בועת נדל"ן מחדדת את אי השוויון

עליית מחירי הנדל"ן והמזון באירלנד רק מחלישה את העניים

דיוויד מקוויליאמס
דיוויד מקוויליאמס

בימים האחרונים צצו שני נתונים כלכליים שנותנים לנו אינדיקציה לגבי מה שצפוי לחברה האירית בשנים הקרובות. יתכן שעדיין מוקדם מדי להעריך, אך כדאי לקחת זאת בחשבון, אם הנתונים האחרונים לגבי מחירי הנדל"ן ומחירי המזון ייהפכו למגמה.

לפני כמה חודשים, כתבתי בטור זה על התפתחות צפויה של שוק נדל"ן של שני רבדים באירלנד, עם עליה במחירי הבתים בדבלין (ובמיוחד בדרום דבלין) בעוד שמחירי הבתים ביתר המדינה ימשיכו ליפול.
זה מה שמתרחש כעת, לפי אתר הנדל"ן Daft.ie – ובקצב שמפתיע את כולם.

מחירי הבתים בדבלין עלו ב-5.3% בשנה האחרונה, ורשמו עליה רבעונית שניה ברציפות. מחירי הבתים בדבלין עולים בשיעורים שלא נראו מאז תחילת 2007, תקופה שסימלה את סוף שיגעון הנדל"ן. המחירים בדרום דבלין עולים אפילו מהר יותר, ב-12% לעומת התקופה המקבילה בשנה שעברה. המחירים מחוץ לדבלין, לעומת זאת, ירדו ב-8.9% בשנה האחרונה.

פרשנות אחת לפער הזה במחירי הבתים היא שמי שכבר עשירים רואים עכשיו את עושרם מתייצב ובחלק מהמקרים גדל. בניגוד לכך, החלקים העניים יותר של המדינה רואים את עושרם – שחלק גדול ממנו מורכב משווי בתיהם – ממשיך להיעלם.

אם נוסיף לנתוני העושר האלה את הנתונים האחרונים לגבי האינפלציה, ובמיוחד של אינפלציית מחירי המזון, נראה שמתרחש כאן משהו מדאיג, שאם ייהפך לדפוס, עלול להעצים את אי השוויון באירלנד. ב-12 השבועות שקדמו ליוני, אינפלציית מחירי המזון היתה גבוהה מ-5%, פי עשרה מהמדד הכללי, שהיה רק 0.5% בחודש שעבר.

עכשיו בואו נבחן את ההשפעה של האינטראקציה בין ההתפתחויות האלה על חיי היום יום של אנשים. עליות מחירים מסוימות משפיעות על סוגי אנשים שונים בחברה בצורות שונות. כך, למשל, להנחה של 20% על פרארי לא צפויה להיות השפעה על רוב האוכלוסיה, משום שרובנו לא יכולים להרשות לעצמנו פרארי מלכתחילה. באופן דומה, עליה דרמטית במחיר הלחם לא תורגש על ידי העשירים, אבל תהיה לה השפעה אדירה על התקציב השבועי של העניים.

כעת נוסיף לתמונה הזו של העניים שנהפכים לעניים יותר בגלל מחירי המזון גם נתונים משוק הנדל"ן. כשמחירי הבתים עולים, אנשים חשים עשירים יותר, ואם הם מוכרים את בתיהם הם מתעשרים. תחושת העושר הזו מכונה בכלכלה המסורתית "אפקט העושר".

רבים, אך לא כולם, בדרום דבלין נחשבים כבר לעשירים בהתבסס על הכנסתם ביחס לשאר המדינה. עכשיו הם מתעשרים יותר הודות לבתים. אם זה ייהפך למגמה הרווחת, נראה את אי השוויון גדל. ידוע שילדיהם של עשירים נהנים מראש מיתרון בחיים, והפערים בהזדמנויות ובהכנסות נהפכים למושרשים יותר.

אירלנד כיום הרבה יותר שוויונית מכפי שאנשים לפעמים חושבים. אם נחלק את ההכנסה של ה-20% העליונים בהכנסה של ה-20% התחתונים, נראה שאירלנד היא בדיוק באמצע הממוצע של האיחוד האירופי; פחות שוויונית מסקנדינביה אבל הרבה יותר מהמדינות הים תיכוניות ומבריטניה.

לפעמים כדאי להגן על חברה שוויונית. זה משהו שאירלנד צריכה לשאוף אליו, כולל הרעיון של התייחסות לכל הילדים באופן שוויוני. שוויון הוא דבר רצוי לא רק מנקודת מבט חברתית/דמוקרטית/אתית, אלא גם מנקודת מבט כלכלית. אם תהיה לכמה שיותר אנשים הזדמנות בחברה, יותר אנשים יחושו שיש להם נתח, ויתפתחו יותר כישרונות היות שאנשים יעבדו קשה יותר ובצורה חכמה יותר.

עבודה קשה היא מדבקת. היא יכולה לקבוע את הסטנדרטים ויכולה להיהפך לנורמה במקום ליוצא מן הכלל. אך אם השינויים בעושר – שנגמרים בשל השינויים הלא הוגנים במחירי הבתים – יגמדו את ההזדמנויות וההכנסות שלנו – הרבה אנשים יסבלו מחוסר ההגינות המולד של עושר הנדל"ן. העושר הזה לא מגיע מכישרון, מחדשנות או יצירתיות, אלא מהרעיון הפיאודלי של מיקום. אנחנו לא יכולים להרשות להון להסתבך בשריד הזה שוב.

כבר עכשיו מחירי המזון מענישים את העניים בצורה הקשה ביותר. יהיה זה אסון אם לא נלמד דבר מבועת הנדל"ן והתפוצצותה, ונאפשר לעצמנו שוב להיות מוקסמים מהזוהר החלול של הנדל"ן.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