איך למרות הכל, מנהיגים נבחרים שוב ושוב לראשות הממשלה?

ראיון TheMarker תרזה קאפלוס, מומחית לפסיכולוגיה פוליטית, מסבירה מהם הגורמים שעומדים מאחורי הפגנות המחאה בעולם, מדוע היוונים חצויים בין עוינות לגרמניה לבין רצון להישאר בגוש היורו

רונית דומקה
רונית דומקה
רונית דומקה
רונית דומקה

במוצאי שבת האחרונה יצאו לרחובות תל אביב אלפי אנשים כדי לציין שנתיים למחאה החברתית ולהפגין נגד המדיניות הכלכלית של הממשלה. "מה יותר חשוב, ממשלה שעומדת על כרעי תרנגולת והבטחות כוזבות או מיליוני אזרחים שמשלמים מסים ורוצים לחיות את חייהם בכבוד. מי הפך אותם ליותר חשובים משנים של מאבק ציבורי עיקש?" שאלה מארגנת המחאה דפני ליף במסיבת העיתונאים שערכה החודש.

"לגורמים כלכליים יש השפעה פסיכולוגית אדירה על האזרחים ועל הבחירה שלהם", אומרת ד"ר תרזה קאפלוס, מומחית בפסיכולוגיה פוליטית, התנהגות בוחרים ודעת קהל באוניברסיטת סארי שבבריטניה. "אם המצב הפיננסי שלהם טוב, הם יצביעו בצורה מסוימת, ואם הוא לא טוב - הם יצביעו בצורה אחרת".

כתבות נוספות באתר TheMarker:

תחקיר TheMarker: רכבת קלה בתל אביב - אין, ג'ובים לאנשי הליכוד - יש

הכירו את HTC One - לוקח את הגלקסי S4 בהליכה

תרזה קאפלוסצילום: מוטי מילרוד

קאפלוס השתתפה בכנס הבינלאומי של האגודה לפסיכולוגיה פוליטית ‏(ISPP‏), בנושא פסיכולוגיה פוליטית של סכסוכים, מחאה ופיוס, שהתקיים בשבוע שעבר בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי הרצליה.

"פסיכולוגיה פוליטית אינה ממש תחום בפני עצמו, אלא שילוב של פסיכולוגיה ופוליטיקה", מסבירה קאפלוס. "הרעיון הוא לנתח תופעות פוליטיות בעזרת תובנות פסיכולוגיות, לעקוב אחר תהליכים פוליטיים ולדעת לזהות גורמי מפתח בקבלת החלטות פוליטיות, ברמה האינדיווידואלית, ברמת החברה או ברמה ממשלתית, עם התמקדות באלמנטים הפסיכולוגיים של ההחלטות. השאלה היא לא כמה אנשים תומכים במשהו, אלא למה: מה קורה אצלם בלב, מה עובר להם בראש, למה הם מתחברים למנהיגים מסוימים, מהם המתחים הקשרים לכך, איזה תפקיד משחקים גורמים כמו דעות קדומות, קמפיינים וכו'".

כיצד את מסבירה את ההתעוררות שחלה בשנים האחרונות בכל העולם? אנשים יוצאים לרחובות לא רק בישראל, אלא גם ביוון, בברזיל ובארה"ב.

"המשבר הכלכלי באירופה בהחלט יצר אווירה חדשה. זה לא שזה לא קרה קודם לכן, ההיסטוריה חוזרת, אבל יש התפתחויות פוליטיות שמשפיעות על המצב ומסבכות אותו. הסיבות שמוציאות אנשים לרחובות הן מגוונות ומשתנות לפי גיל, השכלה ורמת הכנסה".

ואת לא רואה בכל זאת מכנה משותף לכל המחאות האלה?

"אחד הדברים הבולטים המשותפים לכל התנועות האלה הוא שהן מתארגנות במדיה החברתית. אך עד כמה אפשר להגיד שזוהי פעילות פוליטית מאורגנת, כמו מפלגה פוליטית מתואמת? זה לא המקרה כאן. בגלל שמדינות שונות בעולם חוות קשיים כלכליים או פוליטיים דומים, קל לראות את הקווים המקבילים, ואנחנו, אנשי מדעי החברה, אוהבים לחפש דפוסים. אך אני לא רואה את המחאות האלה כמהפכה עולמית. עובדה שיש חלקים אחרים בעולם שסובלים מבעיות אחרות ולא נוהגים כך. חשוב לזהות את המאפיינים הנבדלים של כל מדינה, משום שהקשיים הפוליטיים והכלכליים שונים. הרגשות והמלים שיוצאות כתוצאה מכך אולי דומות, אבל מה שמניע אותם לא תמיד זהה".

בישראל יצאו מאות אלפים לרחובות להפגין לפני שנתיים נגד ממשלתו של בנימין נתניהו, ובבחירות האחרונות נתניהו אמנם נחלש - אך בכל זאת, הוא נבחר לראשות הממשלה. האם לאנשים יש זיכרון קצר?

"זו תופעה מעניינת. זה לא קורה רק בישראל, זה קרה גם ביוון ובארה"ב, שם יש פוליטיקאים כמו אליוט ספיצר, שהיו מעורבים בשערוריות ואיבדו את המשרה, ועכשיו רוצים שוב להיבחר אחרי שהם פירסמו התנצלות. האם אנשים באמת שוכחים? האם הם מקבלים החלטות לא נכונות? לפעמים צריך לזכור ש'דעת קהל' אינה מתייחסת לקבוצה אחת, אלא לכמה קבוצות. וכשיש קבוצה מסוימת שאינה שבעת רצון, לפעמים זה מספיק כדי לגרום לדמות ציבורית להתפטר, לאבד אחיזה. זה לא אומר שכולם רצו בכך, גם כשזה מצטייר כך בתקשורת, שמכריזה כי 'העם אמר את דברו'".

יש כאלה שטוענים ש"אין למי להצביע".

"נכון. יש כאלה שאומרים שהאפשרויות האחרות הן גרועות יותר, ולכן הם שוב מצביעים לאותה מפלגה. ויש כמובן בוחרים שיש להם מה להרוויח, מבחינה פיננסית או פוליטית, אם יצביעו למישהו גם אם הוא לא התנהג כשורה. לפעמים יש אירועים חיצוניים שמשפיעים, כמו 'אפקט ההתכנסות סביב הדגל'.

הפגנות במדריד במחאה על מדיניות הקיצוציםצילום: רויטרס

"ג'ורג' וו. בוש, למשל - הביצועים שלו בכהונה הראשונה היו לא טובים, ורבים טוענים שאלמלא מתקפת הטרור של 11 בספטמבר 2001, הוא לא היה נבחר. האירוע ההוא יצר כל כך הרבה חרדה וכעס, והעביר את ההתמקדות למדיניות חוץ, עד שהכלכלה והביצועים שלו כבר לא שיחקו תפקיד. דוגמה אחרת היא סילביו ברלוסקוני באיטליה. יש לי עמיתים איטלקים שמנסים להבין איך זה שהוא נבחר לראשות הממשלה בכל פעם מחדש - האם זו הכריזמה, או אולי הפוליטיקה האיטלקית, שבה אדם מבוגר שמקיף את עצמו בבחורות צעירות נתפש כאדם חזק".

"כל מדינה חושבת שהיא טובה יותר"

יוון, ארץ המוצא של קאפלוס, שקועה במיתון כבר יותר מחמש שנים, על רקע משבר החוב החמור שלה וקשייה לארגן את ענייניה הפיננסיים. אחד מכל שני צעירים יוונים מובטל, והרבה מהכעס של הציבור היווני מופנה כלפי גוש היורו, ובמיוחד כלפי גרמניה, הכלכלה הגדולה בגוש היורו. למרות זאת, בסקר שפורסם בשבוע שעבר בעיתון היווני "אפנדיטיס", אמרו 70% מהיוונים כי הם רוצים שהמדינה תישאר בגוש היורו.

אף שקאפלוס אינה ששה לדבר על יוון, היא מודה כי עמה עומד בפני קונפליקט, שניזון לא מעט מסטריאוטיפים ודיווחים בתקשורת. "האזרחים ביוון גאים בארצם, יש להם הרבה גאווה לאומית, אבל העיסוק במשבר בתקשורת משפיע עליהם. היוונים אוהבים לקרוא עיתונים ולדון בהם ובפוליטיקה. ההצבעה בבחירות היא חובה ביוון, ולכן הפוליטיקה היא חלק מחיי היומיום. נניח שיווני קורא בעיתון מקומי על דיווח בעיתונות הגרמנית, שמתאר את היוונים באופן מסוים ולועג להם. גם אם זה אינו עיתון גדול, התגובה המיידית היא להשיב מלחמה. היוונים חושבים 'אנחנו הקורבנות' ו'הם הרעים', 'הם מנצלים אותנו ואנחנו סובלים'".

"בתקשורת הגרמנית זה, כמובן, להפך: 'היוונים עצלנים ולא אחראים', 'אנחנו חרוצים ועוזרים להם'. כששואלים את האירופאים על סטריאוטיפים, היוונים מתוארים כעצלנים, האיטלקים נינוחים, הגרמנים חרוצים. אנשים משתמשים בקיצורי הדרך האלה כדי להבין את העולם מהר יותר. אז כמובן שאם הם חשים כקורבן, הם כועסים, אך הרגשות וההיגיון לא תמיד משתלבים.

"אותו הדבר לגבי בריטניה, שבה יש הרבה רגשות אנטי־אירופיים, יש הרבה ספקנות לגבי אירופה, אך גם הרבה תלות. יש המון בריטים שלומדים ועובדים באירופה בלי אישורים, ומספר המהגרים האירופיים בבריטניה קטן מאלה שבריטניה 'מייצאת', אבל בריטניה תמיד מתלוננת על המהגרים שמגיעים אליה ואומרת שצריך לסגור את הגבולות. אין כמעט סיקור של החוב הלאומי בבריטניה, והוא למעשה גבוה יותר משל יוון. בעצם, כל מדינה חושבת שהיא טובה יותר מהשאר".

גוש היורו יכול לשרוד ככה?

"הכל תלוי באופן שבו הוא יסתגל לשינויים. מונרכיות הן דוגמה מצוינת לבחון כיצד מוסדות גדולים עוברים משברים. באופן היסטורי, מונרכיות שלא היו גמישות, עברו מהפכות וחדלו מלהתקיים. זה מה שקרה בצרפת וזה מה שקרה ביוון. אלה שהצליחו להסתגל לשינויים, לשנות את ההתנהגות ולהתמודד עם לחצים פוליטיים וכלכליים - שרדו הרבה שנים, כמו למשל, בריטניה או הולנד ושוודיה.

"האיחוד האירופי ספג ביקורת על כך שהוא לא גמיש, לא מייצג את דעת הקהל ולא חש את הלך הרוח. אם המוסדות שלו יסתגלו לשינויים, האיחוד יכול להתפתח למשהו שישרוד וינוע קדימה. האם זה יקרה מספיק מהר כדי לשרוד? אני לא בטוחה. למדינות אירופה יש תמריצים חזקים מאוד להישאר ביחד".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker