תאגידים משתלטים, מנהלים מתחככים ואי-השוויון הוא לא יותר מכותרת - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
דאבוס

תאגידים משתלטים, מנהלים מתחככים ואי-השוויון הוא לא יותר מכותרת

כנס דאבוס אינו באמת ועידה להצלת העולם ובחדרי האוכל לא מדברים על אי־שוויון ■ זהו כינוס של אנשי עסקים שבאו לפגוש אנשי עסקים אחרים ■ האופטימיות חוגגת והמיליארדרים שהגיעו צופים כי הונם ימשיך לגדול

21תגובות

"מאיזו חברה אתה?" שאלה המזכירה בלשכת אישורי הכניסה לבלבדר, המלון המפואר והמבוקש בעיירת הסקי השוויצרית דאבוס, כמה שעות לפני פתיחת הכנס השנתי שמביא לכאן כ–2,500 ממנהלי החברות הגדולות בעולם - וגם לא מעט מנהיגים פוליטיים. השאלה התמימה אינה מפתיעה: כשעוברים ברחוב הראשי של העיירה, מתברר שהתאגידים הגלובליים, השמות שכולנו מכירים, כבשו את העיר - ובעוצמה גדולה יותר מכל כנס דאבוס אחר בשנים האחרונות.

קפה שניידר, למשל, המסעדה השווייצית המסורתית והוותיקה של העיירה, נסגרה לרגל האירוע ונהפכה לקפה פפסיקו. בחלון, שבימים רגילים מוצגים בו דברי מאפה, הוצבו מדפים עם מותגים של ענקית המזון האמריקאית: בקבוקי מיץ מוגז ושקיות חטיפים. למי שאינו מוזמן לאחת מארוחות הערב או האירועים שמארחת החברה, אין כניסה.

בלומברג

50 מטר על ידו, סגרו את הקלאטש קפה, שנהפך לקפה דויטשה בנק. רבות מחנויות הבגדים וציוד הסקי באזור פונו, כל אחת לטובת "קפה" של מותג תאגידי אחר. בנקים, כמובן, חברות ביטוח - וגם מותגי תקשורת ועיתונות. במלון בלבדר אותו הסיפור, אבל בצפיפות 'ממותגת' גדולה אפילו יותר. כל שלושה צעדים מכניסים את המבקר לעולם של מותג אחר. זהו המקום שבו כולם רוצים להיות: אם אתה לא שם, ואתה לא מראה שיש לך את שצריך כדי להיות במרכז העניינים - כסף, קשרים ונחישות - אתה לא קיים, או לכל הפחות חשוב פחות.

הגדולים לא מתפשרים. משרדי רואי החשבון הגלובליים, למשל. המדרגות שמובילות לאזור האבטחה ולמכונות השיקוף (צריך לעבור בידוק ביטחוני קפדני ולהמציא אישורי כניסה כדי להיכנס לכל המלונות הגדולים), ממותגות בלוגו מואר של KPMG, כמו גם הלובי וצוות שמגיש מכל טוב. המסדרון, לאחר הבידוק, שייך למשרד דלויט. הירידה לבארים שבמרתף שייכת ל–PWC. לכולם יש "קפה", "לאונג'" או "בר". רוצים אספרסו קצר כדי לקבל זריקת אנרגיה בין הריצות? יש, במיתוג של חברת הביטוח ציריך, אבל רק אחרי שתעברו את הלובי, שבו יצרנית המכוניות אאודי מציגה את מכונית הספורט־פאר החדשה שלה.

האפיפיור 
פונה למנהלים

הנושא הרשמי של הכנס הנוכחי, במהדורת 2014, הוא "לעצב מחדש את העולם" - כותרת יומרנית, שגם לא אומרת יותר מדי וגם לא שונה מהותית מזו של השנים הקודמות. אלא שלקראת פתיחת הכנס מתברר שבכל זאת יש השנה מוטיב מרכזי אחד, חד וברור: אי־השוויון בעושר בין האנשים השונים בעולם. עד כה, כמעט ולא דיברו כאן על דברים אחרים.

סקר המומחים של הפורום הכלכלי העולמי, מארגני הכנס, קבע שהפער בין 1% העשירים של כדור הארץ לבין כל השאר הוא הסיכון העיקרי ליציבות ולצמיחה הגלובלית - וזהו גם הכיוון שממנו עשויות לבוא הצרות הגדולות ביותר. אילו צרות? כנראה מחאות של אוכלוסיות שאינן מוכנות יותר לקבל את המציאות הזו, אשר בדרך זו אחרת - שלא מפורטת - יפגעו במכונת הכלכלה.

