הדרך המקורית להתמודדות עם הזינוק במחירי המזון - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הדרך המקורית להתמודדות עם הזינוק במחירי המזון

שינויים בטעם ובהרגלי הצריכה בקרב תושבי ג'מייקה הובילו לעלייה במחירי המזון המיובא, במיוחד בשר ומזון מעובד, והממשלה החלה בקמפיין: "מגדלים מה שאוכלים, אוכלים מה שמגדלים"

13תגובות

ריחו של שמן הקוקוס והתבלינים עובר בין המטבחים בג’מייקה, אבל האי הירוק שנאלץ להתמודד עם עלייה במחירי המזון המיובא, בחר באסטרטגיה אמיצה - חזרה לחקלאות פטריוטית בכל חלקה פנויה.

ברחבי האיים הקריביים, יבוא מזון נהפך לעול תקציבי משמעותי והוביל לחזרה לחקלאות. עם זאת, במקום לפנות לעסקי חקלאות גדולים, הממשלות של ג’מייקה, האיטי, הבאהמס ועוד, מעודדות מדיניות חקלאות מקומית והסיסמה “מהגינה לצלחת” לא מתפקדת
כאן כמשפט שיווקי, אלא כמדיניות ממשלתית.

“אנחנו במשבר מזון”, אמר הילסון בפטיסט, שר החקלאות של אנטיגואה וברבודה. “כל מדינה מודאגת מכך: איך אנחנו יכולים לייצר עבור עצמנו?”

באזור שבו חקלאות נחשבת לתזכורת לתקופה של עבדות, האתגר הוא משמעותי, אבל בפגישות המועצות המקומיות מטיפים זה שנים להבטחת גישה חופשית למזון לכל. מדינות רבות נענות עכשיו לאתגר וממתגות צריכת מזון מיובא, כמו בשר וחטיפים עתירי קלוריות, כאיומה - וצריכת 
מזון הגדל בסביבה הקרובה כפעולה אחראית וחכמה.

ג’מייקה החלה מוקדם יותר משכנותיה. לפני עשור, הממשלה חשפה קמפיין הבטחת מזון עם הסיסמה “מגדלים מה שאוכלים, אוכלים מה שמגדלים”. סופרמרקטים מזהים כעת את המוצרים המקומיים עם 
מדבקות גדולות ובקדמת התצוגה בחנויות.

המדינה מחלקת זרעים

חברי המפלגה היריבה של מפלגת השלטון מאוחדים אף הם בכוונה להרחבת החקלאות. ג’מייקה היא אחת ממספר מדינות שחילקו אלפי ערכות עם זרעים כדי לעודד חקלאות בגינה הביתית. גם בתי הספר מעורבים במידה רבה בתהליך - ב–400 בתי ספר בג’מייקה יש גינות המטופחות על ידי התלמידים והמורים. באנטיגואה וברבודה, תלמידים נשלחים באופן קבוע למשימות שתילה, ומוסיפים אלפי עצי מנגו, אבוקדו ותפוזים לאיים, אבל בג’מייקה, הגינון והבישול הם כבר חלק מיום הלימודים השגרתי.

אנדראה ברוס

מורים כמו ז’קלין לואיס, שמנהלת בפועל של בית ספר קטן ממזרח לבירה קינגסטון עם חווה משגשגת, נמצאים בחזית של מה שנחשב לקרב: לואיס, 53, 
רואה את הגינון כעניין של ביטחון לאומי.

לואיס, מחנכת שממהרת לשלוף סוכריה על מקל מפיו של תלמיד כיתה ב’ או לנזוף בתלמידים המאחרים, למדה חקלאות לאחר שגדלה בעוני והתהלכה יחפה בבטן
רעבה לבית הספר שבו היא מלמדת כיום.

ב–2008 היא שתלה את הגינה הראשונה על פיסת אדמה מטונפת בקדמת בית הספר. הגינה נותרה קטנה, בעיקר עם פלפלים וכרוב, עד שלפני כמה שנים החלה הסוכנות האירופית לפיתוח לשלם עבור בניית לול תרנגולים והתרחבות הגינה.

הממשלה עדיין לא העניקה לה סנט אחד ‏(שר החקלאות טען כי אזוריים כפריים מקבלים קדימות‏), אבל הפקידים מהללים את עבודתה לעתים קרובות, וכך גם תלמידיה.

כשעה לפני תחילת הלימודים, מקבצת לואיס כתריסר תלמידים. לאחר חלוקת הוראות מהירה, כולם מתפזרים למטלות. כשלואיס לוקחת לידה מצ’טה ומראה לתלמיד בן 14 כיצד לשחרר את גבעולי הגזרים, כל התלמידים מקשיבים. כשאחד מהם מוציא גזרים בצבע כתום בוהק, כולם מריעים. “לא 
תמצאו גזרים כאלה בעיר”, אמרה לתלמידים.

לואיס ציינה לאחר מכן שרבים מהילדים מגיעים מרקע בעייתי ומתקשים בשיעורים. חקלאות, היא אומרת, מעניקה להם סיבה לבוא לבית הספר: שיעור הנוכחות וההישגים זינקו מאז שבית הספר החל להציע ארוחות בוקר בחינם לתלמידים, המורכבות בדרך כלל 
מרכיבים שהם גידלו בעצמם. “אי אפשר לחשוב אם אתה רעב”, אומרת לואיס.

חקלאות כאפשרות לעבודה קבועה

החקלאות תמיד התקיימה בג’מייקה - גידול קני סוכר ובננות בעיקר - והיבוא היה חלק מהשגרה המדינית מאז העידן הקולוניאלי, מכיוון שקשה לגדל דגנים באזור. אבל האיזון הופר לטובת המזון הזר בשנות ה–90.

ב–1991–2001 גדל יבוא המזון והמשקאות לג’מייקה פי 2.5 ל–503 מיליון דולר, ומאז הוכפל שוב. הצמיחה נגרמה בחלקה מעודפי חקלאות ברחבי העולם וכן משינויים בהרגלי הצריכה. הג’מייקנים העדיפו יותר בשר ומזון מעובד.

חלק גדול מ–200 אלף החקלאים במדינה הפחיתו בשנות ה–90 את קצב הייצור ובתחילת שנות האלפיים גילו שהם לא עומדים בתחרות.

ב–2008 הגיע משבר המזון. סערות בקריביים ובצורת במקומות אחרים הקפיצו את מחירי המזון לשיאים חדשים. ג’מייקה גילתה כי המדינות שמהן ייבאה מזון שומרות את התוצרת עבור התושבים המקומיים שלהן. עם החשש ששינויי האקלים יגרמו לצרות קשות גם בשנים הבאות, החל המבצע ל”הבטחת מזון”. התוצאות היו מגוונות.

בפטיסט אמר כי אנטיגואה וברבודה נמצאת בדרך להפיק מחצית מהמזון שלה השנה - עלייה משמעותית לעומת רק 20% ב–2009, אבל מרבית האיים בקריביים לא הראו שיפור כה משמעותי.

ההתקדמות של ג’מייקה, אפילו לאחר כמה שנים, 
היא מעטה, ועדיין מדי שנה מיובאים לאי מוצרי מזון במיליארדי דולרים.

שר החקלאות של ג’מייקה, רוג’ר קלארק, מציין כמה אתגרים במדיניות. ג’מייקנים רבים שקיבלו זרעים בחינם, הפסיקו לגדל כשראו את העלייה בחשבון המים שלהם או כשגנבו להם תרנגולות מהלול. ובכל זאת, פקידים ברחבי האיים טוענים כי יותר ויותר צעירים נהפכים למעורבים בדבר, כשחלק מהסיבה הוא העלייה במחירי המזון.

סיבה נוספת היא שהממשלות הבטיחו שהמשמעות של חקלאות היא עבודה קבועה, ולא רק בשדות - בבהמאס בונים אוניברסיטה למדעי המזון, ובהאיטי, שהתמודדה עם הפגנות על מחירי המזון 
ב–2008, החלו בפיתוח תוכניות לשימור מזון.

בג’מייקה שוקלים השקעה בסטארט־אפים הקשורים למזון. “יש לנו ידיים פנויות וקרקע מוכנה לעיבוד”, אמר קלארק, “אנחנו מנסים להבין איך לשלב את הדברים”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#