כסף קונה אושר - אלא אם אתם אמריקאים - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כסף קונה אושר - אלא אם אתם אמריקאים

מדידת אושר נהפכה לתחום מחקר בולט בשנים האחרונות, והאו"ם כבר קרא למדינות העולם להתייחס אליה ■ ב-40 השנים האחרונות האמריקאים לא נהיו מאושרים יותר, אף שכלכלת ארה"ב גדלה פי ארבע ■ האם הממשל צריך להתחיל לקבל החלטות על סמך מדד האושר?

5תגובות

אם כלכלנים יידעו מתי אתם קוראים את הכתבה הזאת, סביר להניח שהם יוכלו לנחש את מצב הרוח שבו אתם נמצאים. אם זה בסוף השבוע, כמעט בטוח שתהיו עליזים יותר מאשר אם יתפסו אתכם בתחילת שבוע העבודה. בכל מקרה, יש סיכוי טוב שאתם במצב רוח גרוע אם השעה כרגע היא 7:00 בבוקר. אבל אל דאגה, מצב רוחכם ישתפר באזור הצהריים, יתעצב שוב באזור 14:00 ויעלה מחדש לקראת 20:00.

לכלכלנים בוודאות תהיה תיאוריה לגבי מידת האושר שלכם בהתבסס על האזור שבו אתם חיים. בשיתוף פעולה עם פסיכולוגים, כמה כלכלנים מוערכים בילו חלק ניכר מהעשור האחרון במיפוי דרגות האושר לפי שעות היום ומקום מגורים.

אנגוס דיטון, כלכלן באוניברסיטת פרינסטון, עוזר לגבש את המגמה של מדידת רגשות באמצעות ניתוח כלכלי רציני. המטרה היא לנצל את המידע החדש כדי ליצור מדדים מקובלים יותר, כמו יחס לתמ"ג או שיעור האבטלה, ולהשפיע על מדיניות הממשלה.

בלומברג

מדידת אושר נשמעת כמו עניין ספקולטיבי למדי. באמצעות סדרה של סקרים שבוצעו בזהירות ברחבי העולם, כלכלנים ופסיכולוגים התעמתו עם מספר לא מבוטל של סוגיות עיקשות הקשורות לאופן המדידה וההגדרה של אושר. ועדיין, חלק מהמידע נשמע בהחלט הגיוני. בהתחשב בעובדה שנבאדה היתה המקום שנפגע יותר מכל מהתנפצות בועת הנדל"ן בארה"ב, לא פלא שתושביה מאושרים פחות מתושבי קולורדו. ממצאים אחרים, לעומת זאת, יותר עמומים.

מדוע תושבי מערב לונג איילנד מקבלים ציון גבוה בכמה נקודות במדד האושר מאשר שכניהם בברוקלין? או בהקבלה, מה גורם לאדם להרגיש מאושר יותר - העובדה שהוא עשיר או העובדה שהוא פופולרי? ומדוע תושבי הפיליפינים, שחיים במדינה ענייה, מדווחים על רגשות כל כך חיוביים?

אף שהתחום עדיין לא מגובש לחלוטין, מדידת אושר עברה כברת דרך ארוכה מאז 1974, כשהכלכלן ריצ'רד איסטרלין מאוניברסיטת סאותרן קליפורניה פירסם מאמר חשוב שהציב על המפה את תחום המחקר. מסקנתו, הידועה כפרדוקס איסטרלין, היא שאנשים לא נהיים מאושרים יותר ככל שהם נהיים עשירים יותר. בערך באותו הזמן, בממלכת בהוטן, שאוכלוסייתה מונה 738 אלף נפש וההכנסה הממוצעת לאדם היא 5,000 דולר בשנה, החלו גם בתוכניות למדידת תוצר האושר הלאומי. לרעיונות האלה היתה אולי השפעה, אבל איש לא שם לב אליהם.

"התגובה הכללית של כלכלנים היתה שזאת רק עדות סובייקטיבית שאף אחד לא מעניק קרדיט לרעיון הזה", אמר אסטרלין.

"הצרפתים 
אומללים למדי"

מחקרים על אושר נהפכו לדיסציפלינה מבוקשת בתחילת שנות ה-2000. צרפת, בריטניה וממשלות אחרות עורכות כיום סקרים ברמה לאומית בנוגע לשביעות הרצון הרגשית של אזרחיהן. אלה יכולים בהחלט להחכים. דיטון, שייעץ לממשלת צרפת בסקר שערכה, אמר כי "הצרפתים אומללים למדי".

בבריטניה, הלשכה לסטטיסטיקה דיווחה על תוצאה רק מעט יותר גבוהה, אף שהבריטים שקועים במיתון עמוק. מנגד, סקר האושר של בהוטן כל כך מורכב שקשה לקבל מושג מה תושביה מרגישים. למרות זאת, ועדה של האו"ם קראה לממשלות ברחבי העולם לאמץ את מדידת האושר. פאנל של ממשלת ארה"ב חוקר את הנושא בימים אלה.