כולם חוזרים על אותו מספר: 1% העשירים שולטים ב–40% מהנכסים הגלובליים. סקר אחר, הפעם של ארגון אוקספם, הציג את הנתונים קצת אחרת ובצורה שהבטיחה לו כותרות: 85 האנשים העשירים בעולם מרכזים בינם לבין עצמם את אותו עושר שיש ל–3.5 מיליארד האנשים העניים ביותר, כלומר המחצית הענייה של תושבי כדור הארץ. אי־אפשר להישאר אדיש לנתון כזה, ובארגון דורשים מיסוי ומאמצים נוספים לשנות את המציאות.

בלומברג

אפילו האפיפיור, במכתב ששלח ערב הפתיחה למארגן הכנס וראש הפורום הכלכלי העולמי, קלאוס שוואב, קרא למנהלים להתייחס לאי־השוויון ולמה שהוא רואה ככישלונות של הקפיטליזם. "נדרשת תחושה חדשה של אחריות מצד המנהלים. ניהול עסקים הוא מקצוע, אפילו מקצוע אצילי, בתנאי שאלה שעוסקים בכך יבינו את המשמעויות הגדולות יותר של החיים", כותב האפיפיור, ומוסיף: "כדי להגדיל את השוויון נדרשת יותר מרק צמיחה כלכלית, גם אם היא תנאי מוקדם. נדרשים החלטות ותהליכים, שמטרתם להגיע לחלוקה טובה של יותר של העושר, יצירת מקומות עבודה וקידום משולב של הטיפול בעניינים באופן יותר עמוק מאשר הגרסה הפשוטה הנוכחית של מדיניות רווחה". האפיפיור מסכם בפנייה למנהלים ולמנהיגים שעלו להרים בדאבוס: "אני מבקש שהעושר וההון ישרתו את האנושות - ולא ישלטו בה".

המקום לחשובים ולמצליחים

אלא שדיבורים לחוד - ומעשים לחוד. למרות הכותרות, כנס דאבוס אינו באמת ועידה להצלת העולם, וענייני אי־השוויון הם לא באמת הנושאים שאנשים מדברים עליהם ויעסקו בהם. זהו כינוס של אנשי עסקים שבאו לפגוש אנשי עסקים אחרים - קולגות, ספקים ולקוחות - ולהתחכך עם עיתונאים, עם שרים, עם נגידים ועם פקידים בכירים.

כאשר שואלים מנהלים מדוע הם מגיעים לכנס, שהכניסה אליו עולה כ–70 אלף דולר, ומדוע יש מנהלים אחרים שבוחרים שלא להגיע, הם עונים כך: כי בשלושה ימים אני יכול לפגוש כמות של אנשים בכירים, שהיה לוקח לי שנה לפגוש אותם בדרך אחרת. מי שהחליט שלא לבוא, טוען שהפגישות הללו פשוט עקרות.

זו גם חגיגה ענקית של יחסי ציבור, ודאי הגדולה מסוגה בלוח האירועים השנתי של עולם הכלכלה. למעשה, החלק הרשמי של הכנס - הדיונים, הפאנלים, הנאומים והסדנאות - הם בעיקר הצגה עבור יותר מ–500 עיתונאים שנמצאים בין כותלי מרכז הכנס, ועוד מאות נוספים הנמצאים במלונות מסביב. כל רשתות הטלוויזיה הגלובלית פתחו אולפנים גדולים, כולל מיקומים בשלג שמצטלמים היטב. הלו"ז שלהם הוא מצעד אינסופי של ראיונות עם מנכ"לים, פוליטיקאים ופקידים בכירים.

עבור המנהלים שמגיעים לכאן, זו אולי המטרה העיקרית: מובטח להם שיקיימו אתם ראיונות, צילומים, שיחות רקע - ושהשם שלהם ייחרט עוד פעמים רבות במוחות הציבור ובדברי הימים של האינטרנט ושל תוצאות החיפוש בגוגל. עבור מי שמגיע, עצם ההופעה היא חלק גדול מהעניין.

מאחר שדאבוס הוא המקום לחשובים ולמצליחים, ומאחר שכולם יודעים שהסינון קפדני ועלות הכניסה גבוהה, אזי עצם הנוכחות - באמצעות התיעוד האינטנסיבי בתקשורת הכלכלית - הוא מהלך חשוב מאין כמוהו למיתוג של כל מנהל בכיר. את הכסף אף אחד הרי ממילא לא מוציא מכיסו הפרטי. בליגה הזו של המנהלים, החברה תמיד משלמת, גם אם החשבון מגיע ליותר ממיליון דולר עבור "שותפי חסות". אלה מקבלים רשימה של זכויות נוספות, כמו מיתוג מסיבה או קוקטייל, פינת "קפה" משלהם, והחשוב ביותר: את הזכות לשבץ את בכירי החברה באחד הדיונים והפאנלים שיתקיימו במהלך שלושת ימי האירוע.

אי–פי

עבור החברות זו בהחלט עסקה משתלמת, על אף העלות הגבוהה. זה נכון במיוחד עבור חברות שעוסקות בשירותיים עסקיים, כמו יועצים, רואי חשבון, בנקים, חברות ביטוח וחברות מחשוב עסקי. צוותי יחסי ציבור הראו לי כיצד הם סופרים את התרומה למיתוג החברה, כיצד הם מחברים את המסרים השיווקיים שלהם לנושאים שעולים על סדר היום בכנס, וכיצד הם מצליחים לדבר עם מספר שיא של לקוחות ברמה הגבוהה ביותר.

למעשה, לגדולים כבר אין ברירה. אם אתה בין הגדולים בתעשייה שלך בעולם, ואם בחרת לבוא בעצמך לכנס דאבוס בשנים האחרונות, החלטה שלא להגיע עלולה לשדר מסרים לא טובים - כמו קשיים או סכסוך עם מאן דהו.

לשם שינוי, אין משבר

וכך, דווקא מתחת לסיפור המסגרת על אי־השוויון והדאגה לאלה שהגורל היטיב עמם פחות, המנהלים פתחו את כנס דאבוס של 2014 בחיוכים רחבים וחיכוכי ידיים. ראשית, לשם שינוי, אין משבר. כמעט בכל השנים האחרונות, כנס דאבוס התקיים בצילם של ימים קשים - לאחר צניחות מחירים בשווקים, משברי חובות של מדינות, קריסות של מוסדות פיננסיים או מהפכות בעלם המערבי.

הפעם האופטימיות חוגגת, גם אם הבון־טון העסקי הוא לדבר על כך בשמרנות ובזהירות. בכל סקר תחזיות לשנה הקרובה, מדווחים המנהלים על ציפייה לשיפור בעסקים ולגידול במחזורים וברווחיות. אנשי הפיננסים והשווקים מדברים על עליות מחירים בבורסות. בעיות העבר נשארות מאחור.

הסיפור על ההפסד הענק של דויטשה בנק ברבעון הרביעי של 2013, שנבע כולו מהפרשת כספים לצורך תשלומי תביעות וקנסות בגין הרמאויות בשוק הליבור, מבהיר שרבים מהבנקים הגדולים כבר סגרו את הפינה האפלה הזו. הקנסות שולמו, ההוצאות המשפטיות הופשרו, והבנקאים יכולים לצפות לרווחים נאים ולבונוסים שמנים בסוף השנה. ברמה העסקית, התמונה ברורה: החברות הגלובליות ממשיכות להתחזק, לסקטור העסקי מעולם לא היו יותר כוח או מזומנים בקופה (ברמה שאין להם מושג מה לעשות אתם) - והמגמה הזו תימשך גם השנה.

ניתוח אחד, של חברת המדיה בלומברג, מביא את הסיפור בצורה הממוקדת ביותר. בסוכנות הידיעות הקימו לאחרונה צוות בראשות עורך מיוחד, שעוסק בכיסוי ענייניהם של המיליארדרים. הצוות סופר את הונם מדי יום (למעשה מדי רגע, כי רובו נגזר משווי מניותיהם בחברות הנסחרות בבורסה), מדרג אותם ומביא את הסיפורים שלהם.

אי–פי

ומה מדווח הצוות עם פתיחת כנס דאבוס? מתברר שלעיירה השווייצית הקטנה הגיעו השנה לא פחות מ–80 מיליארדרים, ורובם משוכנעים שההון שלהם ימשיך לגדול גם השנה, בזכות שילוב של הריבית הנמוכה יחד עם ציפיות לעליות שערי המניות ומחירי הנכסים שבהם הם מחזיקים.

על פי חישובי בלומברג, הונם של המיליארדרים גדל בשנה שעבר ביותר מחצי טריליון דולר. בראיונות שקיימו אנשי בלומברג עם חברי המועדון המיוחד הזה, שרבים בו הגיעו לדאבוס במטוסם הפרטי, חזרו ב–24 השעות האחרונות אותם מוטיבים: המצב טוב, המניות יעלו, יש התאוששות, הריבית תישאר נמוכה.

