חמש שנים לקריסת ליהמן ברדרס: מי הבא בתור?

חמש שנים אחרי קריסת בנק ההשקעות, המערכת הפיננסית העולמית בטוחה יותר - אך אינה בטוחה דיה ■ אם יש חלק אחד של העולם שעדיין עלול לגרום לקריסה גלובלית - הרי שהוא גוש היורו

לוגו אקונומיסט
אקונומיסט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים3
לוגו אקונומיסט
אקונומיסט

פשיטת הרגל של בנק ההשקעות האמריקאי ב–2008 הפכה מחנק אשראי קשה למשבר הפיננסי הגדול ביותר זה 80 שנה. תוכניות חילוץ ענקיות שביצעו ממשלות ובנקים מרכזיים מנעו שפל גדול שני, אך לא הצליחו למנוע מיתון עמוק - שממנו עדיין סובלות כלכלות עשירות רבות.

חמש שנים לאחר האסון ההוא, שתי שאלות דורשות תשובה: האם המערכת הפיננסית הגלובלית בטוחה יותר? והאם יש עוד משברים שמחכים באופק?

כתבות נוספות באתר TheMarker:

הפגנה בצרפת נגד צעדי הממשלהצילום: אי פי

התשובות לשתי השאלות חיוביות. המערכת הפיננסית הגלובלית פגיעה פחות, מפני שהרפורמות שנערכו בה הפכו אותה לעמידה יותר, ומפני שארה"ב, שעמדה בלב המשבר לפני חמש שנים, נפטרה מרוב עודפי החובות שלה ותיקנה חלק ניכר מחוסר האיזון הכלכלי. הסכנות כיום שונות - ולא סביר שיגרמו לקריסה בסדר גודל שהיה ב–2008. ואולם הן יכולות ליצור מספיק טלטלה כדי לפגוע בצמיחה, וחזק.

שלושת מבשרי האפוקליפסה

למשבר של ספטמבר 2008 היו אמנם גורמים רבים, אך באופן כללי, נפילתו של ליהמן ברדרס היתה הרת אסון מפני שהיא שילבה שלוש חולשות. היסודית ביותר היתה הזינוק בחוב, במיוחד במגזר הפיננסי, שנגרם בגלל בועת הדיור. הקריסה שהגיעה נהפכה למסוכנת יותר בגלל החולשה השנייה: הקישוריות הסבוכה של עולם המימון המאוגח גרמה לכך שאף אחד לא הבין כמה שווים הנכסים ומי הבעלים של מה. קריסת ליהמן הוסיפה ממד שלישי והרסני: אי־ודאות לגבי יכולתן או רצונן של ממשלות להתערב בקריסה של המערכת הפיננסית.

כלל אצבע לזיהוי אסונות עתידיים הוא עד כמה החולשות האלה - זינוק בחוב, קשרים מעורפלים ואי ־ודאות לגבי רשת הביטחון - יחזרו על עצמן.

מוכרת נעליים בהודו

הרפורמה ברגולציה הפיננסית שהתבצעה מאז 2008 התמקדה בעיקר בתיקון שתי החולשות הראשונות. תחת כללי באזל החדשים הבנקים חייבים להחזיק יותר הון איכותי ביחס לנכסיהם; הבנקים ה"מערכתיים", הגדולים ביותר, צריכים להחזיק אפילו ביותר הון. עוד שרשרת של רפורמות, כמו העברת המסחר בנגזרים לסליקה מרכזית, ניסתה לשפר את השקיפות. ההתקדמות המועטה ביותר נעשתה בנושא הטיפול בבנקים הגדולים מכדי ליפול - אף שמאמצים לנסח כללים שיאלצו בנקים להנפיק אג"ח שיבטחו אותם במקרי קריסה הם צעדים מבטיחים.

המערכת הפיננסית האמריקאית נהפכה לבטוחה יותר. הבנקים הגדולים במדינה גייסו יותר הון ומחקו נכסים בעייתיים יותר מאחרים. יחס ההון המשקלל סיכונים שלהם (13%) גבוה מהנורמות הגלובליות החדשות, וגבוה ב–60% מלפני המשבר. מחירי הנדל"ן בארה"ב עברו תהליך ייצוב, ומשקי הבית קיצצו בחובותיהם. החוב הממשלתי גדל, אבל רוב העלייה שיקפה את מאמצי משקי הבית להקטין את חובותיהם שלהם. עתה, כשהכלכלה מתאוששת, גירעון התקציב צונח. אפשר למצוא נטייה לבועתיות בחלקים קטנים מהמערכת הפיננסית, כולל שוק האג"ח הקונצרניות, ובחובות חוץ מאזניים כמו הלוואות לסטודנטים ופנסיות לעובדי ציבור. ואולם ארה"ב אינה מהווה מקור מיידי למשבר נוסף.

