הביטקוין אינו אלא זהב וירטואלי

זהו סיפורם של שלושה בורות כסף. זהו גם סיפורה של נסיגה מוניטרית – של נחישותם המוזרה של הרבה אנשים להזיז את מחוגי השעון כמה מאות שנים של קדמה אחורה.

בור הכסף הראשון הוא באמת בור – זהו מכרה הזהב פורגרה בפפואה ניו גיניאה, אחת מהיצרניות הגדולות בעולם. למכרה יש שם רע הן מבחינת הפרות זכויות אדם (מקרי אונס, מכות והריגה על ידי כוחות האבטחה) והן מבחינת נזק לסביבה (כמויות גדולות של פסולת שעלולה להיות רעילה מושלכות לנהר סמוך). אולם מחירי הזהב, אף שירדו מהשיא הקודם שלהם, עדיין גבוהים פי שלושה מרמתם לפני עשור, כך שהם חייבים להמשיך ולכרות.

הבור השני מוזר הרבה יותר. זהו מכרה ביטקוין ברקיאנסבר שבאיסלנד. הביטקוין הוא מטבע דיגיטלי שיש לו ערך בגלל... קשה לומר בדיוק מדוע, אבל לפחות בינתיים אנשים מוכנים לקנות אותו משום שהם מאמינים שאחרים יהיו מוכנים לקנות אותו. הביטקוין הוא בעצם סוג של זהב וירטואלי. וכמו זהב, ניתן לכרות אותו: אפשר לייצר מטבעות ביטקוין חדשים, לא רק באמצעות פתירת בעיות מתמטיות מורכבות מאוד שמצריכות הרבה כוח מחשוב והרבה חשמל כדי להפעיל את המחשבים.

לכן המכרה נמצא באיסלנד, שבה יש חשמל זול המבוסס על אנרגיות מים ושפע של אוויר קר לצנן את המחשבים. ובכל זאת, הרבה משאבים אמיתיים מנוצלים כדי לייצר פריטים וירטואלים ללא תועלת ברורה.

הבור השלישי הוא היפותטי. ב-1936 טען הכלכלן ג'ון מיינרד קיינס שיש להגדיל את הוצאות הממשלה כדי לשוב לתעסוקה מלאה. אבל אז, כמו היום, היתה בארה"ב התנגדות פוליטית חזקה לכל הצעה שכזו. אז קיינס שלף מהמותן הצעה אחרת: לתת לממשלה לקבור בקבוקים מלאים במזומן במכרות פחם שאינם בשימוש, ולתת למגזר הפרטי להוציא את כספו על כריית הכסף הזה. הוא הסכים כי עדיף שהממשלה תסלול כבישים ותקים נמלים ותשתיות חשובות אחרות - אך אפילו הוצאות ללא תועלת יתנו לכלכלה את הדחיפה שלה היא זקוקה.

דברים חכמים – אבל קיינס לא סיים. הוא המשיך וציין כי הפעולה של כריית זהב דומה מאוד לניסוי שהציע. הכורים, אחרי הכל, עשו מאמצים גדולים כדי להוציא כסף מהאדמה, אף שניתן להדפיס סכומים לא מוגבלים של מזומנים ללא שום עלות. והזהב נטמן במקרים רבים שוב באדמה זמן קצר לאחר שנכרה, במקומות כמו כספת הזהב של הבנק הפדרלי של ניו יורק, שם שוכבים מאות אלפי מטילי זהב.

אני חושב שקיינס היה משועשע מאוד לגלות כמה מעט השתנה בשלושת הדורות האחרונים. ההוצאות הציבוריות על המאבק באבטלה עדיין אנמיות; כורים עדיין משחיתים את הנוף רק כדי להוסיף לערימות דוממות של זהב (קיינס כינה את תקן הזהב "שריד ברברי"). הביטקוין פשוט מוסיף לבדיחה. לזהב, אחרי הכל, יש כמה שימושים אמיתיים כמו למשל כתרים בשיניים; אבל אנחנו שורפים את המשאבים על יצירת "זהב וירטואלי" שלא מורכב אלא ממחרוזת של ספרות.

עם זאת, אני חושש שאדם סמית' היה נבהל. סמית' מוצג לעתים קרובות כקדוש שמרן, והוא באמת זה שדיבר ראשון על השוק החופשי. אבל כמעט אף פעם לא מזכירים שהוא גם תמך ברגולציה על הבנקים ושר שיר הלל למעלותיהם של שטרות הכסף. הכסף, מבחינתו, היה דרך להאיץ מסחר, ולא מקור לשגשוג לאומי – וכסף מנייר, הוא טען, מאפשר למסחר להימשך מבלי לקשור יותר מדי מעושרה של האומה ל"מצבורים מתים" של כסף או זהב.

אז למה אנחנו משחיתים את נופי פפואה ניו גיניאה רק כדי להוסיף למצבור המת של הזהב, ובאופן ביזארי יותר, מפעילים מחשבים חזקים 24 שעות ביממה כדי לצבור מלאים מתים של מספרים?

דברו עם חיפושיות הזהב והן יאמרו לכם ששטרות כסף מגיעים מהממשלות, אשר עליהן אי אפשר לסמוך שלא יבזו את מטבעותיהן. הדבר המוזר הוא שעם כל הדיבורים על ביזוי מטבע, זה כבר דבר נדיר מאוד. זה לא רק שאחרי שנים של אזהרות חמורות לגבי אינפלציה דוהרת האינפלציה במדינות המפותחות נמוכה מדי ולא גבוהה מדי. אפילו אם תסתכלו בפרספקטיבה עולמית, אפיזודות של אינפלציה גבוהה מאוד נהפכו לתופעות נדירות. ובכל זאת, ההייפ לגבי היפראינפלציה הוא נצחי.

נראה שהמשיכה לביטקוין מגיעה פחות או יותר מאותם מקורות, בנוסף לתחושה שהוא הייטקי ואלגוריתמי, ולכן הוא בוודאי מבשר את העתיד.

אל תיתנו למלכודות המהודרות להטעות אתכם: מה שבאמת מתרחש הוא צעידה נחושה לימים שבהם כסף היה משהו שמרשרש בארנק. משום מה אנחנו כורים את דרכנו בחזרה אל המאה ה-17.