לא רוצים לבלוע את התרופה: איך הפכה מערכת הבריאות האמריקאית ליקרה בעולם? - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לא רוצים לבלוע את התרופה: איך הפכה מערכת הבריאות האמריקאית ליקרה בעולם?

עשרות מיליוני אמריקאים יזכו לקבל ביטוח בריאות לראשונה בחייהם, אבל רבים מהם מתנגדים לרפורמת הבריאות, ולא רק בגלל הקשיים הטכניים שביישומה ■ אחד האנשים שסייע לממשל לתכנן את המערכת החדשה, פרופ' אייל צימליכמן משיבא, מספר ל-TheMarker על כשל השוק שהפך את מערכת הבריאות האמריקאית ליקרה בעולם

9תגובות

תארו לעצמכם שאתם מתעוררים באמצע הלילה עם כאב בטן נוראי. בישראל, אתם מזמינים רופא, ואולי מתפנים לחדר מיון. אחרי טיפול החירום אתם פונים לרופא קופת חולים. העלות הכוללת תהיה כמה עשרות שקלים, מלבד מס הבריאות של 4.8% שאתם משלמים משכרכם מדי חודש.

ועכשיו תארו לעצמכם שאתם בארה"ב. שם, לפי חוק מ–1986, חדרי מיון חייבים לטפל בכל אדם שמגיע במצב חירום. בפועל, החוק לא נאכף בקפדנות עד 2003, ואז החמיר ממשל ג'ורג' וו. בוש את הפיקוח על בתי החולים. בוש הסביר ב–2007 במסיבת עיתונאים בבית הלבן: "המטרה המיידית שלנו היא להבטיח שיש יותר אנשים עם ביטוח פרטי. לאנשים באמריקה יש גישה לשירותי בריאות. הרי פשוט הולכים לחדר מיון", אמר בוש.

בוש האמין שחדר מיון מספק את כל שירותי הבריאות הנדרשים, אבל למוניק ווייט, צעירה החולה במחלה הכרונית הקשה לופוס, חדר המיון היה התחנה האחרונה. ללא ביטוח בריאות לא היה לה כסף לטיפול תרופתי ושוטף במחלתה. כשהתעוררה לילה אחד בכאבים, הכריחה אותה אמה לנסוע לחדר המיון, אבל היא כבר היתה חולה מדי ומתה לאחר כמה שבועות.

סיפורי זוועות כאלה אינם חסרים באמריקה. זכור במיוחד סרטו התיעודי של מייקל מור, "סיקו", שבו אחד המשתתפים בסרט נאלץ לתפור לעצמו פצע פתוח ברגל משום שלא היה לו ביטוח רפואי או כסף לממן את התפירה.

Bloomberg

מערכת הבריאות האמריקאית היא אחת המושקעות ביותר בעולם מבחינה תקציבית – ארה"ב מוציאה כמעט 18% מהתמ"ג שלה על שירותי בריאות – כפליים מהממוצע ב–OECD, ולמרות זאת, 56 מיליון אמריקאים, או 20% מהאוכלוסייה בגיל 19–64, מתקשים לממן לעצמו טיפול בריאות.

נטיות תרבותיות ומאזן כוח פוליטי ייחודי לארה"ב, עיוותים וכשלי שוק מפתיעים לכלכלה החופשית הגדולה בעולם, הולידו את סיפורי הזוועה האלה. לפני שהנשיא ברק אובמה הצליח להעביר את החוק להגנת החולה ולטיפול בר־השגה ("אובמה־קייר") ב–2010, לפחות 16 נשיאים פעלו ליצור מערכת בריאות אוניברסלית שמשרתת את כל האזרחים, מפ.ד. רוזוולט, דרך אייזנהאואר, ניקסון, ועד ביל קלינטון, אך לא הצליחו להגיע למטרה זו.

רפורמת הבריאות שנחקקה ב–2010 נועדה להבטיח שלכל אמריקאי יהיה ביטוח רפואי. באוקטובר 2013 השבית הפלג הרפובליקאי בקונגרס את שירותי הממשל בארה"ב במאמץ לבטל או לדחות את רפורמת הבריאות השנואה עליו. הפלג הנצי של המפלגה התנגד כל כך לרפורמת הבריאות של אובמה, שהיה מוכן לסכן את ארה"ב בחדלות פירעון כדי לבטל אותה. ההשבתה הסתיימה לאחר שממשל אובמה עמד בלחץ, אבל המחלוקת נותרה בעינה: הפלג הימני בארה"ב שונא את הרעיון של ביטוח בריאות לכל.