ואולם ככל שהמידע בתחום מצטבר, כלכלנים נהיים משוכנעים בשינוי משמעותי אחד - פרדוקס איסטרלין כבר לא ממש מחזיק מעמד. ובהרחבה, המידע כיום מצביע על כך שאם אנשים מתעשרים, הם גם מדווחים על רמת אושר גבוהה יותר. אך זה לא מסתכם בכך. ג'סטין וולפרס, כלכלן באוניברסיטת מישיגן שמייעץ לממשל האמריקאי בסטטיסטיקות של אושר, אמר כי עניים במדינות עניות אינם אומללים מכיוון שאין להם ערימות של כסף מזומן סביבם. סביר להניח הסיבה לכך היא שיש להם פחות אפשרויות בחירה, יותר תינוקות שמתים בלידה ובעיות מיתה אחרות. בעוד שמדינות עשירות הן ככלל מאושרות יותר, אין שום סימוכין, אומר וולפרס, שאמנית תהיה מאושרת יותר אם היא תהפוך למנהלת קרן גידור.

סטטיסטיקות של אושר יכולות להביא תועלת רבה במעגלים קטנים ומקומיים יותר. ההבנה כיצד תוכניות מוניציפליות שונות ישפיעו על רווחת האזרחים תהיה מועילה מאוד לראש עיר המתלבט בין בניית גשר חדש או הצעה של הפחתת מיסי עירייה.

כותב שורות אלה ראה במו עיניו כיצד כסף יכול לשמש תפקיד מכריע ברמת האושר, כשכתב על איברוז ז'אן בטיסט, אשה מהאיטי שאיבדה את כל רכושה הדל ברעידת האדמה ב-2010. אחרי שסיפורה שודר ב-NPR ‏(הרדיו הציבורי האמריקאי‏), מאזינים שלחו לה קרוב ל-4,000 דולר במזומן, שבמונחים של האיטי הם משכורת של כמה שנים לאזרח הממוצע. כשביקרנו אותה לפני כמה חודשים, לא היינו זקוקים לשום מדד סטטיסטי שיגיד שהחיים שלה עברו מהפך. היא מימנה את טיפולי הסרטן של דודתה, שלחה את ילדיה לבתי ספר והשקיעה בדוכן קטן בשוק מקומי שהניב לה הכנסה קבועה. היא גם נראתה צעירה יותר בכמה שנים.

וולפרס אומר כי סיפורה של בטיסט טיפוסי למה שקורה כשחברות חקלאיות מסורתיות מפנות את מקומן לחברות עירוניות קצת פחות עניות. כשאנחנו תוהים כיצד ניתן לסייע לשלושה מיליארד איש שחיים מהכנסה של פחות מ-2.5 דולרים ביום, חשוב להבין ששיפור קל בהכנסה יכול להוביל לשיפור משמעותי ברמת האושר. במדינות עשירות, כמובן, צריך הרבה יותר כסף בשביל זה. ועדיין, רוב המדינות העשירות דיווחו על עלייה ברמת האושר ככל שהן נהפכו לעשירות יותר.

יש חריג אחד מוזר. ארה"ב עשירה כיום כמעט פי שלושה מכפי שהיתה ב-1973, כשאסטרלין החל לאסוף את הנתונים. ואולם לפי כמעט כל סקר, אמריקאים כלל אינם יותר מאושרים מכפי שהיו אז. ההסבר לכך, לפחות בחלקו, הוא שאמריקאים רבים לא היו שותפים לצמיחת העושר. עם היעלמות הפנסיות וחוסר היציבות הגובר בשוק העבודה, עובדים רבים עומדים בפני אי ודאות גדולה יותר מאשר אי פעם.

הירידה ברמת האושר יכולה להצביע על בעיה עמוקה יותר. יש כל כך הרבה דיונים על מדיניות ממשלתית שמבוססים על גישות כלכליות שמקורן בשוק החופשי, אך מטרת הממשלה אינה רק למקסם הכנסות, אלא גם לדאוג שלאזרחיה יהיה טוב. אין כל דרך מדידה אחידה עבור הממשלה שתוכל להראות איך ההחלטות שלה משפיעות על הטוב הכללי. מה אם הממשלה מוציאה כסף על דברים שלא עושים אותנו מאושרים?

מבחינה זו, מדידת אושר היא הכל מלבד ספקולטיבית. מבחינת רוב הדברים שהממשלה עושה, יהיה זה הרבה יותר שיטתי לבסס את החלטותיה על בסיס בחינת שיפור החיים של האזרחים, על פני נתונים אחרים שעשויים להטעות. "המידע הכלכלי שאנחנו אוספים היום אינו מושלם", אמר דיטון. אחרי הכל, אין דבר שמנפח את התמ"ג יותר מבועת נדל"ן או מערכת בריאות עתירת עלויות. אם אושר ייהפך לחלק אינטגרלי בנתונים ממשלתיים, אומר דיטון, נוכל להבין מה האמריקאים רוצים. ואז, אולי, נוכל גם לתת להם את זה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#