מה למדנו מהשגיאה הכי גדולה של ג’יי.פי מורגן צ’ייס - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה למדנו מהשגיאה הכי גדולה של ג’יי.פי מורגן צ’ייס

כנראה לא הרבה ■ הפסד המסחר הענקי שהסב "הלווייתן מלונדון” לג’יי.פי מורגן עלה לבנק 7.1 מיליארד דולר עד כה, וחשף מערכת פגומה מיסודה שבה הסוחרים קובעים את שוויין של עסקות מורכבות ■ עד שלא ייחשפו שמות ויבוטלו בונוסים - לא תהיה אחריות אמיתית בוול סטריט

בסופו של דבר, מה למדנו משערוריית “הלווייתן מלונדון” שעלתה לג’יי.פי מורגן צ’ייס ב–7.1 מיליארד דולר? עבור מי מכם שכבר לא עוקבים, הפסדי המסחר על הנגזרים הסתכמו ב–6.2 מיליארד דולר, והבנק נדרש לשלם עד כה קנסות בסך 920 מיליון דולר.
קודם כל, גילינו שג’יימי דיימון, בעבר המלך של וול סטריט, טעה כאשר תיאר את הפרשה כ”סערה בכוס תה”. לאחר מכן גילינו שבתוך הבנק עדיין יש תרבות של פרנויה וסודיות, המעודדת סוחרים להסתיר את הפסדיהם התופחים.

הרשימה נמשכת. גילינו שאפשרי לבצע טעות בסך 237 מיליון דולר בגיליון אלקטרוני. למדנו שמנהלי ג’יי.פי מורגן כשלו לדווח בזמן על מידע חיוני בנוגע להפסדים הצומחים לוועדת הביקורת החשבונאית של הבנק - ועדה שכללה את אלן פטר, גיסתי, שעזבה מאז את הדירקטוריון. למדנו שרשות ניירות ערך בארה”ב ‏(SEC‏) מתחילה לגלות קצת עמוד שדרה, לאחר שהתעקשה כי הבנק יודה שעבר על החוק.

אבל בעיקר למדנו שכל המערכת המאפשרת לסוחרים לקבוע את שוויין של עסקות מורכבות במאזני הבנקים היא פגומה מיסודה. היא גם היתה מתכון לאסון שכונה בסופו של דבר “הלווייתן מלונדון”.

המנטרה של גולדמן סאקס

כפי שתיעדתי בשני ספריי על המשבר הפיננסי, עיוותים במחירים של ניירות ערך שקשה היה להעריך את מחירם הובילו לקריסת שתי קרנות גידור של בר סטרנס באמצע 2007. זה הוביל למכירת בר סטרנס לג’יי.פי מורגן במחיר חיסול במארס 2008, הודות לסיוע בסך 30 מיליארד דולר ממשלמי המסים.

עיוותי מחירים בשווי ניירות ערך מורכבים כאלה הובילו למחלוקות אדירות בנוגע לערבויות בין גולדמן סאקס - שהתברר כמדויק בהערכותיו - לבין AIG, חברת הביטוח שחטיבתה בלונדון ביטחה את מרבית הסיכון באג”ח מגובות משכנתאות בעולם. מחלוקות אלה היו אחד הגורמים שהובילו בסופו של דבר לחילוץ AIG על ידי משלמי המסים האמריקאים ב–185 מיליארד דולר בספטמבר 2008.

בלומברג

מהצו בן 35 העמודים שה–SEC אילץ את ג’יי.פי מורגן לחתום עליו ברור כי פעם נוספת הערכה לא נכונה של שווי פעולות מסחר גרמה להפסד מסחר אדיר ומוסתר היטב - לפחות זמנית. לפי צו ה–SEC, עקרונות דיווח חשבונאי מקובלים ‏(GAAP‏), כמו גם מדיניות הדיווח הפנימית של הבנק, דורשים כי עסקות יוערכו בטווח המחירים בשוק בשלב שמייצג בצורה הטובה ביותר את הערך ההוגן בתנאים הקיימים.