בריטניה ויפן עברו שינוי קטן יותר. אבנומיקס - הכלכלה המתמרצת של ראש ממשלת יפן שינזו אבה - שיפרה את סיכויי הצמיחה של יפן, אך החוב הממשלתי עדיין קרוב ל–250% מהתמ"ג. בבריטניה הצירוף של קיצוץ בתקציב והשקעה פרטית חלשה הניב התאוששות שתלויה באותם מרכיבים - מחירי דיור בעיקר - שגרמו למשבר מלכתחילה. בריטניה אינה עומדת להפיל את הכלכלה העולמית. הצמיחה, שהיתה מבוססת בעיקר על השקעה, פרטית וציבורית, תהיה הרבה יותר בטוחה.

ומה בנוגע לכלכלות המתעוררות, שרבות מהן רשמו גידול עצום בחוב? סין מכונה לעתים "ליהמן בהתהוות". מאז 2008 הגידול באשראי בסין, הכלכלה השנייה בגודלה בעולם, עבר זינוק מטאורי, ולפי הערכות גדול עתה מ–200% מהתמ"ג. המערכת הפיננסית של סין אינה מקושרת מאוד למערכת הפיננסית העולמית, ואולם כמו באמריקה ב–2008, יש אי־ודאות לגבי הגודל האמיתי של חובותיה, וכמה מהם יוכלו להיפרע.

הסכנה שסין מציבה תלויה במרכיב השלישי של משבר ליהמן: כיצד תתנהג הממשלה במשבר. סין נהנית מחסכונות נטו גדולים, מערכת הבנקאות ממומנת בעיקרה על ידי פיקדונות, והממשלה בעלת יכולת תקציבית לממן הלוואות בעייתיות. אם היא תעשה כן, הסיכויים לקריסה פתאומית עם השלכות גלובליות נמוכים.

אירופה - 
הסכנה הגדולה

מברזיל ועד תאילנד, רבות מהכלכלות המתעוררות האחרות שסובלות מקשיים גם הן עברו גידול מואץ באשראי. בניגוד לסין, הן חשופות לזרימות פיננסיות גלובליות. הבצורת הנוכחית בהון זר פוגעת במטבעות כמו הרופי ההודי, ומקשה לממן גירעונות בחשבון השוטף.

בשנות ה–90 דינמיקה דומה יצרה משברים, ואולם הפעם רוב ההגנות של מדינות אלה חסונות יותר. שערי המטבעות גמישים, יותר חובות נקובים במטבע מקומי, ויתרות המט"ח שמנות יותר. הסכנה הגדולה ביותר לטביעה היא לטורקיה, ואולם שאר המדינות פשוט יסבלו מצמיחה אטית יותר.

הפגנה נגד צעדי הצנע ביווןצילום: רויטרס

אם יש חלק אחד של העולם שעדיין עלול לגרום לקריסה גלובלית, הרי שהוא . אף שהוא מזכיר פחות את ליהמן ברדרס מאשר לפני שנה, גוש היורו עדיין מהווה סיבה לדאגה. בעיות החוב גדלות, ולא להפך: הבנקים האירופים מחזיקים במאגרי הון פחות גדולים משל עמיתיהם האמריקאים, ומחקו הרבה פחות חובות. בכלכלות הפגועות של הפריפריה של האירופה, המיתון הקשה נועד להקטין את נטל החובות, אך גם הצנע המופרז פגע בצמיחה. תגובת הנגד הפוליטית המערערת ממשיכה להוות סכנה, בעיקר לנוכח האבטלה העצומה באירופה.

המנהיגים של אירופה נרדמו בשמירה, ומתקשים להסכים על השלמת רפורמות נחוצות, כמו איחוד בנקאי רציני. יכולתו של הבנק המרכזי של אירופה לעמוד בהבטחתו האמיצה "לעשות כל מה שיידרש" כדי להציל את היורו, טרם הועמדה במבחן.

ייתכן שאין שום אסון בנוסח קריסת ליהמן שממתין להתרחש, אבל משברים קטנים יותר מתבשלים עכשיו - ואחד גדול שמאיים על אירופה. חמש שנים אחרי הקריסה ההיא, המערכת הפיננסית הגלובלית רחוקה מלהיות בטוחה.

נוסח קריסת ליהמן שממתין להתרחש, אבל משברים קטנים יותר מתבשלים עכשיו - ואחד גדול שמאיים על אירופה. חמש שנים אחרי הקריסה ההיא, המערכת הפיננסית הגלובלית רחוקה מלהיות בטוחה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker