מיליארדר מעמק הסיליקון חושש שה-99% יעשו לעשירים ליל בדולח - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
דעה

מיליארדר מעמק הסיליקון חושש שה-99% יעשו לעשירים ליל בדולח

טום פרקינס מקליינר שולח מכתב מבוהל ל"וול סטריט ג'ורנל" ■ ורוביני טוען שקרל מרקס צודק עתה יותר מתמיד - הקפיטליזם עלול להשמיד את עצמו בגלל אי השוויון

122תגובות

טום פרקינס כנראה לא שמע על החוק שעומד להצבעה בישראל, לפיו שימוש במילה נאצי ככינוי גנאי איננו חוקי. אם פרקינס היה גר בישראל, כנראה שהוא לא היה שולח את המכתב המופרך שלו ל"וול סטריט ג'ורנל", העיתון הנפוץ ביותר בארה"ב ומעוזו של הימין השמרני הכלכלי. 

פרקינס הוא אחד ממייסדי חברת ההון סיכון הידועה קליינר פרקינס קופילד אנד ביירס. ביום שישי הוא פירסם מכתב ב"וול סטריט ג'ורנל" ובו התלונן מרות על הדמוניזציה של העשירים, ההתקפות של "לכבוש את וול סטריט" על ה-1% ועל הסחף המסוכן בחשיבה האמריקאית. אולם פרקינס לא הסתפק בהתמרמרות המוכרת של מיליארדר בעל פריבילגיות על ההמונים המיוזעים המקנאים בעושרו, לדבריו. הוא הלך ואמר את זה: "ליל הבדולח היה דבר בלתי נתפס ב-1930; האם הרדיקליות ה'פרוגרסיבית' שנולדה ממנו בלתי נתפסת כעת"?

קשה להאמין שאפילו טייקונים ערלי לב במיוחד לא עצרו בחריקת בלמים על השורה הבלתי נתפסת הזו. אולם אם אתם מתקשים להאמין שמישהו משווה מחאה נגד אי שוויון לנאצים, נסו לחזור אחורה בזמן לאוגוסט 2010. פחות משנתיים לאחר שתרגילים בנקאיים כמעט מוטטו את המערכת הפיננסית הגלובלית, ואי השוויון נחשף במלוא כיעורו, התאונן סטיבן שוורצמן, מנכ"ל בלאקסטון ומיליארדר בזכות עצמו, כי העלאת מסים על הכנסות של מנהלי קרנות כמוהו (שוורצמן משלם מס רווחי הון של 20% על המשכורת שלו, בזכות פרצת מס לעומת מס שולי של כ-40% שאדם בעבודה אחרת היה משלם על הכנסה כזו), משולה לפלישת גרמניה הנאצית לפולין.

שוורצמן עוד יהודי, אז הרפלקס המותנה של שליפת רדיפת הנאצים את היהודים עבר לו די בשקט, למעט לגלוגים מעטים. במקרה של פרקינס, שעירב במכתבו טענות נגד הטינה המתעוררת נגד מהנדסי עמק הסיליקון שגורמים להתייקרות מחירי הבתים באזור עבודתם, התגובות היו קצת יותר מזועזעות. אפילו קליינר פרקינס טרחו לצייץ בטוויטר כי פרקינס מזמן אינו מעורב בפעילות החברה וכי הם מזועזעים מדבריו.

המוסד הבינלאומי להיסטוריה חברתית, אמסטרדם

המכתב של פרקינס איננו אנקדוטה מבודדת המעידה על התרופפות בינתו של משקיע מזדקן. לפרקינס ולרעיו לאליטה שמחזיקה עושר גדול יותר משיש ל-3.5 מיליארד בני אנוש יש סיבה טובה לפחד, גם אם רוב הסיכויים הם שליל הבדולח שפרקינס מצפה לו לא יתרחש דווקא בימי חייו. המחאה נגד הפערים החברתיים אינה רק עניין של קנאה במי שיש לו יותר: היא משקפת פחד עצום שהולך ומתגבר. הפחד הזה הוא מפני עולם משתנה, שבו שינויים אובייקטיביים - כמו הזדקנות האוכלוסייה ועליית הטכנולוגיה - מסכנים את הביטחון התעסוקתי של רבים. אבל יותר מזה, העולם הזה הוא עולם שבו החופש הכלכלי האמיתי נחטף לטובת אינטרסים צרים, ושבו מושג האחריות - ההדדית, הקולקטיבית וזו של המדינה לאזרחיה - הומר במושג האחריות לבעלי המניות.

פחד הוא גורם רב עוצמה. אולם ברובו של העולם המערבי הוא לא מספיק חזק עדיין כדי לחולל את המהומה החברתית שפרקינס חושש ממנה. במדינות ערב, במזרח אירופה, בדרום אמריקה ובחלק מדרום מזרח אסיה יש מקומות שבהם הפחד היה חזק מספיק. האביב הערבי ושאר ההתקוממויות העממיות צריכים לשמש איתות לעתיד שאולי גם יגיע למקומות עשירים ושבעים יותר.

כרגע העולם המערבי מדושן מדי, ומרותק מדי למסכים שטוחים גדולים וצבעוניים המקרינים להמונים בידור בזול, מעסיקים אותם ברכילות, הבלים והסחות דעת אחרות. במקרר יש עדיין מספיק מזון, המכונית אולי לא חדשה כל כך, אבל היא עדיין נוסעת, והבית מלא צעצועים, רהיטים וגאדג'טים זולים מסין שממלאים חלל פיזי גדול אבל לא הרבה יותר מזה. כשה-99% יצליחו לנתק את עיניהם מהמסך הזה, הם אולי יבינו שמישהו חטף את החיים שלהם.

פרקינס היה מיטיב לעשות אם היה מעלה באוב דמון אחר מההיסטוריה של אירופה: את קרל מרקס. חלק ניכר מתורתו, שהיוותה השראה לאחת המהפכות הגדולות של המאה ה-20, מדברת על מלחמת מעמדות, אמצעי ייצור והון - כולם נושאים שחוזרים היום לעניין את כולנו. דחיקתם של אמצעי ייצור טכנולוגיים משוכללים את רגליהם של עובדים ברחבי העולם, כפי שחזה מרקס, היא אחד הפחדים הגדולים שקיימים כיום.

כדי להבין עד כמה נוכח מרקס בחלומות הבלהות של האליטה הכלכלית, אפשר לצטט את פרופסור נוריאל רוביני שאמר השבוע, בכנס העשירים והחזקים בדאבוס: "בין טכנולוגיה, גלובליזציה, סחר ואפקט הסופרסטאר שבו המנצח-לוקח-הכל, אי השוויון גובר. זהו לא רק נושא מוסרי, כי אם מצב שבו יש צריכה קטנה מדי ומעט מדי חסכונות, וזה רע לצמיחה הגלובלית. זהו מעגל הרסני. קצת כמו הרעיון המרקסיסטי שאם הרווחים (של התאגידים) גדלים יותר מדי ביחס לשכר, אין מספיק צריכה, והקפיטליזם משמיד את עצמו. ולכן אני חושב שהתובנה הזו של קרל מרקס שימושית כיום כפי שהיתה לפני 100 שנים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#