ומה עם סיכונים? בוודאי. המיליארדרים לא פוסלים אפשרות של תחילת עלייה בריבית, והם בעיקר מודאגים מהפוליטיקאים. אלה, לדעתם, לא עושים את הדברים שנדרשים כדי לעודד צמיחה כלכלית ולמתן דרישות וציפיות להעלאות מסים. לטענת העשירים, הפוליטיקאים עוסקים בעיקר בהישרדות ובשמירה על הכיסאות שלהם. ומה עם אי־השוויון? זו בעיה של הפוליטיקאים.

לא באמת עושים כאן עסקים

ואם עוסקים בפוליטיקאים, זהו המקום להתייחס למשלחת הישראלית הגדולה - במונחים של דאבוס - שמגיעה לכנס. ראש הממשלה, בנימין נתניהו; הנשיא, שמעון פרס; שרת המשפטים, ציפי לבני; נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג; ועוד בכירים מישראל, יחד עם צבא קטן של עיתונאים ועוזרים, יפשטו השנה על דאבוס ויצטרפו לקומץ קטן של מנהלים שמגיעים לכנס בעקביות מדי שנה.

על פי ההצהרות הרשמיות, הצוות מגיע לדאבוס כדי לקדם את כלכלת ישראל וכדי לעשות כאן עסקים, אבל את הדברים הללו כדאי לבלוע עם כמה גרגירי מלח. אלה הן בעיקר הצהרות עבור מי שנשאר בארץ, שמיועדות לספק הסבר מספק לנסיעה הארוכה ולמחיר של חכירת מטוס מסחרי שלם עבור המשלחת.

את מה שהם יעשו בכנס בפועל אפשר לראות בלוח הזמנים של נתניהו: פגישה עם מנכ"לית יאהו, פגישה עם המנהל מספר 2 בהיררכיה של גוגל, פגישות עם כמה שרים ונשיאים, נאום בפני המליאה המרכזית, וכמובן השתתפות בארוחת השבת המסורתית של באי הכנס היהודים. שם, הריטואל יהיה קבוע: פרס ידבר, נתניהו ידבר, נגיד בנק ישראל לשעבר, יעקב פרנקל, ישיר קטע חזנות, הרב יאמר כמה מלים - וכולם יאכלו מעט, כי צריך לשמור מקום לגל המסיבות, הקוקטיילים וקבלות הפנים של התאגידים הגדולים שיתקיימו בהמשך הערב.

על פי ניסיון העבר ועל פי מה שמספרים הוותיקים, לא באמת עושים עסקים בדאבוס. האירוע צפוף מדי, מרוכז מדי, כללי מדי. כולם צריכים לרוץ מפגישה לפגישה, מראיון בטלוויזיה לשיחה עם עיתונאי, מהשתתפות בפאנל לארוחת בוקר בנושא שהוגדר מראש יחד עם כלכלנים ומנהלים מהענף "שלך". אין ממש פגישות עבודה עמוקות וארוכות - תנאי מוקדם להישג ממשי, אבל בהחלט ישנה הזמנות ליצור קשר ועניין ראשוני, שלאחר מכן עשוי להתפתח לדבר משמעותי.

אי–פי

את ההודעות לעיתונות שוודאי ישלחו במהלך השבוע, שבהן ידובר על "הסכמה הדדית לקדם את הקשרים בין...", ועל "החלטה להמשיך לדון ולתאם ביקורים הדדיים נוספים", צריך לקבל כמות שהן - ולא יותר מכך. דאבוס הוא לא מקום של עימותים, אלא של חיוכים. כאן כולם מסכימים על רוב הדברים, אך גם לא מתחייבים לשום דבר.

דבר אחד, בכל אופן, כמעט מובטח: על אף שהעיתונאים יבחרו להדגיש ציטוטים על סיכונים ועל חששות, וייצרו כותרות והתייחסויות לאי־השוויון ולפערי העושר וההכנסות, בחדרים ובחדרי האוכל עצמם כמעט לא יעסקו בכל זה. אנשים הגיעו לכאן עם תוכנית ממוקדת וצפופה, שמיועדת לשרת את שורות המכירות והרווחים של התאגידים, כמו גם את תשלום הבונוסים. פשוט לא יהיו להם זמן ותשומת לב נפשית לעסוק בדברים אחרים, ודאי שלא בדברים הקשורים לשאלות עמוקות, כמו למשל כיצד ראוי לחלק את תוצרי הצמיחה והכלכלה.

באי כנס דאבוס הם אנשים שעבדו קשה מאוד כדי להגיע לעמדת המנהל ולייצג את החברה. הם חוששים כי בכל רגע יבוא מישהו צעיר או מוכשר יותר, שיירש את מקומם בראש הפירמידה. הם באו לשמור בקנאות על מעמדם ועל הסביבה שמאפשרת להם להרוויח - ולא לשנות את העולם.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#