השקתה של הרפורמה בסוף 2013 נתקלה בקשיים רבים. ראשית, היו כשלים טכניים באתרים שבהם אמורים היו המבוטחים להירשם ולקנות ביטוח. התקלות הטכניות גרמו למתנגדי הרפורמה לדוש בעקרבים ובשוטים את בשרו של ממשל אובמה. משנפתרו כשלים אלה, התברר כי רק 3 מיליון מתוך עשרות מיליוני הלא מבוטחים רכשו ביטוח באתרים שהקים הממשל. יתר על כן, סקרים מצביעים על אי שביעות רצון, ורויטרס פירסם נתונים המראים כי מבוטחי אובמה־קייר מיעטו להגיע לספקי שירותי בריאות בשבועות הראשונים לתחולת החוק.

גם למבוטחים היו בעיות חמורות

לווייט, כמו ל–45 מיליון אמריקאים לפני הרפורמה, לא היה ביטוח בכלל, אבל מיליוני אמריקאים אחרים שיש להם ביטוח נמנעים מקניית תרופות ומביצוע פרוצדורות יקרות, שכן הביטוח שלהם אינו מממן אותן במלואן. הסטטיסטיקות של הקשר בין מצב רפואי למשבר כלכלי בארה"ב הן מחרידות: 1.7 מיליון משקי בית בארה"ב הגיעו לפשיטת רגל ב–2013 בגלל הוצאות בריאות, יותר מכל סיבה אחרת לפשיטת רגל, כולל הוצאות בכרטיס אשראי או משכנתאות שלא נפרעו - כך מראים ממצאי מחקר של אתר NerdWallet Health, על פי נתונים של ממשלת ארה"ב.

שיבא

גרוע מכך, מערכת הביטוח הקיימת כושלת: רוב משקי בית אלה מגיעים לפשיטת רגל, אף שיש להם ביטוח בריאות. 10 מיליון בוגרים שיש להם כיסוי ביטוחי, לא יוכלו לפרוע את כל ההוצאות שלהם; 11 מיליון משתמשים בהלוואות בכרטיסי אשראי כדי לשלם את ההוצאות - וישלמו על כך ריבית גבוהה; ו–15 מיליון איש ירוקנו את החסכונות שלהם לצורך טיפול רפואי, לפי הנתונים.

גם לפני המשבר, ב–2007, היו הוצאות בריאות הסיבה ל–62% מפשיטות הרגל האישיות בארה"ב, לפי מחקר שנערך באוניבסיטת הרווארד. 78% מהם היו בעלי ביטוח כאשר חלו. התייקרותם של שירותי הבריאות בארה"ב בעשורים האחרונים היתה מכרעת: לשם השוואה, רק 8% מפשיטות הרגל ב–1981 נזקפו לסיבות רפואיות, וב–2001 המספר עלה ל–50%. פושטי רגל מבוטחים נאלצו לשלם השתתפות עצמית של 17 אלף דולר, ואילו למי שלא היה ביטוח, הגיעו ההוצאות ל–27 אלף דולר בממוצע.

ארבע שעות בחדר ההמתנה

ישראלים שמתגוררים תקופה בארה"ב חוזרים לעתים לישראל עמוסי סיפורים שממחישים את תחלואיה של מערכת הבריאות היקרה בעולם: בתו הקטנה של רועי פלד, עמית הוראה באוניברסיטת קולומביה, נחבלה במצח ודיממה. לאחר התלבטות לקחו ההורים את הילדה למרפאה כדי להדביק את החתך. "חיכינו ארבע שעות בחדר ההמתנה המדהים של בית החולים, ובתום ההמתנה ראתה אותנו אחות למשך ארבע דקות ורופאה שהקדישה לעניין ההדבקה שתי דקות ברוטו". כעבור כמה שבועות הגיע החשבון בדואר: 1,040 דולר עבור בית החולים ו–725 דולר עבור שכר הרופאה.

למזלו של פלד, שחזר לפני כמה חודשים לישראל ועובד כמרצה בבית הספר למשפטים של המכללה למינהל, היה לו ביטוח מטעם האוניברסיטה: "שילמתי 220 דולר בחודש והמעסיק שלי עוד 1,500 דולר, ובסך הכל 1,700 דולר למשפחה עם שני ילדים קטנים". אחרי שהביטוח שילם את הטיפול, נותרה לו השתתפות עצמית של 100 דולר בלבד.

