הנשר והדרקון - גלובל ווולסטריט - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הנשר והדרקון

באחד מספריו של טום קלנסי מתפתח עימות צבאי בין סין ה"רעה" לארה"ב ה"טובה". בשבועות האחרונים נראה שהולכת ומתחממת מחלוקת אחרת, מציאותית יותר, בין שתי המדינות בנושא סחר ומטבעות. אם לא תיושב בהקדם, למחלוקת הזו סיכוי להשפיע על העולם כולו בשנים הבאות

תגובות

טום קלנסי הוא אחד מסופרי המתח והמלחמה המצליחים ביותר מאז ומעולם. חלק מהקוראים בוודאי מכיר את ספריו, שחלקם עובדו לסרטים מצליחים כמו "המרדף אחרי אוקטובר האדום" עם שון קונרי או "משחקים פטריוטיים" עם הריסון פורד. כמו במקרה של ספרי מתח רבים, לא מדובר בספרות גדולה, אבל מצד שני, אלו ספרים שכיף להעביר איתם כמה שעות, כמו בהמתנה בשדה תעופה או בטיסה.

חלק מפרסומו של קלנסי, ויש האומרים סוד ההצלחה המסחררת של ספריו, הוא בכך שהם מאופיינים בריאליזם קפדני ובירידה לפרטים הקטנים ביותר בתיאורי הקרבות או הטכנולוגיות הצבאיות בהם משתמשים הצדדים הלוחמים.

הריאליזם הזה, על אף שהוא בדיוני במהותו, בא לידי ביטוי בצורה מצמררת ב-11 בספטמבר, שכן כמה שנים לפני כן פירסם קלנסי באחד מספריו ("חוב של כבוד") תסריט שלפיו מטוס נוסעים המוטס בידי מתאבד מתרסק על גבעת הקפיטול, והורג את כל הצמרת הפוליטית האמריקאית. נכון שבספר המטוס הוא בכלל יפאני, והטייס רוצה לנקום את נקמת הירושימה ונגאסקי, אבל לאחר אירועי ספטמבר עלו קולות שטענו שאת הרעיון עצמו קיבלו אנשי אל קעידה מספרו של קלנסי.

אבל בנוסף לריאליזם הזה, ספריו של קלנסי מאופיינים בדבר נוסף. הרעים הם תמיד רעים לחלוטין, והטובים, שהם האמריקאים, טובים לחלוטין. אין גוונים של אפור, אין ספקות, אין דרך ביניים, רק שחור ולבן. הטובים הם טובים, והרעים הם רעים, וזהו. הכל פשוט. ובסוף הבחורים הטובים מנצחים בזכות אומץ ליבם ועליונותם הטכנולוגית, המגובה בהצדקה מוסרית.


הרעים מתחלפים בהתאם לנסיבות הגלובליות

הרעים, אגב, מתחלפים בהתאם לנסיבות הגלובליות. בספרים הראשונים, שפורסמו בשנות השמונים, הרעים היו כמובן הסובייטים. כך למשל, "בסערה אדומה עולה", שפורסם בשנות השמונים, בריה"מ נקלעת למצוקת נפט מכיוון שבתי הזיקוק שלה נחרבים בידי מוסלמים קיצונים. בתגובה למצוקה היא פותחת במלחמה נגד נאט"ו, ומנסה לכבוש את המפרץ הפרסי ואת אירופה. וכמובן מפסידה בה.

השינוי הגיאו פוליטי העולמי הביא לשינוי בתסריטים. את מקום הסובייטים כרעים תפסו, לפי הצורך, ההודים, היפאנים, המוסלמים באיראן או, לחילופין, אנשי המחתרת האירית.

והנה, באחד מהספרים האחרונים, "הדוב והדרקון", הרעים הם הסינים. סיפור המסגרת פשוט, ומזכיר ספרים קודמים. סין מגיעה להתמוטטות כלכלית מכיוון שהיא מוציאה את כל כספה על התחמשות צבאית. פשיטת הרגל המאיימת עליה גורמת לה לפלוש למזרח רוסיה כדי להשתלט על מאגרי הנפט והזהב שקיימים שם, והפעם שיתוף פעולה צבאי בין רוסיה לאמריקה, האויבות מן העבר, מכריע את המערכה, והטובים שוב מנצחים.

מדובר כמובן בסיפור בדיוני, שכמו תמיד אצל קלנסי, כתוב היטב, ויש להתייחס אליו ככזה, אבל לנוכח המציאות הנוכחית יש מידה רבה של אירוניה בסיפור העלילה.


יתרות מט"ח אדירות

לסין יש היום יתרות מט"ח אדירות הודות לכושר הייצור שלה והיצוא האדיר ממנה. מי שנמצא בגירעונות אדירים וחייב כסף לכל העולם ואשתו עקב התחמשות והוצאה אדירה על ביטחון זו בכלל ארה"ב, ולמרות כל ההכחשות, רק מעטים בעולם מאמינים לארה"ב שעתודות הנפט של עיראק לא שיחקו שום תפקיד, אפילו לא מזערי, בהחלטה לצאת למלחמה ולכבוש אותה.

לכן, הסכנה של עימות צבאי בין סין לארה"ב על אדמת סיביר נראית לשמחתנו רחוקה מאוד. אבל בשבועות האחרונים נראה שהולך ומתחמם עימות אחר בין סין לארה"ב. עימות בנושא סחר ומטבעות.

ולעימות הזה יש סיכוי להפוך להיות הנושא המרכזי בסדר היום הכלכלי של העולם בשנים הבאות, שישפיע על העולם כולו, ולא רק על יחסי סין ארה"ב.

במשך שנים הגירעון המסחרי של ארה"ב עם סין הולך ותופח. ב-2002 הוא הגיע ל-104 מיליארד דולר, כרבע מכלל גירעון הסחר האמריקאי, עלייה של 24% מגירעון של 84 מיליארד ב-2001.

כמה דוגמאות על קצה המזלג - 62% מהנעליים שנמכרות באמריקה הם מתוצרת סין. 54% ממוצרי העור, 30% מהרהיטים, 83% מהצעצועים וצורכי הספורט, וכך הלאה.


לאירופה אין מאזן סחר שלילי מול סין

וול מארט לבד קונה יותר מוצרים סיניים מרוסיה או מבריטניה, והיקף הרכש השנתי שלה מסין הוא 12 מיליארד דולר.

מעניין לציין שלאירופה, בניגוד לארה"ב, אין מאזן סחר שלילי גדול עם סין, בעיקר בגלל שתיאבונם של אזרחיה למוצרי צריכה מיובאים זולים נמוך בהרבה מתיאבונם של האמריקאים.

ההצפה הזו של סחורה סינית גורמת לקשיים בסקטור התעשייתי בארה"ב, שנמצא מזה זמן תחת התכווצות ואובדן משמעותי של מקומות עבודה, והלחץ שמגיע ממנו לממשל הולך ומתעצם, וצפוי להתעצם עוד יותר לקראת הבחירות בנובמבר 2004.

חלק מהאשמה מוטל, כך טוענים האמריקאים, על קיבועו של היואן הסיני לדולר בשער לא ריאלי של 8.28 יואן לדולר. שחרור היואן מההצמדה, הם טוענים, ושר האוצר סנואו אפילו מביע דרישה כזו בקול תקיף, יביא לייסוף ניכר של המטבע הסיני, ולצמצום או אפילו פתרון הבעיה.

הסינים, כמובן, מתנגדים. ראשית, ייסוף כזה של היואן יפגע ביצוא ובייצור שלהם, שמספק פרנסה לאוכלוסייה. שנית, הם מגדולי המחזיקים של נכסים דולריים בעולם, פרי העודף שלהם עם ארה"ב. הדבר האחרון שהם רוצים זה פיחות של הדולר, פיחות שישחוק את ערך הנכסים שהם מחזיקים במונחי יואן.

אבל שלא כמו בספרי מלחמה בדיוניים, בכלכלה אין בדרך כלל הכרעות חד צדדיות מהירות, ולכל החלטה יש מחיר אלטרנטיווי.


היזהרו במשאלותיכם

לעתים קרובות, המשפט "עליך להיזהר במה שאתה מבקש, שכן הוא עוד עלול להתגשם", מתגלה כהולם ביותר לנסיבות כלכליות.

כלכלת ארה"ב עוברת בשנים האחרונות תהליך ברור של מעבר מייצור לשירותים. בעוד מספר המועסקים והתוצר התעשייתי הולכים ומתכווצים, סקטור השירותים הולך וגדל. ובתוך סקטור השירותים מי שצומח הכי הרבה, וקולט הכי הרבה עובדים, הוא תחום המסחר. ובמסחר, חלק אדיר מהמוצרים הנמכרים מהמדפים הוא מתוצרת סין או מדינות אחרות בדרום מזרח אסיה.

קשה לצפות שפיחות של הדולר מול היואן יעבור בלי עליית מחירים ולו חלקית של הסחורה על המדפים. לא סביר לצפות שאת כל מחיר הייסוף של היואן (או בשמו השני רנימבי), אם יהיה כזה, ישלמו רק היצרנים הסינים. חלק הם יצטרכו לספוג, וחלק יצטרך לספוג הצרכן האמריקאי בדמות עליית מחירים.


מנגנון התמסורת

קשה להתחמק מכך. פיחות המטבע במדינה שמייבאת הרבה כמו ארה"ב, במיוחד מוצרי צריכה כמו בגדים, רהיטים או צעצועים, מביא ללחצים אינפלציוניים ועליית המחיר לצרכן. מי כמונו בישראל יודע זאת. "מנגנון התמסורת" קוראים לזה אצלנו.

למלחמת מטבעות בין סין לארה"ב תהיה גם השפעה ישירה עלינו. אם מחירי המוצרים הסיניים יעלו עבור הצרכן האמריקאי, גם הצרכן הישראלי, כמו כל צרכן במדינה המייבאת מסין, יאלץ לשלם עבורם יותר. לכן לייסוף המטבע הסיני יש משמעות של לחץ אינפלציוני גלובלי, לא רק אמריקאי. מספיק לראות איך מחירי הלבשה והנעלה או מוצרי אלקטרוניקה אצלנו הוזלו הודות לסחר עם סין, כדי להבין את עוצמת התופעה הדיס אינפלציונית שסין הביאה לעולם.


הפער בין היבוא ליצוא והפגיעה בסקטור היצרני בארה"ב הולכים וגדלים, ולכן נראה שקרוב היום שבו העימות בין סין לארה"ב על שער החליפין "הנכון" ליואן יעלה על פסים רועשים יותר מאשר העמודים האחוריים של עמודי הכלכלה

בשנים האחרונות האינפלציה בארה"ב נותרה נמוכה הודות ליבוא זול. בעוד שמחירי מוצרים ושירותים לא סחירים כמו נדל"ן או בריאות עלו, מחירי המוצרים המיובאים כמו מוצרי אלקטרוניקה או ביגוד והנעלה הלכו וירדו. הממוצע בין שניהם היה אינפלציה לא גבוהה.

אבל על רקע ההצפה המוניטרית, הריבית הנמוכה והגירעונות הממשלתיים הגדולים, עלייה במחירי היבוא מסין תהווה כר נוח לזינוק באינפלציה. ומכאן הדרך לעלייה בריבית ונפילה במחירי איגרות החוב, ירידה בכוח הקנייה של האזרח האמריקאי ואובדן רווחים ומקומות עבודה בסקטור השירותים, כמו המסחר הקמעונאי שעד עתה נראה כחסין מהמיתון, נראית קצרה.


האינטרס האמריקאי מול וול מארט

לכאורה, האינטרס האמריקאי הוא בעד פיחות הדולר, וכל יצרן אמריקאי יתמוך בכך, אבל אם תשאלו את מנכ"ל וול מארט, שהוא המעסיק הבודד הגדול ביותר בארה"ב ובעולם כולו, הוא יגיד שפיחות כזה הוא רע שכן הוא יפגע בכושר הקנייה של הצרכן, יקטין את רווחי הרשת ועשוי לגרום לה לצמצם קליטת עובדים.

אם תשאלו רופא או עורך דין אמריקאי, הוא יגיד שפיחות הדולר מול היואן הוא רע, שכן המחיר הנמוך שהצרכן שילם עבור חולצות או מכנסיים מהמזרח איפשר לו לשלם יותר עבור שירותים רפואיים או משפטיים, ואם מחירי המוצרים המיובאים יעלו, מחירי הביקור אצל רופא יצטרכו בסופו של דבר לרדת.

אבל הפער בין היבוא ליצוא והפגיעה בסקטור היצרני בארה"ב הולכים וגדלים, ולכן נראה שקרוב היום שבו העימות בין סין לארה"ב על שער החליפין "הנכון" ליואן יעלה על פסים רועשים יותר מאשר העמודים האחוריים של עמודי הכלכלה.


בסרט הזה אירופה כבר היתה

אבל גם פיחות של הדולר מול היואן לא יפתור בהכרח את בעיית הגירעון במאזן התשלומים. את הסרט הזה הכלכלה העולמית כבר ראתה. כל מה שנכתב היום בארה"ב על חוסר הצדק של מדיניות הסחר של סין והקושי להתמודד איתה בתנאים הוגנים, כבר נכתב על יחסי הסחר בין יפאן לארה"ב בשנות השבעים והשמונים, תקופה בה התעשייה היפאנית הכתה את האמריקאית קשות, ואמריקה סבלה ממיתונים מתמשכים, ממצב כלכלי גרוע, מאבטלה ומאינפלציה. כתוצאה מלחץ אמריקאי אז הין אכן עבר ייסוף אל מול הדולר, אבל היפאנים מצאו עוד ועוד דרכים להתייעל וגירעון הסחר מול יפאן נותר כפי שהיה.

אין פתרון פשוט ומהיר לחוסר האיזון שנוצר בסחר בין סין לארה"ב, ולמרות שהסיכוי למלחמת סחר ומטבעות נראה גדול יותר ויותר מיום ליום, הסיכוי שבעימות כזה תהיה הכרעה מהירה וחדה לטובת אמריקה, נוסח ספריו של טום קלנסי, קטן, שכן החיים האמיתיים שונים מהספרים, ושולטים בהם גווני האפור.

לשמחתנו, עימותים כלכליים, בשונה מעימותים צבאיים, אינם עקובים מדם. אבל מה שניתן ללמוד מההסטוריה הוא שיש להם קו אחד משותף. הם, בדרך כלל, אינם מסתיימים באופן שבו מי שפתח בהם צפה מראש.


דורון צור הינו יועץ כלכלי עצמאי. כיהן בעבר כסמנכ"ל בחברת ההשקעות ישאל, וכמנהל מחלקת המחקר בחברת גמול סהר. הכותב עשוי להחזיק בניירות ערך שונים, לרבות בניירות ערך המוזכרים בכתבה זו. בכל מקרה, אין לראות בכתבה זו משום המלצה לרכישה או מכירה של ניירות ערך



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#