הרעיון הוא שצריך לתמחר את ניירות הערך “בנקודה שבה הסוחרים יכולים לצפות באופן סביר למכור אותם”. זוהי המנטרה של בכירי גולדמן סאקס ומנהלי הסיכון של הבנק, שפעם לאחר פעם הראו לעולם כי הם יודעים דבר או שניים על הערכת שווי נכסים במאזנים.

אותה משמעת לא היתה קיימת בג’יי.פי מורגן. כפי שחושף הצו, לסוחרי הבנק היו תמריצים לציין שווי לא נכון במאזנים, כדי להסתיר הפסדיהם. החל במארס 2012, הסוחר הבכיר ביותר שניהל את תיק ההשקעות שהבנק כינה תיק השקעות אשראי סינתטי ‏(SCP‏), עודד את הסוחרים בקבוצתו “להפסיק לדווח על הפסדים” להנהלה - “אלא אם יש אירוע מניע שווקים שיכול להסביר בקלות את ההפסדים”.

לאחר הוראה זו, סוחר זוטר החל לקבוע הערכות שווי במחיר האגרסיווי ביותר במרווח העסקות ‏(המרווח בין הצעות הקנייה להצעות המכירה‏) שהתקבל באותו יום - מה שגרם להערכות השווי המנופחות של תיק ההשקעות, לפי הצו. “כתוצאה ממנהג זה, סוחרי ה–SCP העריכו בחסר באופן מכוון את ההפסדים שלהם”, נכתב עוד בצו.

וזה, אכן, מה שהם עשו. עד השבוע השלישי של מארס 2012, הפער בין מחיר השוק להערכת השווי ב–SCP גדל ל–432 מיליון דולר. אבל הסוחרים חשפו הפסדים קטנים בהרבה להנהלה. ב–30 במארס דווח הפסד על הנייר של 250 מיליון דולר לפי כ–138 מיליון דולר בלבד.

המנהג נמשך עד ל–29 באפריל, לאחר שצדדים אחרים בעסקות אלה דרשו לגבות ערבויות בסך 520 מיליון דולר מג’יי.פי מורגן - דגל אדום ברור. האחריות על קביעת שווי העסקות נלקחה מהחטיבה בלונדון והועברה לקבוצת בנקאות ההשקעות, שהגיעה למסקנה כי הסוחרים בלונדון הסתירו הפסד בסך יותר ממיליארד דולר.

ומי ספג את ההפסד

בלומברג

לפי הצו של ה–SEC, הבנק כבר שינה את מדיניות הערכת השווי שלו. כפי שגולדמן סאקס עושה כבר שנים, ג’יי.פי מורגן יבקש כעת הערכות שווי מגופים חיצוניים - במקום להסתמך רק על סוחריו. יש גם מנגנון חדש לדיווח על מחלוקות לבכירי החברה. השאלה, מדוע נדרש הפסד מסחר בסך 6.2 מיליארד דולר כדי לקבוע מנגנוני ניהול סיכונים בסיסיים, נותרה בעינה.

החדשות הטובות היחידות הן שמשום שג’יי.פי מורגן כה גדול ורווחי, הוא הצליח לספוג את ההפסדים, ולהמשיך הלאה. כל זאת ללא השלכות משמעותיות - מלבד כתם תדמיתי.
וזה מוביל אותי לשאלה הבאה: אז מי ספג את ההפסדים בסך 6.2 מיליארד דולר והקנסות בסך 920 מיליון דולר: בעלי מניות, חברות ביטוח או בעלי פיקדונות? אלה ודאי לא יהיו האחראים לטעויות שעשתה “הנהלה בכירה” של הבנק, כפי שמצוין בצו ה–SEC. עד שלא יוזכרו שמות ויבוטלו בונוסים, לא תהיה אחריות אמיתית על התנהגות רעה בוול סטריט.

הכותב הוא מחבר הספר “Money and Power: How Goldman Sachs Came to Rule the World”, ופרשן בבלומברג. עבד בעבר כבנקאי השקעות באחים לזאר, במריל לינץ’ ובג’יי.פי מורגן צ’ייס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#