פרשן "ניו יורק טיימס": למה הפסקתי לעשן מריחואנה - גלובל - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
הטור שעורר מהומה

פרשן "ניו יורק טיימס": למה הפסקתי לעשן מריחואנה

אנשים מסטולים עושים דברים מטופשים. להיות מסטול אינה צורה מרוממת רוח במיוחד של הנאה ולכן צריך לדכא אותה יותר מאשר לעודד אותה

39תגובות

לזמן קצר בשנות הנעורים שלי, חברים שלי ואני עישנו מריחואנה. זה היה כיף. יש לי זכרונות נעימים שלנו משתטים ביחד. אני חושב שהרגעים האלה של שובבות חסרת מעצורים העמיקה את החברות שלנו.

אבל בשלב מסוים כולנו התרחקנו מזה. אני לא זוכר איזשהו דיון קבוצתי על כך שעלינו להפסיק לעשן. זה פשוט הפסיק מעצמו, ולא עבר הרבה זמן עד שבקושי נגענו בזה. לא הפסקנו בגלל הסיבות הבריאותיות הברורות; שזה ממכר אחד מכל שישה נערים; שעישון ונהיגה זה שילוב טוב לגרום לעצמך למות; שצעירים המעשנים סובלים מאיבוד איי.קיו ובעלי ביצועים קוגנטיביים נמוכים יותר. 

אני חושב שוויתרנו על זה, ראשית, בגלל שלכל אחד מאיתנו היו כמה מקרים מביכים שקשורים לעישון. אנשים מסטולים עושים דברים מטופשים. אני עישנתי יום אחד בזמן הפסקת צהריים, כשאחריה הייתי צריך להעביר הרצאה בשיעור אנגלית. לא יכולתי להשלים משפטים פשוטים, והרגשתי כמו לוזר אמיתי. זה עדיין אחד הזכרונות המביכים שלי שצצים בלי הזמנה ב-4 בבוקר.

שנית, ויתרנו על זה משום שאחד החברים בקבוצה שלנו נהיה סטלן במשרה מלאה. ייתכן שהוא היה החכם מבין כולנו, אבל קרה לו דבר עצוב והוא שקע עמוק בחיים של עישון.
שלישית, רובנו פיתחנו הנאות חיים גדולות יותר. עישון זה כיף, לזמן קצר, אבל זה עניין שחוזר על עצמו. רובנו הבנו תוך לא הרבה זמן שעישון מריחואנה לא הופך אותנו מצחיקים או יצירתיים יותר (מחקרים אקדמיים פחות או יותר מאוששים את זה). עברנו להנאות מספקות יותר. המקורות העמוקים של שמחה לרוב מערבים מצב של התקדמות למקום כלשהו, השתפרות בתחום מסוים, הרחבת אופקים, התגברות על קשיים וחוויות שהן מספקות וממלאות יותר.

רויטרס

>> חמי שלו כותב בהארץ על המהומה שעורר הטור של ברוקס בארה"ב 

 

לבסוף, אני חושב שהיתה לנו תחושה עמומה שעישון גראס זה לא בדיוק משהו שאתה גאה בו. זה לא משהו שאנשים מעריכים. היינו בתקופה, שאני חושב שכולנו עדיין נמצאים בה, שבה כל אחד מאיתנו ניסה להיות יותר משולב בסביבה, יותר עקבי ויותר אחראי. זה תהליך שקשור בשימוש בתבונה, מתינות ושליטה עצמית – תכונות שלא בדיוק מתקשרות עם ההשפעה של עישון גראס.

אני חושב שהיה לנו חוש, שיש לכל האנשים, או שצריך להיות להם, שהפעולות שאתה נוקט משנות אותך בפנים וגורמות לך להיות קצת יותר או קצת פחות קוהרנטי. 

לכן, כמו רוב האנשים שניסו סמים, השארנו את המריחואנה מאחורינו. אין לי שום בעיה עם מישהו שמתמסטל מפעם לפעם, אבל אני חושב שלהיות מסטול אינה צורה מרוממת רוח במיוחד של הנאה ולכן צריך לדכא אותה יותר מאשר לעודד אותה.

יש כיום שתי מדינות – קולורדו ו-וושינגטון – שנכנסו לעסקי עידוד השימוש בסם. באמצעות הפיכת מריחואנה לחוקית, הן יוצרות מצב שבו המחיר יפול באופן משמעותי. מחקר של מכון RAND טוען כי המחיר יכול לרדת עד 90%, לפני מס וכיוצא בזה.

כשהמחיר בירידה ואין יותר חשש מפני החוק – היקף השימוש צפוי לעלות. זאת כלכלה פשוטה, והיא מקבלת אישוש במחקר. קולורדו ו-וושינגטון, במילים אחרות, מייצרות יותר משתמשים.

האנשים שמתנגדים לשינויים במדיניות כלפי מריחואנה לרוב מציינים את הסיכונים הבריאותיים שעימם יתמודדו משתמשים או ההכנסות ממס שהמדינה תקבל. אנשים רבים מעדיפים לא לדבר על ההיבט המוסרי של שימוש בסם בגלל שהדבר ירמוז כי צורת חיים אחת עדיפה על אחרת.

אבל אלה הן כמובן השאלות המרכזיות: חוקים מעצבים את התרבות, אז איזה סוג של חברה אנחנו רוצים שהחוקים שלנו יטפחו? איזה סוגים של אינדיבידואלים והתנהגויות הממשלות שלנו רוצות לעודד? הייתי אומר שבחברות בריאות, ממשלות רוצות להטות בעדינות את הכף לטובת אזרחות מתונה, נבונה ובעלת שליטה עצמית. בחברות מסוג זה, ממשלות מקדמות את הנאות החיים הגבוהות ביותר, כמו הנאה מאומנות או שהייה בטבע, ומדכאות הנאות פחותות יותר, כמו עישון סמים.

בלגליזציה של מריחואנה, אזרחי קולורדו אכן זוכים לחופש אינדיבידואלי. אבל הם גם מטפחים סביבה מוסרית שבה קצת קשה יותר להיות סוג האדם שרובנו רוצים להיות.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#