Bloomberg

כשבת זוגו של פלד נזקקה לאשפוז של שני לילות בבית חולים לצורך בדיקות פשוטות, החשבון הדהים את בני הזוג: 10,300 דולר, מהם מימנו בני הזוג 1,820 דולר מכיסם. המרכיב היקר ביותר בחשבון היה האשפוז עצמו, ולא הבדיקות: 6,400 דולר לשני לילות.

גם ביומיום, המחיר כבד מנשוא: "כל ביקור אצל רופא משפחה עלה לנו 30 דולר. הרבה פעמים הוא אומר לך 'תחזור אלי מחר, אם אתה עדיין מרגיש לא טוב', ושוב גובה 30 דולר. בדיקות פשוטות כמו דם ושתן מגיעות בקלות ל–120 דולר. ההרגשה היא שאתה צריך לחשוב עשר פעמים לפני שאתה נעזר בשירות רפואי כלשהו. אני, למשל, לא הלכתי אפילו פעם אחת לרופא בכל השהות שלנו בארה"ב, וגם עם הילדים צימצמנו כמה שאפשר, אף שהיה לנו ביטוח שנחשב מצוין". לדבריו, "כולם מבינים שם שזה יצא משליטה. אין כל דרך הגיונית להסביר את המספרים האלה, מלבד מבנה מעוות שבו ספקי הבריאות וחברות הביטוח עושים יד אחת נגד הציבור".

המקרה של פלד אינו ייחודי - הוא מאפיין את מערכת הבריאות האמריקאית בצורה אקוטית. זוהי המערכת היקרה בעולם בתמחור שלה. המחיר תמורת טיפול רפואי גבוה לעתים פי עשרות מונים מהמחיר לטיפולים מקבילים ברוב המדינות. אמריקאים משלמים יותר מאחרים כמעט על כל מפגש עם מערכת הבריאות, גם אם התשלום מגיע מכיסם וגם אם הוא מתבצע דרך פוליסת הביטוח. הם נשלחים לעבור פרוצדורות ובדיקות יקרות יותר מאנשים במדינות אחרות - שבהן יש מערכות בריאות פרטיות או ממלכתיות. בדירוג מחירי התרופות, הסריקות והפרוצדורות של הפדרציה הבינלאומית למערכות בריאות, שכוללת חברות ביטוח מרחבי העולם, נמצא כי ארה"ב היא היקרה ביותר בכל 21 הקטגוריות - בדרך כלל בפער ניכר.

אמריקאים משלמים בממוצע על החלפת מפרק ירך פי ארבעה מחולים בשווייץ או בצרפת, ומשלמים יותר מפי שלושה על ניתוח קיסרי מאשר משלמים ניו זילנדים או בריטים. עלויות האשפוז גבוהות פי שלושה מבשאר המדינות המפותחות. לא התרופות והטיפולים מאריכי החיים הם הגורם המכריע ביותר בעלות הכוללת של הטיפולים, שמגיעה ל–2.7 טריליון דולר בשנה. אחראי להם דווקא המחיר הגבוה של טיפולים רגילים בתכלית. "ארה"ב פשוט משלמת לספקי שירותי הרפואה הרבה יותר על כל דבר", אמר טום סאקוויל, מנכ"ל פדרציית תוכניות הבריאות, ולשעבר שר הבריאות הבריטי, ל"ניו יורק טיימס".

משלמים יותר, מקבלים פחות

לד"ר אייל צימליכמן, סגן מנהל המרכז הרפואי שיבא ואחראי תחום איכות בבית החולים, יש הסברים לכשל הזה. כאחד האנשים שסייעו לממשל אובמה לתכנן את רפורמת הבריאות, הוא מצטט מומחה אחר לבריאות, גורו הניהול מייקל פורטר: "'הבעיה העיקרית של מערכת הבריאות האמריקאית', שפועלת בשוק התחרותי ביותר בעולם לכאורה, 'היא שהתחרות היא לא באמת על הלקוח, וכתוצאה מכך, השוק לא בריא. הוא לא פועל לשפר את איכות המוצר והשירות, והוא לא עובד באופן שמשפר את התחרות'", אומר צימליכמן.

