למה האמריקאים משלמים לבנקים 83 מיליארד דולר בשנה?

הבנקים הגדולים בארה"ב מקבלים למעשה סובסידיות ממשלמי המסים, אשר בהיעדרן לא היו מצליחים להיות רווחיים כפי שהם

לוגו בלומברג
בלומברג
לוגו בלומברג
בלומברג

בטלוויזיה, בראיונות ובפגישות עם משקיעים, מנהלי הבנקים הגדולים בארה"ב - ובעיקר מנכ"ל ג'יי פי מורגן צ'ייס ג'יימי דיימון – טוענים כי גודלם מהווה יתרון תחרותי. הוא מסייע להם להפחית עלויות ולהתחרות על לקוחות ברמה בינלאומית. הגבלת גודלם של הבנקים, הם מזהירים, יפגע ברווחיות ויחליש את מעמדה של ארה"ב בזירה הפיננסית הגלובלית.

מה אם נגיד לכם שלפי החישובים שלנו, הבנקים הגדולים בארה"ב אינם רווחים כלל? מה אם מיליארדי הדולרים שהם כביכול מרוויחים עבור בעלי המניות שלהם היו כמעט לחלוטין מתנה ממשלמי המסים?

בוחריו של ברק אובמה בנאום הניצחוןצילום: רויטרס

נכון, זה רעיון קשה לעיכול. אבל חשוב גם להבין מדוע הבנקים הגדולים מהווים איום כה גדול על הכלכלה העולמית.

בואו נתחיל בקצת רקע. לבנקים יש תמריץ עצום להיהפך לגדולים ומסורבלים. ככל שהם גדולים יותר, כך יהיה כישלונם הרסני יותר, והסבירות שיקבלו חילוץ ממשלתי במקרה חירום גבוהה יותר. התוצאה היא סובסידיה עקיפה: הבנקים שעלולים להיות המסוכנים ביותר יכולים ללוות בריביות נמוכות, משום שהנושים רואים אותם כגדולים מכדי ליפול.

לאחרונה, כלכלנים ניסו לחשב עד כמה הסובסידיה הזו בדיוק מפחיתה את עלויות המימון של הבנקים הגדולים. שני חוקרים, קניצ'י אודה מקרן המטבע הבינלאומית וביאטריס ודר די מאורו מאוניברסיטת מיינץ, נקבו בשיעור של 0.8%. ההנחה הזו תקפה לכל ההתחייבויות שלהם, כולל אג"ח ופיקדונות של לקוחות.

קטן ככל שיישמע, שיעור של 0.8% מהווה הבדל גדול. אם מכפילים אותו בסך ההתחייבויות של עשרת הבנקים הגדולים בארה"ב במונחי נכסים, מגיעים לסובסידיה של 83 מיליארד דולר בשנה ממשלמי המסים. כדי לקבל פרספקטיבה, זה שקול לכך שהממשלה תיתן לבנקים כ-3% מכל דולר שהיא גובה במסים.

חמשת הבנקים הגדולים בארה"ב – ג'יי פי מורגן, בנק אוף אמריקה, סיטי, ולס פארגו וגולדמן סאקס - מהווים 64 מיליארד דולר מהסובסידיה הכוללת, סכום ששווה פחות או יותר לרווחים השנתיים שלהם. במילים אחרות, הבנקים שעומדים בראש המגזר הפיננסי של ארה"ב עם כמעט 9 טריליון דולר בנכסים, כמעט מחצית מהתמ"ג של ארה"ב, היו מגיעים לרווח אפסי בהיעדר הסיוע הזה. הרווחים שהם מדווחים עליהם הם ברובם כתוצאה מהעברת כספים ממשלמי המסים לבעלי המניות שלהם.

לאף אחד מבכירי הבנקים או בעלי המניות אין תמריץ לשנות את המצב הזה. נהפוך הוא, המגזר הפיננסי מוציא מאות מיליוני דולרים בכל מערכת בחירות על תרומות לקמפיינים ועל לוביסטים, בעיקר כדי לשמור על הסובסידיות. התוצאה היא מגזר פיננסי מנופח ובועות אשראי חוזרות ונשנות. ללא פיקוח, הסופר-בנקים עלולים בסופו של דבר להזדקק לחילוץ שעולה על משאבי הממשלה. תארו לעצמכם מצב של קריסה שבו משרד האוצר חסר אונים ולא יכול להתערב כפי שעשה ב-2008 ו-2009.

הרגולטורים יכולים לשנות את המצב, אם יצמצמו את הסובסידיות. אפשרות אחת היא לגרום לבנקים לממן את פעילותם עם יותר הון של בעלי המניות, צעד שיפחית את הסבירות לכך שיזדקקו לחילוצים. רעיון אחר הוא לזעזע את הנושים על ידי אילוצם לספוג חלק מההפסדים כשהבנקים בצרות. האפשרות השלישית היא למנוע מהבנקים להשתמש בסובסידיה למימון מסחר ספקולטיבי.

ברגע שבעלי המניות יבינו עד כמה עלובים ביצועי הבנקים ללא תמיכת הממשלה, תהיה להם מוטיבציה לדרוש יותר. זה יוביל להרבה שינויים – מקיצוץ חבילות השכר ועד לפירוק מוסדות ענק לכמה יחידות יעילות יותר. הבכירים אולי לא יהיו מרוצים מהמשמעת בשוק, אך היא בהחלט תהווה שיפור לעומת הזרמת כסף לבנקים שמסכנים אותנו.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