"הסיכוי למצוא עבודה כשכיר אחרי גיל 50 נמוך - עדיף לפתוח עסק עצמאי" - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"הסיכוי למצוא עבודה כשכיר אחרי גיל 50 נמוך - עדיף לפתוח עסק עצמאי"

מי שהצליחו לפלס את דרכם בשוק העבודה על אף חסמי הגיל, גילו כי מה שנראה לעתים כמו סוף העולם, עשוי להיות דווקא הזדמנות להצלחה עסקית ■ עבודה אחרי גיל 50 - כתבה ראשונה בסדרה

71תגובות

>> ניו יורק טיימס

זה הסיוט שחווים מיליוני אנשים בעולם המערבי: רגע אחד אתה בן 40 ומתקדם בסולם הדרגות, וברגע שאחרי, אתה בן 50 פלוס - ולפתע, ללא כל הכנה מוקדמת, מוצא עצמך מחוסר עבודה, בשוק בעייתי - שבו אתה צעיר מכדי לפרוש, אך מבוגר מכדי להתחיל מחדש.

עבודה נוחה עם משכורת טובה נהפכת למצרך נדיר בגיל מסוים. כמעט בין לילה, מיומנויות שנצברו במשך חיים שלמים נראות כאילו אבד עליהן הכלח. בני 20 פלוס או 30 פלוס ייקחו בשמחה את העבודה שעשית, וקרוב לוודאי גם יסתפקו במשכורת נמוכה יותר. עבור מיליוני אמריקאים שעברו את גיל 50, זה לא סתם חלום רע, אלא מציאות עגומה.

המשבר הכלכלי ותוצאותיו פגעו בייחוד בעובדים ותיקים. לאנשים בני 55-64, גילאים שבהם מתחילים לחלום על המנוחה, קשה יותר למצוא עבודה חדשה בימים אלה. עבור מרבית האוכלוסייה הזאת, פיטורים מהעבודה פירושם חודשים של חיפוש חסר הצלחה אחר עבודה חדשה, ותחושת דחייה קשה.

"ובכן, למה ציפית?" שואלים מומחי תעסוקה חסרי חמלה. "כל אדם, בכל גיל, זקוק לתוכנית מגירה, ואולי גם לשתיים או שלוש כאלה. מי לא יודע שנאמנות וחריצות אינן מהוות עוד תעודת ביטוח לעובד?"

ניו יורק טיימס

פמלה מיטשל, יועצת קריירה וסופרת, שהמציאה מחדש את הקריירה שלה כבר כמה פעמים, אומרת שכל אדם צריך לחשוב על אלטרנטיבות למשרות וליעדים בקריירה, על כל מקרה שיגיע. היא ממליצה בין היתר לדבר עם המשפחה על אפשרויות תעסוקה, ואם אפשר גם לדאוג לרשת ביטחון כלכלית. עבודת נטוורקינג שוטפת היא עניין קריטי נוסף, היא אומרת. "הרעיון הוא להכין את עצמך למקרה שנופלת לידיך הזדמנות בלתי חוזרת".

את כל הדברים האלה, כמובן, קל לומר - וקשה ליישם. עם זאת, לא מעט אנשים שעברו את הלחצים הרגשיים והכלכליים של אבטלה בסוף הקריירה, אומרים כי עם כישורים, נחישות וקצת מזל, פיטורים מעבודה לא חייבים להיות סוף העולם. שינוי של משרה או קריירה יכול להיות דבר טוב בשלב מאוחר של החיים, למרות הסיכונים הרבים. רבים מסכימים כי הנכונות למצוא עבודה חדשה גם במחיר של ויתור על מיקום נוח, אורח חיים וסגנון עבודה, היא מרכיב חיוני. אף שאין נוסחה קבועה לכך, יש כמה סיפורי הצלחה שעשויים לתת תקווה לכל אדם בן 50 או יותר.

לעבור דירה בשביל קריירה

בוניאט סנדיגן מפלורידה, איש טכנולוגיות מידע, פוטר מעבודתו בדן אנד ברדסטריט באוגוסט 2011. סנדיגן, 51, הצליח מאז לפצוח בקריירה חדשה כבעל זיכיון בשלף-ג'יני, חברת מדפים מודולריים לבית.