המחקר של צימליכמן עם פרופ' דיוויד בייטס בהרווארד הביא אותו לתפקיד יועץ לוועדה של משרד הבריאות האמריקאי בתחום המדידה ויישום טכנולוגיות. במקביל, התברג צימליכמן להנהלה של Partners healthcare, רשת בתי החולים של הרווארד במסצ'וסטס, והוביל בה תהליך חדשני של מעקב אחר מנותחים לאחר הניתוח והיזון חוזר למנתחים ולחולים על מידת ההצלחה של הניתוח ועל תפקודם של הרופאים. את הפרויקט ליווה פורטר, שעוסק בשנים האחרונות בעיקר בכלכלת בריאות. מערכת הבריאות האמריקאית, אומר פורטר, מכווננת לתת ערך לספקים ולחברות הביטוח, ולא מתחרה על הצרכנים. "זו מערכת שמזינה את עצמה. הרופאים בארה"ב, למשל, מרוויחים יותר מבכל מדינה אחרת. השיטה של תשלום לפי שירות (fee for service) דפקה את זה", אומר צימליכמן.

ואולם כששואלים את הצדדים הפוליטיים בארה"ב, מקבלים תשובות רבות. "יש קונצנזוס על דבר אחד", אומר צימליכמן, "שצריך להפחית את העלויות". ארה"ב משלמת על בריאות ביוקר: ההוצאה השנתית על בריאות, מהכיס הציבורי והפרטי גם יחד, היא יותר מ–17% מהתמ"ג. קצב הגידול השנתי הוא 4%, "וזה לאחר שהיתה התמתנות בשנים האחרונות", מדגיש צימליכמן.

במערכת קפיטליסטית, תשלום גבוה נחשב סביר, כל עוד הוא מניב תמורה נאותה. אבל מה שגרוע במיוחד במערכת האמריקאית הוא מבחן התוצאה: המערכת פשוט לא מספקת תוצאות טובות, ובטח לא ביחס להשקעה העצומה שלה. בעוד שתוחלת החיים הממוצעת במערב הגיעה ב–2011 ל–83.1 שנים לאשה ו–77.3 שנים לגבר, ארה"ב ממוקמת הרבה מתחת לממוצע, עם תוחלת חיים של 81.1 שנים לנשים ו–76.3 לגברים. גם במדד החשוב של תמותת תינוקות תמונת המצב האמריקנית עגומה: בעוד שממוצע מקרי המוות של תינוקות עד גיל שנה במערב הוא 4 ל–1,000 לידות חי, בארה"ב עומד הממוצע על 6.1 – 50% מעל הממוצע.

ישראל, לשם השוואה, עם הוצאה לאומית מהנמוכות במערב על בריאות, עולה על מדינות המערב במדדים האלה, עם תוחלת חיים גבוהה בהרבה מהממוצע (79.9 לגברים ו–83.6 לנשים) ותמותת תינוקות נמוכה מהממוצע (3.5 מקרי פטירה ל–1,000 לידות).

במהלך העשור האחרון, מספר צימליכמן, האמריקאים הבינו שמעמדם, כמי שמלמדים את שאר העולם על איכות בתחום הבריאות, הידרדר - ושיש להם מה ללמוד מאחרים. "ארה"ב ממוקמת נמוך במדדים כמו תוחלת חיים ותמותת תינוקות. אמריקאים מוכנים לשלם הרבה בשביל לנהוג במרצדס, אבל מה שקורה זה שהם משלמים על מרצדס ומקבלים שברולט. וזה מה שהוציא אותם מהשלווה – האיכות הנמוכה".

הצורך לתקן את מערכת הבריאות אקוטי במיוחד בתקופה שבה כלכלת ארה"ב צוברת חוב גדל והולך. אף שממשל אובמה הצליח לצמצם את הגירעון התקציבי שהועבר לו מידי ממשל בוש והתנפח בתקופת המשבר הפיננסי, מתווה החוב העתידי מאיים במיוחד. לפי תחזית של הקונגרס, מערכת הבריאות וביטוח לאומי הם הגורמים העיקריים לגידול הצפוי בחוב הלאומי.

"ב–2009 היה מסע הפחדה בארה"ב נגד הרפורמה. היו אפילו כנסים ציבוריים שבהם הגיעו לאלימות. הרעיון לחייב אנשים לקנות ביטוח לא מתקבל היטב בארה"ב. קשה לנו להבין את זה, כמו שקשה לנו להבין את הדרישה לזכות נשיאת נשק", אומר צימליכמן. "הציבור חי מדיסאינפורמציה. כששואלים בסקר, רוב האנשים שם מתנגדים לרפורמה, אבל כשמציעים להם את סעיפי הרפורמה, הם תומכים בכל אחד מהם".

