הבעיה העיקרית באירופה: איטליה

במספר נושאים ממשלתיים, איטליה יותר נוראית אפילו מיוון

בלומברג
סיימון ג'ונסון
בלומברג
סיימון ג'ונסון

הטרנד כיום הוא לא לדאוג לאירופה או לגוש היורו. אבל יש בו בעיה אחת: איטליה.
האופטימיסטים טוענים כי אירופה מחלימה. הבנק המרכזי ממשיך לתמרץ הכלכלות, פוטנציאל היצוא הגרמני נותר גדול וצרפת תמשיך להיות גם עדן לשמקיעים. מדינות שמתקשות כמו יוון ופורטוגל מייצגות פחות מעשירית מהתוצר הכלכלי של גוש היורו ומהאוכלוסיה שלו.

אז תגידו שלום לאיטליה. הכלכלה השלישית בגודלה בגוש היורו עם אוכלוסיה של יותר מ-60 מיליון ותמ"ג של יותר מ-2 טריליון דולר. החוב הממשלתי גדול מהתוצר פי 1.3 והוא אחד מהגדולים בעולם. (זוהי הערכה של קרן המטבע הבינלאומית לחוב ברוטו, הנתון האמין ביותר לשימוש עבור השוואה בין מדינות. החוב נטו צפוי להגיע ל-105.8% מהתמ"ג השנה).

אמנם העסקים הפיננסיים של איטליה מדאיגים, אך הם לא הסיבה העיקרית להיות מודאגים. אין סף קסום מעליו כלכלה קורסת, ומדינות הצליחו לצאת בכוחות עצמן מחובות גדולים יותר מאלה של איטליה.

הבעיה היא שאיטליה צומחת בקצב איטי מדי במשך זמן רב מדי. במהלך שנות ה-90, כלכלת המדינה התרחבה בקצב שנתי לאחר חישוב אינפלציה של 1.2%, לעומת התרחבות גוש היורו שעמדה על 1.8%. מאז, המצב רק החמיר. ממוצע הצמיחה של איטליה מאז שנת 2000 היה 0.4%, לעומת 1.3% בגוש היורו.
צמיחה אנמית

צילום: רויטרס

כתבות אחרות ב-TheMarker:

מי עומד מאחורי סקרי ההרזיה בטלפון ומה אפשר לעשות?

האם אפשר לסמוך על האתרים להשכרת דירות בחו"ל?

למה ישנה צמיחה כל כך אנמית? זה לא שהם לא מנסים. רמת ההשקעות באיטליה היא גבוהה מזו של גרמניה. רמת ההשקעות בתשתיות דומה לממוצע גוש היורו. ההון האנושי, הנמדד ברמת ההשכלה, משתפר באופן קבוע. הרגולציה על שוק העבודה ושוקי המוצרים הגיעו לרמות הנהוגות בגרמניה. הוצאות על מחקר ופיתוח, למרות שהם עדיין נמוכות לעומת הממוצע באיחוד האירופי, השתפרו בשנים האחרונות.

המכשול העיקרי הוא הממשלה עצמה. כפי שדניאל גרוס, כלכלן אירופי ידוע, אמר ב-2011: "הגורמים היחידים שהתדרדרו באופן מוחלט וגם באופן יחסי לגוש היורו קשורים לממשל – כמו שחיתות ושלטון החוק". במספר נושאים ממשלתיים, איטליה יותר נוראית אפילו מיוון.

יש להניח כמובן, שהממוצעים הלאומיים של איטליה מסווים הבדלים משמעותיים בין המחוזות שלה. אם חלקים בצפון איטליה אינם שונים מגרמניה או מאוסטיה מבחינת הקלות לעשיית עסקים, אז המצב ביתר המחוזות במדינה ודאי בכי רע. דו"ח שפורסם לאחרונה על ידי הבנק העולמי מצא לדוגמה כי כדי לקבל אישור מהממשל המקומי להיתר בנייה יש להמתין שישה חודשים בפלרמו, לעומת חודש אחד במילאנו.

איטליה לא מדורגת גבוה במונחי פעילות יזמית: לפי הבנק העולמי, במדינה יש 1.63 עסקים רשומים חדשים על כל 1,000 איש בגיל התעסוקה, נתון נמוך בהרבה לעומת 10.4 בבריטניה, אך גבוה מ-1.35 בגרמניה.

נראה שבאופן ספציפי עם זאת, הקושי הוא התנאים שמאפשרים או שלא מאפשרים לעסקים קטנים להפוך לגדולים. אין הבנה מלאה בנוגע לדבר שמונע מעסקים לגדול, ואין מחסור בהסברים אפשריים. מדיניות המס, רגולציה על כוח העבודה, והתרבות העסקית מהווים כולם סיבה אפשרים.

ייתכן כי המודל המסורתי של עסק משפחתי מצליח היטב בהיקפים קטנים אך לא מסוגל לעבור להיקף ארגוני גדול הנדרש לקיום חברה גדולה.

אתגר דמוגרפי

הרפורמות המבניות שנכללות בחשבון באיטליה, כמו שינויים קטנים במיסוי ובחוקי התעסוקה, לא צפויים כנראה לשפר את התמונה הכוללת. עם יוצא דופן אחד של מערכת הפניסה, קשה למצוא דוגמאות לקפורמות מוצלחות באיטליה. וכמו מדינות רבות אחרות באירופה, איטליה חייבת להתמוד עם האתגר הדמוגרפי של אוכלוסייה מזדקנת וחוסר במהגרים שיחדשו את כוח העבודה.

בנושא הכלכלי הזה, הממשלה הופכת לאיום. אפילו אם שערי הריבית יישארו נמוכים זמן רב, רק השמירה על נטל המס יציב כאחוז מהתמ"ג ידרוש קיצוצים נרחבים בתקציב הממשלה. בכל נקודה, השוק יכול לאבד אמון ביכולת של איטליה להתמודד עם משברים.

ניקח לדוגמה תרחיש של מצוקה באחד או יותר מהבנקים האיטלקיים, הנושים הגדולים ביותר של החוב הממשלתי. מהיכן תמצא הממשלה מקורות להצלת בנק גדול? אם הבנקים לא יוכלו להלוות לממשלה כסף – מי יעשה זאת?
ומה אם המיני משבר הפוליטי באיטליה יחריף? אם תקרא למשבר, האם הקואליציה האיטלקית תוכל לנקוט צעדים כלשהם?

יש סיבות רבות לדאוג לאיטליה והמשמעות היא שיש סיבות רבות לדאוג לגוש היורו.

הכותב הוא פרופסור בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת MIT בארה"ב ועמית במכון פיטרסון לכלכלה בינלאומית.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker