איך נשיג את הכסף מעשרות מקלטי המס בעולם? - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
עיר מקלט

איך נשיג את הכסף מעשרות מקלטי המס בעולם?

בעולם פועלים 60-50 מקלטי מס, שדרכם חומקות מיליוני חברות ממסים ■ רק בעזרת רפורמה מקיפה, הורדת מסי החברות והגברת השקיפות נוכל להשיג את המסים האלה בחזרה

27תגובות

ציוויליזציה עובדת רק אם אלה שנהנים מיתרונותיה מוכנים לשלם את הנתח שלהם בעלויותיה. גם בתקופות הטובות אנשים וחברות שחומקים ממס אינם פופולריים, אז אין פלא שכאשר ממשלות ואנשים פרטיים בכל העולם נאבקים כדי לשלם את חשבונותיהם - מקלטי המס והמשתמשים בהם נמצאים תחת מתקפה.

באירופה, הכעס התמקד בחברות הגדולות. אמזון וסטארבקס התמודדו עם חרם צרכנים על כך שהשתמשו בתכסיסים חשבונאיים מתוחכמים כדי להעביר רווחים למקלטי מס תוך הקטנת חשבונותיהן במדינות שבהן הן עושות עסקים. ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, הציב את סוגיית העלמות המס של חברות בראש סדר היום של פסגת ה-G8.

ארה"ב יוצאת נגד מעלימי מס אינדווידואלים והבנקים שמסייעים להם. הקונגרס האמריקאי אישר את תיקון FATCA לחוקה, שמחייב חברות פיננסים זרות לחשוף את לקוחותיהן האמריקאים. כל מה שמריח כמו חשבון במקלט מס נהפך לגורם סיכון פוליטי. במסע הבחירות לנשיאות ארה"ב בשנה שעברה מתחו הדמוקרטים ביקורת על המועמד הרפובליקאי, מיט רומני, בשל אחזקותיו באיי קיימן. ג'ק לו, המועמד של אובמה לתפקיד שר האוצר, נמצא תחת אש בגלל נכסים שהוא מחזיק באיי קיימן.

בלומברג

השאיפה לגרום לעשירים לשלם את חשבונותיהם ראויה להערצה, אך המתקפה עליהם היא צבועה ושגויה. זו אולי פוליטיקה פופוליסטית טובה, אך מנהיגים שרוצים לייעל את האופן שבו מדינותיהם עובדות צריכים להתמקד במקום זאת בניקיון החצר האחורית שלהם ובשיפור מערכות המס שלהם.

מקלט המס הטיפוסי הוא בדרך כלל אי קטן מלא דקלים, אך בהתחמקות של החברות ממסים אין שום דבר קטן. אם מקלט מס מוגדר כמקום שמנסה למשוך זרים באמצעות רגולציה מינימלית, מיסוי נמוך או אפסי וחשאיות, הרי שבעולם יש 50–60 מקלטים כאלה. אלה מאכלסים יותר מ–2 מיליון חברות ואלפי בנקים, קרנות וחברות ביטוח. איש לא באמת יודע כמה כסף מוחבא שם: ההערכות נעות בין הרבה פחות מ–20 טריליון דולר להרבה יותר מכך.

לא כל מקלטי המס הם שמשיים. ברק אובמה אוהב להזכיר את אוגלנד האוס, בניין באיי קיימן שמשמש כביתן של 18 אלף חברות, כתמצית מערכת הרמאות. אולם אוגלנד האוס לא משתווה למדינת דלאוור, שבה יושבות 945 אלף חברות, רבות מהן חברות קש. מיאמי היא מרכז מסיבי למקלטי מס, שמציע לבעלי חשבונות משווקים מתעוררים את ההגנה שמדינות הבית שלהן כבר לא יכולות להציע. לונדון, שהיתה חלוצת הסחר החוץ גבולי במט"ח בשנות ה–50, עדיין מסייעת לזרים לעקוף את הכללים. חברות קש ושותפויות בעירבון מוגבל בבריטניה צצות בדרך כלל בתביעות פליליות. לונדון אינה מקום טוב יותר מאיי קיימן בכל הנוגע לפיקוח על הלבנת כספים. מדינות אחרות באיחוד האירופי מהוות מקלטים לסוגים אחרים של העלמות מס: חברות מעבירות רווחים לחברות בנות בלוקסמבורג, באירלנד ובהולנד, שבהן המסים נמוכים.

