מילטון פרידמן, השמאלני הזה - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מילטון פרידמן, השמאלני הזה

אפילו מי שניסה להגן על השוק החופשי מפני עצמו ריאליסט מדי עבור הימין המודרני

23תגובות

באחרונה העניק הסנאטור הרפובליקאי ראנד פול, מועמד פוטנציאלי לנשיאות ומי שמגדיר עצמו מומחה לעניינים מוניטריים, ראיון למגזין "בלומברג ביזנסוויק". הראיון לא היה מוצלח במיוחד. למשל, פול דיבר על כך שארה"ב צוברת "גירעון של טריליון דולר בכל שנה". למעשה, הגירעון הצפוי ב–2013 הוא 642 מיליארד דולר, והוא נופל במהירות.

אבל הרגע המעניין ביותר היה כשפול נשאל מי הוא המועמד האידיאלי מבחינתו לראשות הבנק הפדרלי. תשובתו היתה מילטון פרידמן: "הוא אמנם לא משתייך לאסכולה האוסטרית, אבל הוא יהיה טוב יותר ממה שיש לנו". המראיין העיר בעדינות שפרידמן כבר אינו בין החיים. "אוקיי, אז בוא נלך עם המתים, בגלל שאז באמת לא יהיה בנק פדרלי מתפקד".

כתבות נוספות באתר TheMarker

עושים שקשוקה בפנסיה, ובמי לא נוגעים?

כך תשימו קץ להפרעות הפסיכו-דיגיטליות שלכם

BLOOMBERG

מה שמעלה שאלה מעניינת: מה קרה לתפקידו של פרידמן כסמל של השוק החופשי? התשובה לשאלה הזאת אומרת הרבה על מה שקרה לשמרנות הכלכלית המודרנית.

פרידמן, שהיה לסמל האולטימטיבי של השמרנות הכלכלית, נעלם למעשה מהשיח הימני. שמו עולה מדי פעם, אבל רק לצורכי שימוש בפולמוס הפוליטי שלו, לעולם לא לגבי התיאוריות המוניטריות שלו.

במקום זאת, ראנד פול פונה להשקפה "אוסטרית" של הוגים כמו פרדריך הייאק - גישה שאותה פרידמן תיאר פעם כ"קריקטורה מנוונת ונוקשה", בעוד פול ריאן, המנהיג האינטלקטואלי בפועל של המפלגה הרפובליקאית, שואב את המדיניות המוניטרית שלו מאיין ראנד, או ליתר דיוק מדמויות בדיוניות ב"מרד הנפילים".

איך זה קרה? פרידמן, מתברר, היה יותר מדי ריאליסטי עבור הימין המודרני, שאינו מבחין בניואנסים ודוחה את המציאות, שבה יש הטיה ליברלית ידועה.

דרך אחת לחשוב על פרידמן היא שהוא היה אדם שניסה להגן על אידיאולוגיית השוק החופשי מפני עצמה, באמצעות תשובה לשאלה המתבקשת - אם השוק החופשי כל כך נהדר, איך זה שיש לנו משברים כלכליים? עד שהוא הגיע, התשובה שרוב הכלכלנים השמרנים סיפקו היתה, בגדול, שמשברים כלכליים משרתים פונקציה חיונית וצריך פשוט לשאת אותם. הייאק, לדוגמה, טען ש"אנחנו עשויים אולי למנוע משבר באמצעות בדיקה של הצמיחה בזמן הנכון", אבל "ברגע שהמשבר הגיע, אין דבר שביכולתנו לעשות כדי לצאת ממנו לפני הסיום הטבעי שלו". הסברים עגומים כאלה הניסו הרבה כלכלנים לזרועות של ג'ון מיינרד קיינס.

לפרידמן, עם זאת, היתה תשובה אחרת. הוא היה מוכן להתגמש מעט ולהודות שפעולת הממשלה הכרחית כדי למנוע משברים. אבל הפעולה הממשלתית הדרושה, הוא התעקש, היתה צרה מאוד: כל מה שנדרש הוא מדיניות אקטיבית של הבנק הפדרלי. למעשה, הוא טען שהבנק הפדרלי יכול היה למנוע את השפל הגדול - בלי כל תוכניות ממשלתיות - אם רק היה פועל להציל את הבנקים הקורסים ומזרים מספיק רזרבות הון לתוך המערכת הבנקאית כדי למנוע ירידה חדה באספקת הכסף.

היה זה, כפי שאמרתי, צעד לעבר ריאליזם ‏(אף שהוא נראה שגוי, בהתחשב בניסיון של המשבר האחרון‏). אבל לריאליזם אין מקום במפלגה הרפובליקאית של היום: הן פול והן ריאן תקפו בחריפות את ברננקי על התגובה למשבר של 2008, שבו נהג בדיוק כפי שפרידמן אמר שצריך היה להגיב בשנות ה–30 - עצה שהוא חזר עליה לבנק המרכזי של יפן בשנת 2000. "אין דבר חתרני יותר שמדינה יכולה לעשות לאזרחיה", הטיף ריאן לברננקי, "מאשר לבזות את המטבע שלה".

ואם אנחנו כבר בנושא של ביזוי מטבעות: אחד מהניתוחים הכלכליים של פרידמן שזכו לתוקף במשך שנים ארוכות, היה הטיעון שלו ב–1953 בזכות גמישות של שער החליפין, שבו הוא טען כי מדינות המוצאות עצמן עם שכר ומחירים גבוהים מדי ביחס לשותפות הסחר שלהן - כמו מדינות דרום אירופה כיום - ישפרו את מצבן באמצעות פיחות של המטבע יותר מאשר שנים של אבטלה גבוהה, "עד שהדיפלציה תסיים את תפקידה". שוב, במפלגה שבה חברים רבים משתוקקים לחזור לתקן הזהב, אין מקום לריאליזם מהסוג הזה.

לא, אני לא רוצה להציב פסלים של פרידמן. למעשה, הייתי טוען שהניסיון של ה–15 שנים האחרונות, ראשית ביפן וכעת ברחבי העולם המערבי, מראה שקיינס צדק ופרידמן טעה לגבי היכולת של מדיניות מוניטרית להילחם במשברים. האמת היא שאנחנו זקוקים לממשלה יותר אקטיבית ממה שפרידמן היה מוכן לתמוך בו.

השורה התחתונה, עם זאת, היא שהשמרנות הכלכלית המודרנית הקצינה ימינה כל כך, שכבר אין בה מקום לוויתורים קטנים לטובת המציאות. פרידמן ניסה להציל את השמרנות של השוק החופשי מעצמה - אבל את האידיאולוגים ששולטים כעת במפלגה הרפובליקאית, אי אפשר להציל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#