הולנד מזהיר את אזרחי צרפת: "תצטרכו לעבוד קצת יותר"

רשת הביטחון הסוציאלית הנדיבה של צרפת שוקעת בחובות, שעה שהמדינה מתמודדת עם צמיחה אפסית ועלייה באבטלה ■ 
הנשיא הסוציאליסט ייאלץ ליישב בין הצורך הדחוף בקיצוצים ברווחה לבין הבטחותיו לחיים טובים יותר עבור דור העתיד של צרפת

לוגו אקונומיסט
אקונומיסט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
לוגו אקונומיסט
אקונומיסט

מודל מדינת הרווחה של צרפת הוקם כדי לשחרר עובדים "מאי הוודאות של המחר", באמצעות רשת ביטחון שממומנת על ידי המדינה ומסייעת להם במקרים של בעיות בריאות, אבטלה, לידה, נכות וזקנה. במהלך 60 השנים האחרונות, מערכת הרווחה הרחבה של צרפת כמעט שילשה את גודלה. ההוצאות הממשלתיות על רווחה מהוות כיום 32% מהתמ"ג - יותר מכל מדינה אחרת מבין 34 החברות ב–OECD.

עבור המפלגה הסוציאליסטית, האוחזת כיום בהגה השלטון בראשות הנשיא פרנסואה הולנד, השינויים במערכת הרווחה בשנים האחרונות כוונו כולם לכיוון הרחבה. הנשיא לשעבר, פרנסואה מיטראן, הוריד את גיל הפרישה מ–65 ל–60; ליונל ז'וספן, ראש הממשלה לשעבר, השיק ביטוח בריאות ממלכתי לעניים. מנגד, רפורמות קודמות לצמצום מערכת הרווחה נעשו בידי הימין. כעת, בשל המיתון והצורך בקיצוץ ההוצאות הממשלתיות, הולנד יצטרך ליישב בין הצורך הדחוף בקיצוצים ברווחה לבין הבטחתו כי "לכל דור יהיו חיים טובים יותר מקודמו".

שלוש סוגיות כלולות ברשימה של הולנד: פנסיות, הטבות סוציאליות למשקי בית וקצבאות אבטלה. הקרנות של כל השלוש נמצאות בגירעון. הגירעון של קרנות הפנסיה הממלכתיות צפוי לגדול מ–15 מיליארד יורו כיום ל–20.9 מיליארד יורו ב–;2020 הגירעון של הטבות סוציאליות למשקי בית יגיע השנה ל–2.6 מיליארד יורו; ושל קצבאות האבטלה יטפס ל–4.8 מיליארד יורו.

עד כה דחתה הממשלה החלטות קשות בנוגע להוצאות הממשלתיות, והסתמכה על העלאות מסים עבור רוב ההידוק התקציבי הנדרש, אך הזמן אוזל. הממשלה כבר דחתה בשנתיים את הבטחתה להפחית הגירעון ל–3% מהתמ"ג. בתגובה למדיניות המתגרה של הולנד, הנציבות האירופית הבהירה לצרפת כי ריסון של ההוצאות הממשלתיות הוא דבר "קריטי", וכי כדי להתמודד עם הגירעון בקרנות הפנסיה, צרפת "נדרשת בדחיפות לצעדי מדיניות חדשים".

מה יקרה כשדור הבייבי בום ייצא לגמלאות?

בעיית הפנסיות של צרפת תהיה אקוטית ב–20 השנים הבאות, כשבני דור הבייבי בום שנולדו בשנות ה–50 וה–60 יפרשו לגמלאות, כפי שהצביע דו"ח ממשלתי שפורסם ב–14 ביוני. מצב זה יוציא מאיזון את מודל הפנסיה הצוברת, שעה שהיחס בין אוכלוסיית גיל העבודה לבין אוכלוסיית הפנסיונרים יתכווץ מ–2.6 ל–1.5. משמעות שיעור הילודה הגבוה של צרפת היא שהלחץ על המערכת יפחת ויילך, בניגוד לגרמניה המזדקנת. ואולם לעת עתה, המערכת משוועת למזומנים.

נשיא צרפת, פרנסואה הולנדצילום: אי–פי

התשובה הפשוטה ביותר תהיה להפסיק להצמיד את הפנסיה למדד. ואולם, הולנד למעשה שלל זאת בתוקף, והכריז כי הוא ערב להטבות הנוכחיות. על אף שגיל הפרישה בשאר אירופה נמצא בעלייה, הוא מסרב להעלות את גיל המינימום לפרישה, כיום 62, בנימוק שזה כבר הועלה מ–60 על ידי קודמו בתפקיד, ניקולא סרקוזי.

רבים בשמאל, שתקפו בחריפות את הרפורמה של סרקוזי, מבכים את מותן של הזכויות. האיגוד המקצועי הגדול בצרפת, CGT, דוחף להחזרת גיל הפרישה ל–60, ומבטיח הפגנות ברחובות בסתיו הקרוב. בקמפיין הבחירות שלו לנשיאות סיפק הולנד הבטחה אחת ספציפית בלבד בנוגע לפנסיה: להוריד את גיל הפרישה ל–60 עבור אלה שמתחילים לעבוד בגיל צעיר.

מצב זה מותיר שתי אופציות: הגדלת ההפרשות למעסיקים ולעובדים, והעלאת המס שפנסיונרים משלמים על הגמלה שלהם; או הארכת תקופת ההפרשה הנדרשת כדי להיות זכאים לפנסיה מלאה. העלאת מסים על העשירים היא המדיניות המועדפת על הולנד. וקיצוץ בהטבות מס למשקי בית עשירים יותר הוא הצעד באמצעותו הוא מציע לסגור את הגירעון בהטבות סוציאליות למשקי בית. ואולם אופציה זו מקוממת את האיחוד האירופי. אולי רן, הממונה על המדיניות הכלכלית באיחוד האירופי, אמר כי צעדים כאלה יגרעו מהתחרותיות של חברות צרפתיות. תחזית הכוללת יותר מסים היא "בלתי מתקבלת על הדעת" ו"חסרת אחריות", אמר לורן פאריסו, ראש איגוד המעסיקים Medef, שמסיים בקרוב את תפקידו.

ובאשר להארכת תקופת ההפרשה לפנסיה, הולנד משגר מסרים סותרים. הוא הזהיר את אזרחי צרפת שעליהם יהיה "לעבוד קצת יותר", בשל העלייה בתוחלת החיים, אבל הוא גם פסל את העלאת גיל הפרישה.

אופציה אחת שהועלתה בדו"ח הפנסיוני הממשלתי, היא להעלות את תקופת ההפרשה לפנסיה למי שנולד ב–1966 מ–41.5 שנות עבודה ל–44 שנים. זה ישים ללעג את חוק גיל הפרישה, מכיוון שהוא יחייב קבוצה מסוימת של עובדים להמשיך בעבודה מעבר לגיל הפרישה כדי להיות זכאים לפנסיה מלאה. איגוד העובדים פורס אוברייר, המקורב למפלגה הסוציאליסטית, הגדיר את הרעיון הזה כהרסני.

שבועות של דיונים בין האיגודים לבין המעסיקים החלו כעת. אם עד ספטמבר תושג פשרה, הולנד מעוניין להעביר חוק פנסיה חדש בסתיו, כשיחלו הדיונים על קצבאות האבטלה. הולנד משתדל לפייס את כל הצדדים ומונע כך עימותים. חוק עבודה חדש שאושר באביב ביטא את התפישה הזו כשלא הוביל להפגנות המוניות. החיסרון הוא שכל הצעדים הצפויים בעתיד - כמו קידום גמישות שעות העבודה והמשכורות לפי חוק - חייבים להיות מאוזנים בוויתורים, כך שהתוצאה מתמסמסת.

לו היה הולנד רפורמטור נחוש יותר, הוא היה הולך רחוק יותר, מהר יותר, בתחום הפנסיות. לא רק שהוא היה מעלה את גיל הפרישה, אלא מתאם בין החוקים במגזר הפרטי והציבורי - המהווה מקור לתרעומת גדולה. עובדי המגזר הציבורי ומועסקים בחברת הרכבות או חברת החשמל נהנים מהטבות נדיבות. כך, למשל, עובדי הרכבת התחתית ורשת האוטובוסים בפאריס, יכולים לפרוש כבר בגיל 50, ואולם גיל הפרישה יעלה ל–52 ב–2017.

ואולם שינוי רדיקלי כללי נראה יותר ויותר בלתי סביר. כדי לעשות זאת יהיה צורך בפגיעה בלב לבו של קהל הבוחרים של הולנד - עובדי המגזר הציבורי, ובייחוד מיליון מורים. מקורב להולנד אמר כי הנשיא החותר לקונצנזוס "יעדיף להתקדם בקצב שלו, מאשר להיכשל בהתקדמות מהירה מדי".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker