עמק הסיליקון מגיע להודו: כשתרבות היזמות נתקלת בבירוקרטיה ובשחיתות - גלובל - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עמק הסיליקון מגיע להודו: כשתרבות היזמות נתקלת בבירוקרטיה ובשחיתות

למרות המשוכות הרבות, הפוטנציאל במדינה של 1.2 מיליארד נפש ומעמד ביניים יציב מפתה דיו כדי למשוך יזמים וחברות רב לאומיות המחפשות הזדמנויות עסקיות

2תגובות

הודו טיפחה מוניטין כמקום ידוע לשמצה לעשות בו עסקים, כזה שהרחיק אפילו ענקיות כמו וול מארט. ובניגוד לסיליקון ואלי, בו רעיון סביר יכול למשוך מימון, משקיעים בהודו הרבה יותר נרתעים לסכן את הכסף שלהם בהשקעה בסטארט אפים.

חברות הון סיכון אמריקאיות הפעילות בהודו, כמו סקויה קפיטל, השקיעו 172 מיליון דולר ב-2013, עד אמצע דצמבר, להוציא מיזמים משותפים. זאת נפילה לעומת 250 מיליון דולר ב-2006. לפי דירוג הבנק העולמי לקלות עשיית עסקים, הודו נפלה שלושה מקומות למקום ה-134 בעולם.

למרות האתגרים האלה, ישנם יזמי טכנולוגיה אמריקאים שמחפשים לנצל הזדמנויות במדינה, גם ללא גב של תאגיד רב לאומי התומך בהם.

42 חברות הון סיכון מארה"ב פתחו משרדים בהודו או יחידות הודיות מאז 2006, לפי חברת וונצ'ור אינטליג'נס. למרות האתגרים, הפוטנציאל במדינה של 1.2 מיליארד נפש ומעמד ביניים יציב מפתה דיו כדי למשוך יזמים וחברות רב לאומיות המחפשות הזדמנויות.

אי–פי

התסכולים בעשיית עסקים בהודו כוללים משוכות בירוקרטיות בקבלת רישיון, צורך בהגשת טפסים שונים ולחץ לשלם שוחד, פעילות שאינה חוקית עבור אמריקאים. סטארט אפים רבים נמנעים מהקשיים האלה באמצעות חבירה ללקוחות פרטיים ובאמצעות ייצור מוצרים שאינם זקוקים לאישור ממשלתי.

יזמים נאלצים גם להתאים במהירות את התכניות העסקיות שלהם כדי להתמודד עם הקשיים. סאם ווייט וסורין גראמה, מייסדים שותפים של פרומאתין פאואר, זכו במקום השני וב-10 אלף דולר בתחרות של MIT ב-2007, עם רעיון לנצל טכנולוגיה סולארית לאספקת חשמל במחוזות כפריים בהודו. "הודו היתה המדינה האחרונה ברשימה שלי אפילו למטרת ביקור - אף פעם לא היה לי בה עניין", אמר ווייט.

גראמה בן ה-44, אמריקאי ממוצא רומני, ו-ווייט, שגדל בבוסטון, עברו שניהם למומבאי ב-2012. הם נתקלו בבעיות מההתחלה בניסיון לייצר מתקני קירור סולאריים לחלב, בכפרים שבהם חלב נאסף עבור מחלבות.

ב-2010 הם ביזבזו שישה חודשים על פיתוח אבטיפוס, רק כדי לגלות שמנכ"ל חברת האצון, המחלבה הפרטית הגדולה בהודו, ציין בפניהם כי המיכל התרמי שפיתחו, בנפח של 2000 ליטר, גדול מדי עבור כל מחסן שנמצא בכפרי הודו.

ביזנס אינסיידר

"80% מהטעויות היו שלנו - היינו עומדים בהם בכל מדינה", אמר ווייט. "אבל תמיד למדנו מהטעויות האלה".

יזמים, מצידם, אימצו את תכונת עמק הסיליקון לנסות שוב ושוב אחרי כישלון. ראול מהרה בן ה-42 ייסד עם אשתו, גלניס מתיוס מהרה, את חברת הביוטכנולוגיה סאף לאבס ממומבאי. בתחילה הם רצו לנהל את כל הפעילות מניו יורק, בה הם מתגוררים. "מעולם לא היתה לנו כוונה לעבור להודו", אמר.

אבל ב-2008, שנתיים לאחר שהקימו את החברה שמימנו בכוחות עצמם, מהרה הבין שהפעילות לא תנוהל כראוי אלא אם הוא יהיה במומבאי. אשתו הצטרפה בחוסר רצון יחד עם בתם, אז בת שנתיים.

העסק הצליח לרשום רווח ולמשוך משקיע אירופי שהרחיב אותו לשירותי ביוטק. אבל ב-2012, אחרי שממשלת הודו עיכבה מימון פרויקטים בתחום הביוטק במסגרת תכנית חומש, החברה נקלעה לקשיים תזרימיים. הזוג מהרה הבין שעליהם לצאת מהשוק ההודי ולהתמקד בהזדמנויות בינלאומיות.

כיום הם נמצאים במשא ומתן על מכירת החברה ומנצלים את הניסיון שרכשו כדי לספק שירותי ייעוץ עבור חברות הודיות שרוצות להתרחב מעבר לים או לחברות זרות שבוחנות כניסה להודו.

"אני לא יודע מי אמר זאת, אבל יש אימרה שבהודו אפשר למצוא איים קטנים של מצוינות: אנשים - שלמרות המדינה, למרות הודו - מצליחים", אמר מהרה. "אם אפשר לחבר את הנקודות, אפשר באמת להצליח כאן".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#