הג'ינג'ית והעורך המנוול: הרומן הסודי שמאחורי סיפור האזנות הסתר

עם פתיחת משפטם של רבקה ברוקס ואנדי קולסון, לשעבר עורכי הצהובונים הבריטים של רופרט מרדוק, חשפה התביעה כי שני הנאשמים ניהלו רומן

לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס

פרשיית האזנות הסתר בעיתונים הבריטים קיבלה תפנית עסיסית בשבוע שעבר, כאשר התביעה חשפה בבית המשפט בלונדון כי שני העורכים הבכירים ביותר בצהובון "ניוז אוף דה וורלד" ניהלו רומן במשך למעלה משש שנים, בשעה ששניהם היו נשואים לאנשים אחרים.

העורכים רבקה ברוקס ואנדי קולסון הם שני הנאשמים המרכזיים בתביעה הנוגעת להאזנות הסתר בעיתונים הבריטיים השייכים לאימפריית המדיה של רופרט מרדוק, ובהם "ניוז אוף דה וורלד", שבועון שנסגר ב-2011 בעקבות חשיפת פרשיית ההאזנות.

ברוקס היתה עורכת "ניוז אוף דה וורלד" בין השנים 2000 ו-2003 ולאחר מכן עברה לצהובון היומי של החברה, ה"סאן". קולסון היה סגנה של ברוקס בשבועון והחליף אותה בעריכת "ניוז אוף דה וורלד" עד 2007.

התובע אנדרו אדיס אמר בבית המשפט כי השניים החלו לנהל רומן בשנת 1998. קולסון נישא בשנת 2000 ונשאר נשוי מאז, וברוקס נישאה בשנת 2002. היא התגרשה בשנת 2009 ולאחר מכן נישאה לבעלה הנוכחי צ'רלי ברוקס, שגם הוא נאשם בתביעה. לדברי התביעה, הרומן של ברוקס וקולסון הסתיים זמן רב לפני שקולסון עבר לעבוד אצל ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון לאחר בחירתו בשנת 2010.

אדיס נימק את חשיפת הרומן בכך שהוא ממחיש את הקרבה בין שני העורכים, אשר מואשמים בכך שהנהיגו תרבות של האזנות לטלפונים ומעשים לא חוקיים אחרים כדי להשיג פרטים על חייהם של אנשים מפורסמים. יעדי ההאזנה נעו מפוליטיקאים ואנשי חברה ועד למילי דאולר, נערה בת 13 שנחטפה ונרצחה ב-2002. "ניוז אוף דה וורלד" פרץ לתא הקולי בטלפון הסלולרי של דאולר כאשר נעדרה כדי להקשיב להודעות שהשאירו לה הוריה. כמו כן פרץ העיתון לטלפונים של עיתונאים מתחרים.

הנאשמים המרכזיים: רבקה ברוקס ואנדי קולסוןצילום: אי-אף-פי

"לאורך התקופה הזו, כל מה שקולסון ידע גם ברוקס ידעה", אמר אדיס. "מה שברוקס ידעה גם קולסון ידע. זה העניין". הוא טען שכל המעשים הלא חוקיים שביצעו כתבי העיתון היו ידועים לעורכים הבכירים, ולא יתכן שהם שמרו על כך בסוד זה מזו.

המשטרה גילתה את הרומן בין קולסון לברוקס כאשר חוקריה מצאו מכתב שהיה מיועד לקולסון בביתה של ברוקס. המכתב נכתב בפברואר 2004, כאשר ברוקס ניסה לסיים את הרומן. "אתה החבר הטוב ביותר שלי, אני מספרת לך הכל, אני בוטחת בך, אני מתייעצת איתך, דואגת לך, אנחנו צוחקים ובוכים ביחד", נכתב במכתב שאדיס הקריא בבית המשפט. "אני לא חושבת שהייתי מצליחה להסתדר בלי הקשר איתך".

אדיס הדגיש כי הוא אינו מנסה להביך את שני הנאשמים, לחדור לפרטיותם או לשפוט אותם. "ברוקס וקולסון הואשמו בקשירת קשר, וכשאנשים מואשמים בקשירת קשר, השאלה הראשונה שעליה חבר המושבעים צריך לענות היא, עד כמה הכירו זה את זה טוב? עד כמה סמכו זה על זה?" אמר. "והעובדה שהם היו בקשר כזה, שנשמרה בסוד, מעידה כי סמכו זה על זו לא מעט, לפחות עם הסוד הזה, וזו הסיבה שאנחנו מספרים לכם עליה".

משפטם של ברוקס וקולסון, שבו בסך הכל שמונה נאשמים, צפוי להימשך חודשים ארוכים. השניים מואשמים בקשירת קשר עם אחרים לפריצה לטלפונים ובקשירת קשר עם נושאי משרה ציבורית בביצוע מעשים לא הולמים – סעיף המתייחס למתן שוחד לשוטרים ובכירים אחרים. ברוקס מואשמת גם בקשירת קשר לשיבוש הליכי משפט. בעלה מואשם בכך שסייע לה להסתיר ראיות. כל הנאשמים במשפט מכחישים את האישומים המיוחסים להם.

ביום רביעי חשף אדיס כי ארבעה אנשים נוספים הודו באשמת פריצה לטלפונים בשם "ניוז אוף דה וורלד". הוא טען כי חבר המושבעים צריך לכלול את ההודאות הללו באשמה בראיות לקשירת קשר, וכי העורכים הבכירים היו מודעים למעשים אלה. "הם בוודאי ידעו מהיכן הגיעו הסיפורים האלה, אחרת הם לא היו מודפסים בעיתון", אמר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker