אירלנד חוגגת את קץ החילוץ - אז 
למה לעסקים במדינה אין סיבה לשמוח?

כשמשווים את הרטוריקה של חוגי השלטון באירלנד למציאות של אירלנד העסקית, ההבדלים כיום גדולים מתמיד

דיוויד מקוויליאמס
דיוויד מקוויליאמס

באירלנד קיימות שתי מדינות - אירלנד העסקית וחוג השלטון של אירלנד. הנוכחות של שתיהן בלטה באירועים של השבועות האחרונים, ושתיהן רואות את העולם מזוויות מאוד שונות.

אני יושב בבית הקפה הנהדר אורבן פיקניק, במרכז דבלין, ומקשיב למסיבת העיתונאים הממשלתית בנוגע לסיום החילוץ הכלכלי של אירלנד. זאת חוויה סוריאליסטית למדי. השפה של מסיבת העיתונאים מגיעה מחוגי השלטו של אירלנד, בעוד שהמציאות בבית הקפה היא אירלנד עסקית קלאסית.

בחוגי השלטון של אירלנד, נימת השיח בשבועות האחרונים הוטתה כמעט לחלוטין לכיוון "מה יחשבו השכנים". הכוהן הגדול של הביורוקרטיה, שר האוצר, אפילו התייחס לז'אן קלוד טרישה כ"צרפתי מתוחכם מאוד", כאילו שכננו הצרפתי נמצא בכוכב לכת תרבותי ואינטלקטואלי גבוה יותר משלנו האירים. למעשה, טרישה לא הציג תחכום ולא יכולת מיוחדת בשני התפקידים הציבוריים הבכירים שבהם כיהן. כנגיד הבנק המרכזי של צרפת, הוא ניצח על משבר המטבע הצרפתי הרה האסון ב–1992, וכראש הבנק המרכזי של אירופה (ECB), בנקים אירופים שקרסו במשמרת שלו כמעט לקחו עמם את היורו.

מסעדה שנסגרה ומוצעת למכירה בדבלין. בחוגי השלטון של אירלנד עוסקים ב"מה יגידו השכנים"צילום: Bloomberg

הפסקתי לספור את מספר הפעמים ששמעתי החודש את חוגי השלטון מדברים על הכלכלה במונחים כמו מוניטין, השפלה, בושה ומבוכה, כאילו מדובר בהריון לא רצוי של נערה בשנות ה–60, במקום להשתמש במונחים כלכליים של המאה ה–21, כמו עבודה קשה, לקוחות, פריון ורווחים.

באירלנד העסקית, אנשים יודעים שכלכלה והתאוששות כלכלית אינם סוג של דרמה ויקטוריאנית שעוסקת בשאלות של מוסר: אנחנו מדברים כאן על רכישה ומכירה של דברים לצורך עשיית רווחים - זוהי משמעותה של התאוששות, ולא שמירה על אצטלה של כבוד. המשמעות היא לקום כל בוקר, לצאת ולמכור דברים לאנשים אחרים, כך שהם שמחים לקנות ואתה שמח למכור במחיר הנתון.

בין חוגי השלטון של אירלנד לאירלנד העסקית יש ניגוד שגדול יותר מהבדל של שפה בלבד, ההבדל הוא בזיהוי של העיקר והטפל.

ההתאוששות הכלכלית אינה נוגעת לקבלת טפיחה על השכם מפוליטיקאים אירופיים, חברות אמריקאיות רב־לאומיות או הזדמנויות צילום עם דוברים של קרנות השקעות שנודדות לאן שהרוח נושבת. היא נוגעת לנתינת הזדמנות לעסקים קטנים, לאנשים שמקדישים את הכישורים שלהם ואת האנרגיות שלהם כדי לגרום לזה לקרות. כדי לגרום לדברים לקרות אנחנו זקוקים למספיק אשראי כדי לשמן את הגלגלים, למספיק לקוחות שייקנו את המוצר ולמספיק אנרגיה כדי להגיע שם.

דילמת הבנקאות

בהנחה שיש לנו את האנרגיה לבנות מחדש, אירלנד העסקית זקוקה לאשראי, ללקוחות, לביקוש מקומי ולבנקים המתפקדים כראוי. אין לנו את אלה באירלנד, עדיין. למעשה, היעדר מערכת בנקאות מתפקדת כראוי היא עדיין אחד החורים הגדולים ביותר בנרטיב ההתאוששות, ואחד המוקשים שעלולים להתפוצץ ב–2014.

הבנקים הם אחד מהמקומות שבהם חוגי השלטון ואירלנד העסקית נפגשים, מכיוון שהבנקים הם כיום סוכנויות של המדינה, וחברות פרטיות צריכות להתמודד עמם מדי יום. הבנקים הם הקשר בין אירלנד של מסיבות העיתונאים ואירלנד של העבודה הקשה.

אתם בוודאי מכירים את הגרסה הרשמית של חוגי השלטון האיריים שהופצה ברחבי העולם, שלפיה בנק אוף איירלנד, הגדול במדינה, נמצא במצב טוב. בשבועות האחרונים נכתבו לא מעט כותרות על כך שמשקיעים זרים הרוויחו כמה לירות על מחיר המניה שלו מאז 2011, ושהבנק השיב חובות למדינה, שעשתה מכך רווח.

ואולם מבט קרוב יותר על הבנק חושף את החלוקה הברורה בין צהלות חוגי השלטון למציאות של אירלנד העסקית. לפי נתוני הבנק, 10% מהמשכנתאות למגורים שבבעלותו נמצאות בפיגור, וכך גם 16% מהמשכנתאות לפרויקטים לשכירות. זה מצב טוב יותר משאר הבנקים במדינה.

אבל בואו נבדוק כמה כסף שמר הבנק בצד כנגד הפסדים על משכנתאות אלה: 824 מיליון יורו על הלוואות של 20 מיליארד יורו - כלומר כ–4%. ועכשיו בואו נבדוק מתי ניטלו המשכנתאות האלה, כדי לדעת עד כמה הן גרועות. יותר ממחצית מהן ניטלו בין 2005 ל–2008, כלומר בשיא הבועה.

בהשוואה של נתונים אלה, ספר ההלוואות של בנק אוף איירלנד זהה כמעט לזה של בנק נוסף במדינה - KBC, הנמצא בבעלות בלגית. לפני שלושה שבועות KBC הכריז כי הוא יגדיל את ההפרשות שלו להלוואות גרועות למיליארד יורו, על תיק הלוואות שקטן ביותר ממחצית מזה של בנק אוף איירלנד. המהלך נבע מהודעת הבנק המרכזי של אירופה, כי יערוך מבחני עמידות לכל הבנקים בגוש היורו ב–2014. ברור שהבלגים החליטו לפתור את הבעיה האירית באמצעות הרבה הון.

בהנחה של–KBC ולבנק אוף איירלנד יש אותן בעיות עם ההלוואות שלהם, משמעות הדבר עשויה להיות שהבנק האירי יצטרך להכפיל או לשלש את כמות ההפרשות בשנה הבאה לכיסוי הפסדים לקראת מבחני העמידות.

חילוץ הפוך

אם בנק אוף איירלנד, והבנקים האחרים, זקוקים למזומן, איפה הם ישיגו אותו? כאן נכנס לתמונה הרעיון של חילוצים הפוכים, כלומר באמצעות תספורת כפויה לבעלי האג"ח, שמקלה על הבנק. אם הבנקים לא יכולים לגייס כסף בשווקים הפיננסיים, צפויה נהירה של אזרחים להוציא מהם את פיקדונותיהם - כפי שקרה בקפריסין, שבה נכפתה תספורת על בעלי אג"ח ובעלי פקדונות בסך יותר מ–100 אלף יורו בבנקים במדינה. בהתחשב בכך שרוב הבנקים באירופה יצטרכו הון באותו הזמן, מדוע שנחשוב שהבנקים האיריים יהיו בראש התור לגיוס הון?

בנפרד מהיבט הפיקדונות, היעדר הון מספק בבנקים מביא למחנק אשראי באירלנד העסקית. פירוש הדבר הוא שאפילו כששיעור הריבית באירופה הוא 1% ונע לכיווון האפס, עסקים איריים (או זוגות אירים צעירים שרוצים לקנות בתים ומרוויחים מהנפילה במחירי הנכסים בחמש השנים האחרונות) חייבים לשלם 5% ריבית עבור הזכות לקחת הלוואה.

השוו את המצב הזה עם משקיע זר בשוק, שיכול לקנות נכסים בעייתיים במימון עם ריבית קרובה לאפס, ולכן תמיד יוכל להציע מחיר גבוה יותר. וכך גם הקונה במזומן באירלנד תמיד יהיה מסוגל להציע מחיר גבוה יותר על בית מאשר זוג צעיר, מכיוון שהזוג חייב לקחת הלוואה בריבית של 5%. כך משקיעים זרים מקבלים עדיפות בהתאוששות של כלכלת אירלנד על פני מקומיים, ובקרב מקומיים, המשקיעים המבוגרים במזומן נמצאים בעמדה הרבה יותר טובה מאשר זוגות צעירים שרכשו בית.

כשמשווים את הרטוריקה של חוגי השלטון באירלנד עם המציאות של אירלנד העסקית, ההבדלים כיום גדולים מתמיד.

הכותב הוא סופר 
וכלכלן אירי

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