מה הקפיא את החדשנות והאם יש סיכוי למהפכה טכנולוגית נוספת? - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה הקפיא את החדשנות והאם יש סיכוי למהפכה טכנולוגית נוספת?

המצאות וטכנולוגיות חדשות שחדרו אל העולם - כמו מנוע הקיטור, המטוס, הרדיו ומחשב ה-PC - הצליחו לחולל מהפכות חברתיות וכלכליות, אך כבר שנים לא היתה מהפכה טכנולוגית שיצרה שינוי כלכלי של ממש. האם תם עידן החדשנות, וההמצאות בעתיד לא יצליחו לדחוף את הכלכלה כפי שההמצאות בעבר הצליחו לעשות?

3תגובות

הזמנים הטובים חזרו לעמק הסיליקון. במשרדי החברות לאורך כביש 101 פועמת תקווה בנוגע לעתידם של הסטארט־אפים החדשים. שכר הדירה עולה, וכמוהו גם הביקושים לחופשות יוקרתיות באתרי נופש כמו אגם טאהו - כל אלה מאותתים על צבירת עושר.

אזור מפרץ סן פרנסיסקו, מקום הולדתם של ענף השבבים ותעשיית המחשבים והאינטרנט, התבגר. המוחות המבריקים שלו סיפקו את מרבית הנפלאות שמאפשרות לעולם להרגיש עתידני - ממסכי מגע בטלפונים, דרך חיפוש מיידי בלחיצת כפתור בספריות הגדולות בעולם ועד הפעלת מזל"ט במרחק אלף קילומטרים. התחייה 
בפעילות העסקית בהיי־טק מאז 2010 מאותתת על תאוצה בהתקדמות הטכנולוגית.

AP

לכן מפתיע לגלות כי לא מעט אנשים בעמק הסיליקון סבורים שהענף בקיפאון, ושקצב החדשנות סובל מהאטה זה עשורים. פיטר תיל, מייסד פייפאל והמשקיע החיצוני הראשון של פייסבוק, אומר שמצב החדשנות בארה"ב הוא "איפשהו בין עגום לכלום". מהנדסי תוכנה בכל הענפים שותפים לתחושות דומות של אכזבה, וקבוצה קטנה, אך מתרחבת, של כלכלנים סבורה שההשפעה הכלכלית של חידושים טכנולוגיים כיום מחווירה בהשוואה להשפעה שהיתה להם בעבר.

יש הסבורים שהדריכה במקום של כלכלות העולם העשיר נעוצה בקיפאון ארוך השנים של הטכנולוגיה. בספר אלקטרוני שפירסם ב–2011 טען טיילר קואן, כלכלן מאוניברסיטת ג'ורג' מייסון, כי מאחורי הקטסטרופה הפיננסית מסתתר משבר עמוק ומטריד יותר של "הקיפאון הגדול". לדבריו, הסיבה לכך שהצמיחה בעולם העשיר נעצרה, וכמוה, גם רמת השכר ושוק התעסוקה תקועים כבר מ–2000.

מנועי הצמיחה השונים של המאה ה–20 - חלקם טכנולוגיים וחלקם לא - מיצו את עצמם, ולטכנולוגיות חדשות אין אותה השפעה ממריצה על הכלכלות בעתיד. על אף שיגעון המסכים השטוחים והתפתחות תשתיות הפס הרחב, נראה שלעולם פשוט נגמרו הרעיונות.

גל אחד גדול 
של שינוי דרמטי

הטיעון לפיו החדשנות דורכת במקום מורכב משלושה תחומים. הראשון מגיע מסטטיסטיקות על צמיחה. כלכלנים מחלקים את הצמיחה לשני סוגים שונים - אקסטנסיבית ואינטנסיבית. צמיחה אקסטנסיבית מתבטאת בהתרחבות שוק העבודה, שיפורו והוספת הון ומשאבים לכלכלה. כך קרה כשמדינות עודדו נשים לצאת לעבוד במספרים גדלים, והעלו את רמת ההשכלה של העובדים. כפי שקואן מציין, סוג הצמיחה הזה כפוף לתשואה שולית פוחתת - ככל שהיא פועלת לאורך זמן, היא מוסיפה פחות לכלכלה. אם זו היתה הדרך היחידה לצמוח, שכר העובדים היה מתיישר מעט מעל רמת הקיום המינימלית.