רפורמה צריכה להתמקד, אם כן, במרכזים פיננסיים במדינות עשירות לא פחות מאשר באיים הקאריביים, ולהבדיל בין פעולות לא חוקיות, כמו הלבנת הון והעלמת מס ישירה, לבין פעולות חוקיות, כמו שימוש בשיטות חשבונאיות מורכבות כדי לחמוק ממס. הנשק הטוב ביותר נגד פעולות לא חוקיות הוא שקיפות, כלומר לאסוף כמה יותר מידע ולחלוק אותו באופן יעיל יותר. הודות ל–FATCA בארה"ב, מקלטי מס קטנים מוסרים כיום יותר מידע למדינות האם של לקוחותיהם - בעוד שארה"ב עדיין מסרבת באופן מביש לחלוק מידע עם מדינות אמריקה הלטינית שאזרחיהן מחזיקים בחשבונות במיאמי. המצב הזה חייב להשתנות.

כולם יכולים לעשות יותר כדי להפסיק את השימוש באנשי קש המתחזים לדירקטורים כדי להסתיר את מקור הכסף. יש לוודא שהמידע לגבי הבעלים המוטבים האמיתיים של החברות נאסף, מתעדכן ונהפך לזמין יותר לחוקרים במקרים של חשד למרמה. יש מחיר לפתיחות, אך הוא שולי לעומת היתרונות של הארת זרקור על הפינות הפיננסיות החשוכות של העולם.

ואולם התשובה אינה טמונה רק בלחץ מוסרי: צרכנים משתעממים מקמפיינים, וממשלות לא צריכות להלום בחברות על כך שהן מנסות להפחית את המסים שהן משלמות, אם הן עושות זאת במסגרת החוק. בסופו של דבר, חובה לבצע רפורמות במערכת מיסוי. ממשלות צריכות להקשות על חברות להשתמש במחירי העברה פנימיים כדי לחמוק ממסים. יש לאלץ חברות לרשום פעילות אם היא באמת מתרחשת. כמה כלכלות פדרליות, כמו ארה"ב, כבר מונעות מחברות לנצל את ההבדלים בין חוקי המדינות השונות. יש צורך בהסכם בינלאומי בסגנון הזה.

ממשלות גם צריכות להוריד את שיעורי מס החברות. לחץ על חברות אינו יעיל: החברות מעבירות את הנטל לחברות אחרות. עדיף למסות ישירות את אלה שמשלמים בסופו של דבר - בין אם הם בעלי הון, עובדים או צרכנים. מס החברות גם לא מגייס הרבה כסף: מעט יותר מ–2% מהתמ"ג בארה"ב ‏(8.5% מההכנסות ממסים‏) ו–2.7% בבריטניה.

ביטול מס החברות ייצור בעיות משלו, משום שהוא יעודד עשירים להפוך את עצמם לחברות. אולם שיעור נמוך יותר באופן רחב, בשילוב דריכות מצד רשויות המס, יהיה יעיל יותר ובוודאי יגייס יותר הכנסות: בארה"ב, שהחברות בה מחויבות באחד משיעורי מס החברות הגבוהים בעולם, נמצאים גם כמה ממעלימי המס הפעלתניים ביותר.

הרפורמות האלה לא יהיו פשוטות. ממשלות שמנסות להוריד את שיעורי מס החברות יואשמו בכניעה לסחטנות קפיטליסטית. מרכזים פיננסיים ותאגידיים, מלונדון עד לדלאוור, ייאבקו בכל ניסיון להדק את הכללים בהן. אולם אם פוליטיקאים באמת רוצים למסות את 20 טריליון הדולר החסרים, זה המקום שבו עליהם להתחיל.

הטייקונים הישראלים חוגגים, המדינה מפסידה מיליארדים/ אורה קורן

השימוש במקלטי מס לא פוסח על אנשי העסקים הישראלים, וחלק מהחברות הישראליות נהנות מהטבות מס שונות. אף שתכנון מס והקלות כאלה הם חוקיים, הם מעוררים לא מעט תרעומת גם כאן. כשלב לבייב הודיע בינואר 2007 כי הוא עובר להתגורר בלונדון, איש לא האמין לסיפור שהוא רוצה להיות קרוב למניית החברה הנסחרת בלונדון. גם המעבר של בני שטיינמץ לז'נווה ב–2011 נקשר בענף היהלומים לענייני מס. לא עבר זמן רב, והתברר כי בין רשויות המס לשטיינמץ - שהונו נאמד באחרונה על ידי בלומברג בלא פחות מ–8.1 מיליארד דולר - אכן קיימת מחלוקת בענייני מס.

לא תמיד נדרש איל הון להעתיק את מגוריו למדינה אחרת כדי להקטין את חבות המס שלו. במהלך סכסוך ירושה במשפחת זבלודוביץ', שנחשף ב–2004, התברר כי אבי המשפחה, שלמה זבלודוביץ' שהקים את סולתם בשנות ה–50, רשם את הונו בנאמנויות בליכטנשטיין ובגיברלטר, שני מקלטי מס מוכרים. רק ב–2003, כששיטת המיסוי בישראל התחלפה ממיסוי טריטוריאלי לפרסונלי, החלה המדינה לחייב אילי הון בתשלום מס על פעילויות בחו"ל. מאז נהפכו המגורים בחו"ל לפופולריים למי שרצה שלא להיחשב לתושב ישראל.

ברשות המסים חושדים שהיצירתיות של עורכי הדין ורואי החשבון של אילי ההון גוררת אותם לחצות את הקו המפריד בין חוק להונאה. חובת הסודיות החלה על אנשי הרשות מונעת את פרסום החשדות, וכתוצאה מכך הניסיונות להגיע לפשרה נמשכים שנים, וההסדרים נותרים הרחק מהעין הציבורית. שיטת פעולה זו מגבירה את הפוטנציאל למתן הקלות מס שאינן הוגנות דווקא לאלפיון העליון ולהעמקת האי שוויון.

מהלך נוסף של המדינה, המאפשר לעשירים לחמוק מתשלום מס מלא, הוא חוק עידוד השקעות הון. אלא שגם במקרה זה מצליחים אילי ההון למצוא דרכים לחמוק מתשלום מס מלא באמצעות פרשנות לחוק. כשהחוק קבע, לדוגמה, כי חברה שתמשוך דיווידנד תחויב בתשלום מס חברות מלא, מצאו יועציהם של אילי ההון דרכים יצירתיות להשתמש בכסף מבלי למשוך אותו כדיווידנד - וכך לא לשלם מס. בימים אלה מנסה רשות המסים לגבות 3 מיליארד שקל שחברות שונות חייבות לה בגין אותו סעיף.

ב–2004 הרחיקה הממשלה לכת, והחליטה לפטור חברות גלובליות לחלוטין מתשלום מסים, כשהציעה להן אפס מס חברות אם ישקיעו בפריפריה. הראשונות שזכו ליהנות מכך היו טבע וישקר הישראליות. ככל הידוע, ההטבות לא הביאו אף משקיע זר להשקיע סכומי עתק בפריפריה: המדינה הפסידה כתוצאה מהחוק כ–6 מיליארד שקל שהיתה יכולה לקבל כמס, וניסחה חוק חדש, שנכנס לתוקף לפני שנתיים. החוק החדש קובע כי חברה המייצאת יותר מ–25% ממכירותיה תיהנה מהטבות מס מפליגות - 12% באזור המרכז ו–6% בפריפריה, לעומת 25% שמשלמות שאר החברות. מתנה נוספת שהחוק מעניק היא מס דיווידנד מופחת בסך 15%, בעוד שהמס הנהוג הוא 25%–30%.

נוכח הבור העצום בתקציב, 40 מיליארד שקל, מנסה משרד האוצר לשנות את החוק הטרי יחסית ולהגדיל את מס החברות ב–4% ואת מס הדיווידנד ב–5%. המוטיווציה מאחורי החוק היא לפזר את הטבות המס המפליגות שמהן נהנות כחמש חברות ענק בין כל החברות במשק. בפועל, חברות הענק ימשיכו ליהנות מהחוקים הישנים עוד כמה שנים, מכיוון שהן נכנסו למסלולי ההטבות לטווח של כעשר שנים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#