיות שלהם. לכן הם נדהמים לגלות שכסף לא יכול לקנות הכל, ולא יכול לבודד אותם מכל ביקורת ומכשול.

אני חושד ששליטי היקום של היום לא בטוחים לגבי טיב הצלחתם. איננו מדברים על אילי תעשייה - אנשים שמייצרים דברים. אנו מדברים על אנשים שמזיזים כסף ממקום למקום ומתעשרים כשהם מגלחים קצת כסף מלמעלה כשהוא עובר דרכם. הם אולי מתגאים בכך שהם אלה שמייצרים משרות, אבל האם הם באמת מוסיפים לה ערך? רבים מאתנו מטילים בכך ספק.

לא ניתן לקרוא נאומים ומאמרים כמו אלה של פרקינס או שוורצמן בלי לחשוב על הנאום המפורסם של הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט ב–1936. הוא דיבר על השנאה שבה נתקל מצד "הכסף המאורגן", ואמר כי "אני מברך את שנאתם".

למרבה הצער, אובמה לא מתקרב לרוזוולט בצעדים המזכים אותו בשנאת העשירים. ואולם הוא עשה הרבה יותר ממה שרבים מייחסים לו, וכמו רוזוולט - גם הוא והדמוקרטים צריכים לברך על השנאה הזו, מכיוון שזה סימן שהם עושים משהו נכון.

אי־פי

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#