היה משבר?

חגיגות השכר המטורפות של בכירי התעשייה הפיננסית נמשכות

דו"ח חדש מגלה: יותר משליש מהמנכ"לים בעלי השכר הגבוה בארה"ב בשני העשורים האחרונים עמדו בראש חברות שחולצו על ידי הממשל או סובסדו על ידי הציבור

אשר שכטר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אשר שכטר

ד אריל ליין וודס. מי? גם אם אתם מעורים בכל דבר שקורה בכלכלה העולמית, וגם אם אתם עוקבים באופן אובססיבי אחרי כותרות האתרים הכלכליים, ייתכן מאוד שמעולם לא שמעתם את שמו של וודס, שהיה עד לפני כמה שנים היו"ר של בנק קטן בשם מיינסטריט בנק באשלנד שבמדינת מיזורי.

בנובמבר 2008, בשיאו של המשבר הפיננסי העולמי, פנה וודס בשם הבנק שלו למשרד האוצר האמריקאי וביקש לקבל סיוע במסגרת תוכנית החילוץ של הממשל למגזר הבנקאי ‏(הידועה גם בשמה הרשמי, TARP‏). הוא קיבל מיליון דולר. כעבור ימים אחדים השתמש ב–381 אלף דולר וקנה לעצמו נכס על המים בפורט מאיירס, פלורידה.זמן קצר לאחר מכן, כשמשרד האוצר ביקש לדעת מה עשה הבנק של וודס בכסף שהוענק לו, לא היתה לו תשובה של ממש.

לכתבות אחרות ב-TheMarker:

מה שקורה עכשיו: מפקד גל"צ החדש ערך בה שינוי היסטורי - בדרך הוא גם פיטר טאלנטים והפחית את השכר

גמלאי העתיק תמונות לאתר האינטרנט שלו וישלם 185 אלף שקל

וודס, שהודה השבוע שרכש דירה בכספי ציבור במסגרת עסקת טיעון שאוסרת עליו לעבוד בבנקאות ושעשויה לשלוח אותו לתקופה של עד שנה בכלא, היה כמובן רק אחד מאלפי הבנקאים הבכירים בארה"ב שמקום העבודה שלהם - ואתו משרותיהם - ניצלו בעקבות תוכניות החילוץ הממשלתיות שהופעלו עם פרוץ המשבר הפיננסי.

הוא לא קיבל מיליארדים על חשבון משלמי המסים כמו מנכ"ל ויו"ר ג'יי.פי מורגן צ'ייס, ג'יימי דיימון, או כמו בריאן מויניהאן, מנכ"ל בנק אוף אמריקה, או כמו לויד בלנקפיין, מנכ"ל גולדמן סאקס. הוא היה רק דג רקק קטן מבנק מזערי במיזורי, כזה שאינו "גדול מכדי להיכשל" אלא "קטן מכדי שיבחינו בו".

ריצ'רד פולד, ליהמן ברדרסצילום: רויטרס

עדיין, וודס שייך לאליטה קטנה ומובחרת: הוא אחד מ–140 איש בלבד שנגדם הגיש משרד המפקח על TARP אישומים פליליים בעקבות ניצול לא ראוי של כספי החילוץ שקיבלו. וודס, כמובן, לא היה היחיד שניצל את כספי הציבור שקיבל באופן לא ראוי למען תועלתו האישית. הוא פשוט היה אחד המעטים שעשו זאת באופן חסר תחכום ושקוף.

אין זה אומר שחבריו לתעשייה, שקיבלו מאות מיליארדי דולרים כדי לחדש את פעילות ההלוואות ולהחזיר את הכסף לכלכלה באמצעות אשראי, עשו בכספי החילוץ בדיוק את מה שהיו אמורים לעשות. וגם אם כספי החילוץ עצמם לא שימשו ישירות את בכירי הבנקים בארה"ב כדי לקנות בתים ומכוניות, קשה לומר שחגיגות השכר של הבנקאים - שהיו אמורות, כזכור, להסתיים עם המשבר הפיננסי - לא סובסדו חלקית על ידי הציבור.

הנה, לראיה, ממצאי הדו"ח שפירסם השבוע המכון ללימודי מדיניות בוושינגטון (IPS): ב-20 השנים האחרונות, יותר משליש מהמנכ"לים בעלי השכר הגבוה בארה"ב עמדו בראש חברות שסובסדו על ידי משלמי המסים האמריקאים. המספר, כמובן, זינק פלאים מאז המשבר הפיננסי: המחקר, שבדק את שכרם של בכירים שדורגו בשני העשורים האחרונים ברשימת 25 המנכ"לים בעלי השכר הגבוה ביותר של "וול סטריט ג'ורנל", מצא שמתוך 500 חברות שנכללו ברשימה, 103 היו בנקים שחולצו ב–TARP. בנוסף, 62 עבדו בעבור הקבלנים הגדולים של ממשלת ארה"ב. בנק אוף אמריקה מופיע ברשימה הזאת 18 פעמים, סיטי מופיעה 15 פעמים, מורגן סטנלי ואמריקן אקספרס מופיעות 12 פעמים כל אחת וגולדמן סאקס שבע פעמים.

הדו"ח ממשיך וחושף שמתוך אותם 241 מנכ"לים שזכו לשכר הגבוה ביותר בארה"ב בשני העשורים האחרונים, 38% פוטרו מעבודותיהם, נכנסו לכלא או נאלצו להתפטר לאחר שהחברות שבראשן עמדו חולצו או פשטו רגל.

אחד מאותם מנכ"לים הוא ריצ'רד פולד, לשעבר מנכ"ל ליהמן ברדרס, שגרף בסך הכל 466.3 מיליון דולר בשבע השנים שלפני קריסת ליהמן. אחר הוא מנכ"ל סיטי לשעבר, ויקראם פנדיט, שהשתכר 38 מיליון דולר ב–2008 - השנה שבה החברה שלו פיטרה 75 אלף עובדים ונזקקה לסיוע ממשלתי שהסתכם, עד כה, ב–472 מיליארד דולר. וכמו פולד ופנדיט יש עוד 112 מנכ"לים של חברות פיננסים שזכו לקבל 258 מיליארד דולר מכספם של משלמי המסים.

המשבר הפיננסי, שהיה אמור לשים קץ לחגיגת השכר והחמדנות בוול סטריט אחת ולתמיד, עשה את ההפך: הוא הפך אותה לבעלת חסות ממשלתית. 12 בנקים שנחשבו "גדולים מכדי להיכשל" ב–2008, שהם 0.2% מסך כל הבנקים בארה"ב, שולטים כיום ב–70% מהנכסים בתעשיית הבנקאות האמריקאית. גם ממשל שהיה רוצה להילחם בהם לא היה מסוגל לעשות זאת בקלות.

הסיפור לא היה אמור להסתיים כך. ממשל אובמה מינה את "צאר השכר" קנת' פיינברג לפקח על שכר הבנקאים שזכו לחילוץ, ‏(מה שהוביל למרוץ בין הבנקים מי יחזיר את כספי הסיוע קודם וישתחרר מהפיקוח הממשלתי‏), ולזמן מה נראה היה שזה עובד ושהחגיגה אכן עומדת בפני סיום. אלא שוול סטריט חזרה לסורה מהר מאוד, וכך גם הבונוסים, שכבר ב–2009 עלו ל–22.5 מיליארד דולר, לעומת 18.4 מיליארד דולר ב–2004, ומאז הוסיפו לעלות, למעט מהמורה קטנה בשנה שעברה.

בכירי הממשל הוכו בהלם. "אני לא יודעת מה לומר, אני לא מבינה איך המוסדות הפיננסיים חושבים שהם יכולים לקחת את כספם של משלמי המסים ואז להתנהג כאילו העסקים כרגיל", אמרה במארס 2010 הסנאטורית הדמוקרטית אליזבת' וורן, אז המפקחת מטעם הקונגרס על TARP וכיום היריבה הבולטת של וול סטריט בקונגרס.

ויקראם פנדיט, סיטי בנק.צילום: בלומברג

אבל למרות ההלם, לא היה בכוחו של הממשל לעשות הרבה: הוא לא דרש מהבנקים להטיל מגבלות על השכר כתנאי לקבלת חילוץ. "לומר שהייתי מאוכזב ‏(מהבונוסים בוול סטריט‏) זה אנדרסטייטמנט", אמר השבוע הנרי פולסון, שר האוצר האמריקאי לשעבר והאיש שעל שמו, במידה רבה, רשומה TARP, בראיון ל"ניו יורק טיימס". "לאכזבה שלי אין קשר לחוקיות העניין, אלא לחוסר־מודעות קולוסאלי מצד הבנקים בנוגע לאופן שבו הם נתפשים בעיני הציבור האמריקאי".

פולסון, שבעבר כיהן בעצמו כמנכ"ל גולדמן סאקס, אמר את הדברים בראיון מיוחד לרגל צאת מהדורה חדשה של ספרו On the Brink ‏("על הסף"‏), שפורסם לראשונה ב–2010 ושלא במקרה יוצא לאור מחדש במלאת חמש שנים לפרוץ המשבר. כשנשאל מדוע, לאור אכזבתו, הוא והקונגרס לא הטילו על וול סטריט מגבלות שכר חמורות יותר כחלק מתנאי החילוץ, ענה פולסון בפשטות: כי אז הבנקים לא היו מסכימים להשתתף בתוכנית גם אילו היתה סכנה ממשית שיקרסו.