צמיחה אינטנסיבית, לעומת זאת, מונעת מגילוי של דרכים חדשות ומשופרות לשימוש בעובדים ומשאבים. זהו סוג הצמיחה שמאפשר שיפור מתמשך בהכנסות וברווחה, ומאפשר לכלכלה לצמוח אפילו כשהאוכלוסייה מתכווצת. כלכלנים מקטלגים את הצמיחה הזאת תחת המושג טכנולוגיה, אף שהיא כוללת גם חוקים ורגולציה טובים יותר, כמו גם התקדמות טכנית ומודדים אותה באמצעות חשבונאות צמיחה. בשיטה הזו, "טכנולוגיה" היא מה שנותר אחרי חישוב ההשפעה על הצמיחה של תחומים כמו תעסוקה, הון וחינוך, וכיום, בעולם העשיר, נראה שיש פחות ממנה. שווקים מתעוררים עדיין מצליחים לרשום צמיחה גבוהה, ואמורים להמשיך בכך עוד זמן מה, מכיוון שהם מצמצמים פערי טכנולוגיה שכבר נמצאת בשימוש במקומות אחרים. לעולם העשיר אין מנוע צמיחה כזה, וזה ניכר.

לא מדובר בתופעה חריגה. במשך רוב שנות ההיסטוריה האנושית, הצמיחה בתפוקה וברווחה הכלכלית הכוללת היתה אטית וצולעת. רק בשתי המאות האחרונות, ראשית בבריטניה, אירופה וארה"ב, ואז באזורים נוספים, היא המריאה. במאה ה–19 הצמיחה בפריון העבודה לנפש - מדד שימושי ליעילות כלכלית ומדריך טוב לצמיחה בהכנסות - עלה באופן עקבי בבריטניה. ב–1906 הוא צמח ב–1% בשנה. עד אמצע המאה ה–20 צמח פריון העבודה לנפש בארה"ב ב–2.5% לשנה - קצב שבו הוא מכפיל עצמו מדי דור. יותר מ–100 שנה של מכונות שנהפכו לעוצמתיות ולחכמות יותר היו כמובן חלק מהסיפור, כמו גם אנרגיה מבוססת משאבי טבע שאיפשרה להניע אותן.

ואולם בשנות ה–70 צנחה הצמיחה בפריון העבודה לנפש בארה"ב משיא של 3% לשנה לאחר מלחמת העולם השנייה, לכ–2%. בשנות ה–2000 צמיחה זו ירדה אל מתחת ל–1%. לפי רוברט גורדון, כלכלן באוניברסיטת נורתווסטרן, התפוקה לעובד לשעה הציגה תבנית דומה - היא צמחה באופן ניכר במשך רוב המאה ה–20, ונפלה מאז שנות ה–70. היא התרוממה חזרה ב–1996–2004, ואולם מאז שיעורי הצמיחה נפלו חזרה לממוצע של 1.33%, כפי שהיה ב–1972–1996.

גורדון תוהה אם הצמיחה הכלכלית של שתי המאות האחרונות היא בסופו של דבר "גל אחד גדול" של שינוי דרמטי, ולא עידן חדש של התקדמות חסרת מעצורים, ואם העולם חוזר למצב שבו הצמיחה היא בעיקר מתרחבת ולא אינטנסיבית.

התקדמות טכנולוגית אינה מחייבת את כל הטכנולוגיות לנוע קדימה בעת ובעונה אחת, מספיק שכמה מהחשובות שבהן רושמות התקדמות עקבית. כך, מטוסי נוסעים לא השתפרו משמעותית ב–40 השנים האחרונות במונחי מהירות. מחשבים, לעומת זאת, האיצו לאין שיעור. ואולם אם ניתן להוכיח שחשיבות המטוסים גדולה יותר, הדגשת קיפאון ההתקדמות שלהם היא עניין סובייקטיבי.

גורדון וקאהן סבורים שטכנולוגיות בשלות, כמו תעבורה אווירית, חשובות יותר מאשר המצאות טכנולוגיות אחרות. אם ענפים כמו מחשוב ואינטרנט חשובים לכלכלה, ההשפעה שלהם צריכה להשתקף במספרים. אך בפועל, זהו אינו המצב.

כבר ב–1987 תהה רוברט סולואו, תיאורטיקן של צמיחה, "מדוע אפשר לראות את עידן המחשוב בכל מקום למעט בסטטיסטיקות פריון העבודה?". הזינוק בתפוקה, שהחל באמצע שנות ה–90, נתפש כסימן מעודד להשפעה של המחשבים על הכלכלה. ואולם זינוק זה דעך, וחלק מהמומחים, כמו גורדון, סבורים שההשפעות של ענף טכנולוגיות המידע מיצו את עצמן. הוא מציין כי על אף עידן גוגל וסקייפ, פריון העבודה של ארה"ב מאז 2004 צמח בקצב אטי יותר מאשר בתקופה מתחילת שנות ה–70 ועד תחילת שנות ה–90.

עם זאת, ממצאים שפורסמו באחרונה מציעים סיבה לאופטימיות. הצמיחה בפריון אמנם האטה 
ב–2005–2006, ואולם במגזר הייצור היא נהנתה מהישגים טובים יותר. כיום נראה כי צמיחה זו לא פסחה גם על יצרניות המחשבים והטלפונים הסלולריים. ההשפעה של אנשים וחברות שקנו את הטכנולוגיות החדשות על הכלכלה החלה בשנות ה–2000, אך ייתכן שטרם הגיעה לשיאה.

הגעה לניצול מלא של הטכנולוגיה יכולה לארוך זמן רב. חדשנות וטכנולוגיה, אף שהן מוזכרות פעמים רבות בנשימה אחת, אינן אותו הדבר. חדשנות היא מה שאנשים למדו לעשות בדרכים חדשות. טכנולוגיה היא מה שהם עושים - וזה מה שמשנה לכלכלה.

האם הרגולציה אשמה?

התקופה מ–1970 ועד אמצע שנות ה–90 יכולה לבטא בפשטות זמן שבו התרומה של כמה מהחידושים המשמעותיים מוצתה, בעוד שענפי המחשוב, הביו־טכנולוגיה, התקשורת האישית ושאר הטכנולוגיות היו קטנות מדי מכדי ליטול חלק ממשי בכלכלה ולהשפיע על הצמיחה הכוללת.

עם זאת, גורמים פוטנציאליים אחרים עלולים להיות קבועים בהשפעותיהם. חלק גדול מהכלכלה כפוף לרגולציה נרחבת הרבה יותר מאשר לפני 100 שנה. הגנה על הסביבה סיפקה אוויר ומים נקיים יותר, ששיפרו את חיי האנשים. אכן, יתרונות כאלה שאינם משתקפים במדידות הצמיחה הכלכלית יכולים להציג את ההאטה של שנות ה–70 כהפרזה. עם זאת, רגולציה שאינה פועלת בצורה נכונה עלולה להעלות את עלויות המחקר ולדכא את החדשנות.

דבר נוסף שהשתנה לעד הוא תפקיד הממשלה. הפסימיסטים של הטכנולוגיה כמעט לא מרשים לעצמם להחמיץ הזדמנות להצביע על תוכנית החלל אפולו כעל תקופה שבה הממשלה לא רק ייצרה חדשנות, אלא גם סיפקה ביקוש מתמשך לכישרון ולהמצאות.

תיל מבקר לעתים קרובות את ענף ההון סיכון על היעדר הרצון שלו לעסוק ברעיונות שישנו את העולם. ואולם זוהי בעיקר תגובה לפרגמטיות של השוק. משקיעים פרטיים מעדיפים מודלים עסקיים סולידיים עם רווח תוך זמן קצר, כך שלאחר מכן הם יוכלו לצאת מהעסק.

גורם שלישי ששיחק תפקיד בקביעת קצב החדשנות בשנות ה–70 ובשנות ה–2000 הוא אנרגיה. וויליאם נורדהאוס מאוניברסיטת ייל מצא שההאטה בתפוקה, שהחלה ב–1970, נבעה בעיקר ממגזרי האנרגיה, כתוצר של הזעזועים בענף הנפט לאורך העשור. אנרגיה יקרה עשויה להסביר גם את ההאטה בתפוקה מאז 2000. ואולם זוהי מגמה שעשויה להתהפך. בארה"ב, לפחות, טכנולוגיות חדשות מאיימות לנגוס במחירי האנרגיה הגבוהים.

לתיל שמורה הזכות לבקר את החדשנות הירודה של ענף האנרגיה, ואולם בהתחשב בתנאי השוק החדשים, ייתכן שיש כאן תקווה בכל זאת.

ואולי התשובה הרדיקלית ביותר לבעיה היא הגלובליזציה. במאמר משעשע מעט שפירסם 
ב–1987 פול רומר, אז באוניברסיטת רוצ'סטר, העלה את האפשרות שעם תוספת משמעותית של עובדים במדינות המתפתחות, הורדת עלויות העבודה במדינות המערב תהפוך לעניין פחות חשוב. ההשקעות בתפוקה נדחקו הצדה.

הרעיון נחשב לכפירה בקרב כלכלני מקרו, מכיוון שהוא סתר את התיאוריות הכלכליות הזהירות של אז בנוגע לניתוח מדדי צמיחה. ואולם, כפי שציין רומר, היסטוריונים של כלכלה שמשווים בין בריטניה של המאה ה–19 וארה"ב קושרים בדרך כלל בין המחסור בידיים עובדות בארה"ב לבין הדחיפה קדימה של ההון ויצירת מערכת הייצור האמריקאית, שנהפכה ליעילה ביותר בעולם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#