זה היה שינוי רציני עבור סנדיגן, שגדל בילדותו בפיליפינים והוא בעל תואר ראשון במדעי המחשב מאוניברסיטת טקסס. במשך שנים הוא עבד כאיש תמיכת IT וסייע ללקוחות במוקד שירות טלפוני, אבל הוא לא הצליח להתקדם. כשדן אנד ברדסטריט הציעו לו לעזוב ולקבל חבילת פיצויים, הוא הבין שסוף סוף הוא יוכל להרשות לעצמו לקחת קצת זמן כדי להבין מה הוא רוצה לעשות בהמשך.

עופר וקנין

"עשיתי קצת חיפוש עצמי בנוגע למה שחשוב לי", הוא אמר. "כשאתה מתבגר, סדר העדיפויות שלך משתנה". אביו היה יזם בפיליפינים, וסנדיגן נמשך לרעיון של עבודה עצמאית. בעזרתו של יועץ, חיפש סנדיגן לרכוש זיכיון בענף ה-IT או שירותי הבריאות, ואז שקל לרכוש זיכיון של שלף-ג'יני - רעיון שקסם לו, מכיוון שניתן היה להתחיל מיד בעסק.

"התשתית מוכנה, השוק מוכן, הפרודצורות והמדיניות של הרשת קיימות", הוא אומר. "כל מה שנותר זה רק למלא אחר הנהלים". סנדיגן עבד במשרות IT בכמה ענפים, בהם שירותי בריאות, הימורים ושירותים פיננסיים. המעברים האלה גרמו לו להיות מוכן לנסות משהו חדש פעם נוספת. למרות זאת, זה לא היה קל.

"היו לי כל מיני פחדים", הוא מודה, "אבל הרקע שלי איפשר לי לעשות חישוב ומחקר שוק". הוא השקיע סכום בן שש ספרות כדי לרכוש את הזיכיון, ולאחר כמה עשורים של מגורים בדאלאס, טקסס, עבר להתגורר בפלורידה כדי לפתוח בקריירה החדשה, ואתה גם בחיים חדשים. הוא אומר שהניסיון שלו כאיש IT בעבודה חוצת-תרבויות, עם אנשים מסין ומהודו, התגלתה כמועילה ביותר בעבודה החדשה, הדורשת התמקדות בשירות לקוחות.

"כיום, כשאני עובד ישירות מול הלקוחות, אני יכול לדבר אתם שעתיים לפני שמתחילים לדבר קונקרטית על המוצר. אני יכול גם לערוך עבורם הדגמה, מה שהיה לי קשה לעשות בעבר".

סנדיגן הבין שמשמעות השינוי היא ירידה בהכנסה, לפחות בהתחלה. ששת עד שמונת החודשים הראשונים יהיו קשים, אבל לפי החישובים שלו, הקריירה החדשה שלו נמצאת במסלול כלכלי מבטיח. "אני נמצא בדיוק איפה שרציתי להיות", הוא אומר.

"בני 40 פלוס חוששים לפתוח עסק"

העובדה שבני 45 פלוס רבים, בישראל ובמדינות המערב בכלל, מגלים כי כדי לשרוד ואף לשגשג מחדש עליהם להמציא עצמם מחדש באמצע החיים, נובעת במידה רבה מתופעות רווחות של גילנות (אייג'יזם) בשוק העבודה. המשמעות היא שבמקומות עבודה רבים עובדים בני 45 ומעלה חווים אפליה על רקע גיל, ללא כל קשר ליכולות ולביצועים בפועל.

מחקר שערך משרד התמ"ת ב-2011 העלה כי כ-14% מבני 45 ומעלה בישראל דיווחו על אפליה מצד מעסיקים. לפני נתוני OECD, בכל מדינות הארגון צונח שיעור התעסוקה של בני 55-64 בשוק העבודה לעומת גילי 25-54: אצל נשים מ-66% ל-47% בממוצע, ואצל גברים מ-85% ל-65% בממוצע. בישראל שיעורי התעסוקה של מבוגרים דווקא גבוהים יותר, אך גם אצלנו הצניחה משמעותית: שיעורי התעסוקה של נשים יורדים מ-73% בגילאי 25-54 ל-55% בגילאי 55-64, ואצל גברים מ-82% ל-70%.

במדינות כמו שוודיה, נורווגיה ופינלנד, שבהן גילאי הפרישה גבוהים (65 ומעלה), רואים שיעורי תעסוקה גבוהים בקרב מבוגרים. במקביל, מופעלת במדינות אלה תשתית של הכשרות מקצועיות ולמידה לאורך החיים.

במדינות OECD רבות משקיעים משאבים כדי לעודד תעסוקת מבוגרים: בספרד מעניקים הקלות במס למעסיקי עובדים מבוגרים; באוסטריה מטילים קנסות על מעסיקים המפטרים עובדים בני 56 ומעלה ללא הצדקה; ובבריטניה ובאוסטרליה מעניקים תמריצים כספיים לחברות השמה שמשלבות בהצלחה מבוגרים בשוק העבודה. בישראל לא נוקטים באמצעים מתמרצים שכאלה, אף שכמחצית (103 אלף) מהמובטלים במשק בדצמבר 2012 היו בני 45 ומעלה.

מוטי מילרוד

"אסור לקפוא על השמרים"

עד לפני עשר שנים עבדה סמדר שמואל, 50, הנדסאית תעשייה וניהול מתל אביב, כשכירה. תחילה עבדה בחברות ייעוץ, ואחרי כן בחממה טכנולוגית, שם עסקה בגיוס הון עבור חברות סטארט-אפ.

שמואל נקלטה באחד מהסטארט-אפים שעבורו גייסה כספים, אך לאחר התפוצצות בועת הדוט.קום, ב-2002, החברה נסגרה ושמואל פוטרה. "זו היתה הפעם הראשונה שבה מצאתי את עצמי ללא עבודה, ולא הצלחתי למצוא משרה ברמת השכר והעניין שאליה הורגלתי", היא מספרת. "זה היה נורא. כמה חודשים הייתי בבית, עד שנשברתי והתחלתי לחפש תפקידי פשרה. הרגשתי שהכל חסום בפניי. נקלעתי למשבר גדול".

שמואל החליטה לפתוח עסק בתחום הכתיבה העסקית. "התמודדתי על תפקיד של מנכ"לית עמותה, ואחד מאנשי הוועד המנהל שריאיין אותי אמר לי 'למה את רוצה ג'וב כזה? את צריכה להיות עצמאית, הכוח שלך הוא בכתיבה". שמואל אימצה את העצה. "הבנת שהכוח שלי הוא בתחקור נושאים והפיכתם למסמך בהיר, כזה שמפשט את הנושא ללקוח. ב-2006, פתחתי את העסק שלי, במאמרות - עסקי מלים, ובמקביל המשכתי לחפש עבודה כשכירה במשרה חלקית, ללא הצלחה מרובה".

העסק של שמואל צמח, אך לפני שנתיים נקלע שוב למשבר, כששני לקוחות גדולים עזבו. דווקא המחאה החברתית בקיץ 2011, שבה שמואל הובילה קבוצה שמחתה על קשייהם של בני 40 פלוס בשוק העבודה, חוללה עבורה שינוי לטובה. "הבנתי את הכוח שיש לרשתות חברתיות בגיוס המונים ובהפצת ידע, התפתחתי בכיוון, והתחלתי לנהל דפי פייסבוק ללקוחות, בעיקר עמותות", היא מספרת. "המחאה גם הפכה אותי לדמות מוכרת יותר, וחידדה את מוקדי העניין שלי ואת הרצון להתפרנס מקידום רעיונות שאני מאמינה בהם".

לבני 40 פלוס ששוקלים להקים עסק, שמואל מייעצת לשקול את צעדיהם בקפידה. "בני 40 פלוס יודעים שעבודה כעצמאית היא חיים קשים, ולכן הקפיצה למים כרוכה בפחדים נוראיים. אני ממליצה למי ששוקל את העניין ללכת צעד-צעד: ללמוד את התורה של ניהול עסק, לחקור, לגשש. אם אפשר לשמר משרה כשכיר, אפילו רבע או חצי משרה, עדיף. עצה נוספת היא ללמוד מקצוע נוסף נדרש, שאפשר לעבוד בו בכל גיל. אני, למשל, שוקלת ללמוד הנהלת חשבונות. אסור לקפוא על השמרים".

"לקחת את הגורל ואת העתיד בידיים"

"יש שטוענים כי 'הכל מתרחש בראשנו', וכי בידינו כאנשים תבוניים הבחירה לפרש ולפעול בתוך המציאות. סיפורו של סנדיגן הוא דוגמה לכך", אומרת חגית לקר, מנכ"לית LEAD ייעוץ ארגוני. "לאחר שהוא פוטר מעבודתו, הוא יכול היה, כמו רבים אחרים, לבכות על מר גורלו, ולהיכנס למעגל הרסני של ייאוש וחוסר אמונה ביכולת ליצור מפנה חיובי - שבו הוא יאשים את החברה שפיטרה אותו או את החברות שלא שכרו אותו אולי מפאת גילו. הבחירה שלו לקחת את גורלו ועתידו בידיו, היא גולת הכותרת בסיפור שלו.

"השלב הראשון בתהליך שסנדיגן עבר, שהוא כנראה גם שלב הכרחי, הוא מה שהוא מתאר כ'חיפוש עצמי'. הוא נפגש עם עצמו, ובדק מה חשוב לו בחיים. את זה עשתה גם שמואל. בחלקים גדולים של חיינו, אנחנו עובדים ופועלים מבלי לעצור ולשאול שאלות מהותיות, כמו 'מה אני אוהב לעשות', 'ממה אני באמת נהנה', 'מה חשוב לי', 'מהם סדרי העדיפויות שלי'. כשאדם מפוטר מהעבודה, נדרש כוח רב להתרכז בשאלות האלה, משום שבדרך כלל האיום נוכח באופן ממשי הרבה יותר מההזדמנות שהמצב החדש מזמן.

לדברי לקר, "הסיכויים למצוא עבודה כשכיר לאחר גיל 50 אינם רבים, ולכן ההחלטה לפתוח עסק עצמאי היא החלטה נבונה ורלוונטית. זה השלב שבו אדם נהפך להיות הבוס של עצמו. הוא לא יפוטר יותר וגם לא יצטרך להתדפק על דלתות בבקשה שיעסיקו אותו, אבל הוא כן יצטרך להתדפק על דלתות כדי שיקנו את מרכולתו.

עופר וקנין

"סנדיגן וגם שמואל, צברו במהלך חייהם ידע נרחב, ניסיון עשיר, כישורים ויכולות רבים שאותם השכילו להביא לידי ביטוי ביוזמה החדשה שלהם. החשיפה של סנדיגן לדמות של אב שהיה יזם עצמאי גם כן סיפקה לו כלי חשוב, שגם אם הוא לא היה מודע לו קודם, הוא ידע לזהות אותו ולעשות בו שימוש. את כישוריו בתחום יחסי האנוש, השיווק, וההיכרות הבין-תרבותית סנדיגן ידע למנף לבניית העסק החדש שלו. נראה גם כי הוא פעל באופן ממוקד ומקצועי - לא קפץ לבריכה מבלי שלמד וחקר את השטח", מציינת לקר.

"גם שמואל ממליצה לא 'לקפוץ למים הקרים' ולהמשיך להחזיק במשרה בסיסית במקביל לזינוק לעצמאות", היא מוסיפה. "שניהם גילו גמישות מחשבתית, במעבר להתנסות חדשה שאינה מוכרת. בשינוי הם בחרו לראות הזדמנות. סנדיגן גילה פתיחות גם במוכנות שלו לעבור למקום חדש ואף לרדת ברמת ההכנסה.

"אך החשוב מכל בסיפורים אלה, כמו בסיפורים אחרים", אומרת לקר, "הוא האמון והאמונה: האמון שהאיש נתן ביכולת שלו לייצר את השינוי, להצליח ולהתמודד עם הבלתי מוכר; והאמונה שלו שהשינוי יביא עמו תועלת וגם סיפוק. כמו שאמר סנדיגן, 'אני נמצא בדיוק איפה שרציתי להיות'".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#