ברפורמה יש לא מעט כשלונות

לנוכח ההתנגדות הרפובליקאית העזה בעבר, ניסה הממשל הנוכחי להתפשר על פי מתווה רפובליקאי דווקא. כך, לאחר דילול משמעותי של החוק, כתוצאה מאילוצים פוליטיים ואינטרסים עסקיים, נותרה הרפורמה ממוקדת בעיקר בתחום הביטוחי ופחות במודלים רפואיים חדשים. "הרפורמה הביטוחית מגדילה את הכיסוי ואת האיכות שלו", מסביר צימליכמן. חברות הביטוח יצטרכו לעמוד בסטנדרט בסיסי במה שהן מציעות למבוטחים.

הגידול העיקרי בכיסוי הביטוחי נובע מהרחבת מדיקייד. זוהי תוכנית ממשלתית ותיקה, המספקת ביטוח לאנשים שמתחת לקו העוני. לפי החוק החדש, הורחבה הזכאות לאנשים שהכנסתם היא עד 138% מקו העוני. בין מדיקייד, מדיקייר - תוכנית הבריאות הממלכתית לקשישים – ותוכנית הבריאות ליוצאי צבא, מכוסה חצי מאוכלוסיית ארה"ב בביטוח שהממשלה מממנת. כך שהתפישה שבארה"ב אין ביטוח בריאות ממלכתי היא נכונה למחצה בלבד. עם זאת, בעקבות פסיקת בית המשפט העליון, החליטו כמה מדינות לא לאמץ את ההרחבה, ובכך השאירו מיליוני אזרחים תקועים גם ללא זכאות למדיקייר, וגם ללא זכאות לסובסידיות (ראו במסגרת - עיקרי הרפורמה).

המספר הגדול של אנשים המבוטחים על ידי המדינה בארה"ב יכול להפתיע את מי שחושב על ארה"ב כמדינה נטולת רווחה. דיוויד קאטלר, פרופסור לכלכלה בבית הספר לכלכלה של הרווארד ומומחה למערכות בריאות, שהיה יועצו של הנשיא קלינטון למדיניות בריאות, אומר שעד 2030, עם הרפורמה הזו ושינויים נוספים הצפויים בדמוגרפיה, יגיע היקף הכיסוי הזה ל–75%.

דרך נוספת להרחיב את הכיסוי היתה העלאת גיל הכיסוי לילדי המבוטחים מ–18 ל–26. הסיבה לכך היא שבמחקר שנערך לקראת החקיקה, התברר כי בשכבת הגיל האמורה יש מעט מבוטחים.

דווקא השינוי העקרוני ביותר שמציגה הרפורמה, זה שעורר את ההתנגדות של אנשי מסיבת התה, הגיע במקור מהצעה של הרפובליקאים: לפי החוק, כל אדם חייב שיהיה לו ביטוח בריאות. סעיף זה, שנקרא Personal mandate, מאפשר לאנשים שהכנסתם היא מ-138% ועד 400% מקו העוני לקבל סובסידיות על תשלומי הביטוח שלהם. צימליכמן מעריך את העלות ב–5,000–6,000 דולר בשנה. לחברות הביטוח אסור לסרב לבטח אנשים, גם אם יש להן מחלות קיימות.

הרעיון לחייב את כולם בביטוח נועד להבטיח שגם אנשים בריאים, שאחרת היו בוחרים לא לעשות ביטוח, יקנו פוליסה. אחרת, אם חברות הביטוח חייבות לבטח את כל מי שפונה, הפרמיות יהיו יקרות מאוד, או שחברות הביטוח יפשטו רגל.

לא כל אדם חייב לקנות לעצמו ביטוח: מעסיקים שיש להם יותר מ–50 עובדים במשרה מלאה יחויבו להעניק לעובדיהם ביטוח. שוב, כמו במקרה של המדינות, מספקת הרפורמה אופציית מילוט. מי שלא רוצה לקנות ביטוח, יכול לשלם קנס. "כרגע הקנס נמוך ממחיר הביטוח", אומר צימליכמן, אבל הוא מעריך כי הפערים ייסגרו. הוא מספר גם כי בינתיים, מי שמרוויח הכי הרבה מהרפורמה הן חברות הביטוח. "וזה הספק הגדול ביותר שמאפיל על הרפורמה".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#