"הלובי הבנקאי חזק מדי"

ובינתיים נמשכת החגיגה באין מפריע. לאחר שנה קשה ב–2011, שבה פוטרו אלפי עובדים בבנקים הגדולים בוול סטריט והבונוסים נפלו בכ–25% ‏(שכרם של המנכ"לים של 50 הבנקים הגדולים דווקא עלה ב–20%‏) ולאחר שנה לא קלה נוספת ב–2012, שבה הבונוסים עלו ב–5% בלבד ‏("הפחתת השכר בגולדמן סאקס צפויה לדחוק את העובד הממוצע בבנק אל מחוץ למאיון העליון", הכריזה כותרת בהאפינגטון פוסט בנובמבר 2012‏), השנה צפויים הבונוסים בוול סטריט לעלות לרמתם הגבוהה ביותר מאז 2009, כלומר לשיא. חמשת הבנקים הגדולים בארה"ב, ששוב רושמים עליות של עשרות אחוזים ברווחיהם, צפויים לחלק בונוסים בסך 23 מיליארד דולר השנה, לפי המגזין "פורבס", מתוך הוצאות שכר כוללות של 127 מיליארד דולר. ב–2009 הסתכמו הוצאות השכר של חמשת הבנקים הגדולים ב–114 מיליארד דולר.

לציבור, כמובן, היה קל הרבה יותר לעכל את הוצאות השכר המנופחות של הבנקים הגדולים לולא בחמש השנים שלאחר המשבר הפיננסי חנקו הבנקים כל ניסיון לבצע רפורמות באמצעות צבאות של לוביסטים, ולולא הכלכלה היתה עדיין נאבקת בהשלכות המשבר שלו הם גרמו. "תרבות של חמדנות מסוכנת ונטילת סיכונים מוגזמת השתלטה על עולם הבנקאות מאז 1999", אמר בחודש שעבר הסנאטור ג'ון מקיין, לשעבר המועמד הרפובליקאי לנשיאות ארה"ב, שהביע תמיכה ביוזמתה של וורן להחזיר לתוקף את חוק גלאס סטיגל שהפריד בין בנקים מסחריים לבנקי השקעות, ושביטולו ב–1999 הוביל במידה רבה למשבר הפיננסי.

היוזמה ייצרה כותרות רבות בחודשים האחרונים, אבל אין הרבה אופטימים שיהמרו על האפשרות שתעבור. "הלובי הבנקאי פשוט חזק מכדי להרשות שמשהו כזה יקרה", אמר בחודש שעבר בוב רייס, שותף בכיר בחברת השירותים הפיננסיים טנג'נט קפיטל פרטנרס, בראיון לבלומברג. וכל עוד הבנקים רושמים רווחים, אין סיכוי שחגיגת השכר תיפסק.

התופעה, כמובן, היא לא רק אמריקאית. בחודש שעבר דיווח רגולטור הבנקאות האירופי ‏(EBA‏) ש–2,500 בנקאים בריטים קיבלו שכר של יותר ממיליון יורו ב–2011. בספרד הקורסת הבנקאים הרוויחו 2.3 מיליון יורו בממוצע ב–2010 ו–2.4 מיליון יורו ב–2011. בגרמניה, 170 בנקאים קיבלו שכר של יותר ממיליון יורו, ובצרפת - 162.

לכאורה, לפחות בבריטניה, שכר הבנקאים ירד משמעותית מאז המשבר: הבכיר הממוצע בבריטניה, שזכה לשכר ממוצע של 3.5 מיליון יורו ב–2011, כולל בונוסים, קיבל 5.8 מיליון יורו בממוצע ב–2010. לפי הנתונים של התאחדות הבנקים הבריטית ‏(BBA‏), מאז 2007 ירדו הבונוסים במזומן בבנקים ב–77%, והבונוסים נפלו ביותר מ–50%, אלא שרבים מהבנקאים פיצו עצמם על הירידה בבונוסים באמצעות העלאת שכר הבסיס. השכר הממוצע בבריטניה, אגב, לא צפוי לחזור לרמה שבה היה לפני המשבר עד 2023.

בניגוד לאמריקאים, האיחוד האירופי לפחות מנסה להילחם בשכר המנופח במגזר הפיננסים באמצעות חוק חדש, שייכנס לתוקף בשנה הבאה ויגביל את הבונוסים של בנקאים המשתכרים יותר מ–500 אלף יורו בשנה ל–100% מהשכר, או ל–200% בכפוף לאישור מיוחד מבעלי המניות. אלא שהבנקים, שמנהלים מלחמת חורמה בתוכנית, כבר החלו להתכונן ליום שאחרי: 65% מחברות הפיננסים בבריטניה, למשל, העלו את שכרם של העובדים ב–20% בממוצע בתגובה לתוכנית האירופית, לפי דו"ח של חברת ההשמה הבריטית רוברט האף, שפורסם החודש. כחמישית מהחברות העלו את השכר ביותר מ–30%. ככה זה כשיש מסיבות שפשוט לא רוצות, בשום מחיר, להיפסק. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום