הצעירים משלמים את מחיר המשבר - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הצעירים משלמים את מחיר המשבר

הסטטוס־קוו באירופה מוכתב בידי האליטה הפוליטית, והמצב מעניק יתרון למבוגרים

3תגובות

“דור אבוד” הוא ביטוי שנטבע בהיסטוריה של המאה ה-20 והתייחס לבני הדור שהגיע לפרקו במלחמת העולם הראשונה. הסופר הידוע ארנסט המינגוויי השתמש בביטוי בספרו “וזרח השמש”, והעניק את הקרדיט לטביעת המונח לגרטרוד סטיין.

המונח שב והתגלגל וזכה לשימושים חוזרים ופראפרזות, ובהן דור מהפכת התרבות של סין. בתחום הכלכלה, ידוע היטב המונח “העשור האבוד”, שמתייחס להרבה יותר מעשור של דריכה במקום של כלכלת יפן. בשנים האחרונות חזר המונח “דור אבוד” ללקסיקון הכלכלי בהתייחס למה שעלול לקרות לדור הצעירים המגיעים לפרקם כיום באירופה, בוגרי אוניברסיטאות שלא מצליחים למצוא עבודה עקב המיתון ומדיניות הצנע של הממשלות, שמחמירה את הניוון הכלכלי ופוגעת בסיכויי התעסוקה שלהם, ברשתות הביטחון החברתיות שלהם ובעתידם הכלכלי.

המשבר באירופה נראה כמאבק בין צנע להרחבה, בין אחדות ‏(במטבע ובכלכלה‏) לבידול, בין חובות לצמיחה. ואולם הכלכלן והסופר האירי דיוויד מקוויליאמס טוען כי זוהי מלחמה בין־דורית, שבה הצעירים משלמים הרבה יותר מבני גיל העמידה. “זוהי בעיה חמורה שכנראה תגדיר את הפוליטיקה בעשורים הבאים”, כתב.

הוא מוסיף כי “אנחנו עדיין משתמשים במונחים מהמאה ה-19: שמאל וימין, מרכז ורדיקליות, לאומיות וקוסמופוליטיות. אך המונחים האלה לא מצליחים להעביר את העובדה הבסיסית שצעירים ברחבי העולם לא מקבלים נתח הוגן בחברה”. מקוויליאמס טוען כי בכל אינדיקטור כלכלי חשוב - תעסוקה, אבטלה, שכר, פנסיות, עושר והזדמנויות - המבוגרים נהנים יותר עדיין מהרווחים של השגשוג שלפני המשבר, והצעירים משלמים את המחיר.

במובנים מסוימים, אומר מקוויליאמס, שהיה מחוזי משבר הנדל”ן באירלנד ופירסם ספרים על פערי הדורות ועל כלכלת אירלנד, “המבוגרים בוזזים את הצעירים בכך שהם מקימים חומה סביב הפנסיות, השכר ותנאי העבודה שלהם. לעומתם, הצעירים חיים משאריות; והם סובלים מאבטלה, שכר נמוך ותעסוקה על בסיס זמני”.

דבריו יכולים לקבל תוקף מהאבטלה באירופה. אף שאבטלה גבוהה מהממוצע בגילי 24-18 היא תופעה נורמלית, הנתונים ממדינות המשבר באירופה מהממים: ביוון, בספרד ובבריטניה.

מקוויליאמס מדגים את השערתו בשוק הנדל”ן באירלנד: המבוגרים, שכבר קנו בתים בשנות ה-90-70, פרעו את רוב חובם ומחזיקים בעושר חיובי נקי. לעומתם, הצעירים, שקנו בתים בשנים שלפני המשבר במחירים גבוהים, חייבים יותר ממה שביתם שווה כיום, לאחר נפילת המחירים.

לפי נתוני האו”ם, יש בעולם 74 מיליון מובטלים בגיל 25-15 - 12.4% מכלל שכבת הגיל. עוד כותבים באו”ם כי “הסיכויים של צעירים אלה למצוא עבודה מתקדרים יותר ויותר”.

הסטטוס־קוו ברחבי אירופה מוכתב בידי האליטה הפוליטית שמתכופפת בפני דרישות הנהגת האיחוד, והמצב מעניק יתרון למבוגרים על פני הצעירים. הדילמה הזו קושרת בין האביב הערבי למצב באירופה, אומר מקוויליאמס. קשה גם להתעלם ממחאת ה-99% בארה”ב ומחאת האוהלים בישראל, שגם היא התבססה בעיקר על פעילים צעירים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#