למה השוודים והדנים לא מהססים לסמוך על השירות הציבורי? - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
המודל הסקנדינווי

למה השוודים והדנים לא מהססים לסמוך על השירות הציבורי?

איך מצליחות מדינות סקנדינוויה לממן ממשלה גדולה - וגם לשמור על כלכלה בריאה? ■ בזכות תרבות פוליטית של יושר, שקיפות ויעילות, וחוסר היסוס לבצע רפורמות עמוקות במידת הצורך - הממשלות הנורדיות חוות הצלחה כלכלית ומשדרגות כל הזמן את המודל שלהן

10תגובות

>> ססיל רודז, פוליטיקאי ואיש עסקים בריטי, אמר פעם כי "להיוולד אנגלי זה כמו זכייה בלוטו לכל החיים". כיום, אפשר לומר אותו הדבר על מי שנולד נורדי. המדינות הנורדיות לא רק הצליחו לחמוק כמעט לחלוטין מהבעיות הכלכליות שמזעזעות את מדינות הים התיכון; הן גם הצליחו להימנע מהבעיות החברתיות שמכות בארה"ב. בכל קריטריון שמעיד על מצב החברה - ממדדים כלכליים כמו יצרנות וחדשנות ועד לחברתיים כמו אי-שוויון ופשע - המדינות הנורדיות מתקבצות כולן בפסגה.

מדוע דווקא האזור המרוחק והדליל באוכלוסייה, עם החורפים המקפיאים והמרחבים הפראיים, מצליח כל כך? היתה תקופה שבה רוב אוכלוסיית האזור היתה משבחת ללא היסוס את הממשלות בו, שכל אחת מהן היתה סוציאל-דמוקרטית בדרכה וסיפקה לאנשים שירותי רווחה מיום לידתם ועד יום מותם.

ואולם חסידי השוק החופשי מצאו חורים בהסברים הפרו-ממשלתיים האלה והציעו אלטרנטיבה חזקה. בתקופה שבין 1870 ל-1970 היו המדינות הנורדיות בין הכלכלות בעלות הצמיחה המהירה ביותר בעולם, הודות לשורה של רפורמות פרו-עסקיות כמו הקמת בנקים והפרטת יערות. ואולם בשנות ה-70 וה-80 הצמיחה הלא מרוסנת של הממשלה גרמה לכך שהרפורמות לא השיגו את התוצאה הרצויה. חסידי השוק החופשי זוקפים את הביצועים המרשימים שרשם האזור באחרונה לזכות הנחישות שלו להפחית את הוצאות הממשלה ולתת חופש ליזמים.

חלקה של הממשלה בצמצום הפערים החברתיים מוטל אף הוא בספק. אנדראס ברג ממכון המחקר לכלכלה תעשייתית בשוודיה, טוען כי הירידה בהכנסות בשוודיה התרחשה לפני עלייתה של מדינת הרווחה, שהיתה תוצאה של השגשוג באזור ולא הסיבה לו - וכמעט הרגה את האווז שהטיל את ביצי הזהב.

בלומברג

המדינות הנורדיות התרגלו להוציא על רווחה יותר מכפי שהן יכולות להרשות לעצמן, והן נשענות יותר מדי על קומץ חברות ענק. הן צודקות בכך שהן מנסות לצמצם את תפקיד הממשלה כדי להקל על עסקים. אבל תהיה זו טעות להתעלם לחלוטין מתפקידה של הממשלה.

מנה הגונה של פרגמטיזם

המדינות הנורדיות מתגאות בכנות ובשקיפות של ממשלותיהן. הממשלות הנורדיות נתונות תחת פיקוח מחמיר: בשוודיה, למשל, לכל אחד יש גישה למסמכים רשמיים של הממשלה. פוליטיקאים סופגים השמצות אם הם יורדים מהאופניים שלהם ונוסעים ממקום למקום בלימוזינה.

המדינות הנורדיות גם הוסיפו לשקיפות שתי תכונות חשובות נוספות: פרגמטיזם ונחישות. כשגילו שהקונצנזוס הסוציאל-דמוקרטי כבר לא עובד, הם הרפו ממנו והציגו רעיונות חדשים מכל קצוות הקשת הפוליטית. הם גם הראו נחישות רבה בקידום רפורמות. אסור לטעות ולבלבל את הנחמדות הנורדית עם קלות ראש.

פרגמטיזם מסביר מדוע הקונצנזוס החדש החליף במהרה את הישן. אין כמעט פוליטיקאי שוודי סוציאל דמוקרטי, למשל, שרוצה לבטל את הרפורמות השמרניות שהונהגו בשנים האחרונות. זה מסביר גם מדוע המדינות הנורדיות נראות לעתים קרובות כמו פסיפס של מדיניות שמאל וימין.

הפרגמטיזם מסביר גם מדוע המדינות הנורדיות ממשיכות כל הזמן לשדרג את המודל שלהן. יש להן עדיין הרבה בעיות. ממשלותיהן עדיין גדולות מדי והמגזרים הפרטיים שלהן קטנים מדי. המסים בהן גבוהים מדי וחלק מההטבות נדיבות מדי. מערכת הפלקסקיוריטי (Flexicurity) הדנית שמה יותר מדי דגש על ביטחון בעבודה ולא מספיק על יציבות. זהו סימן רע כאשר יותר מ-6% מכוח העבודה נמצאים בחופשת מחלה בכל זמן נתון וכ-9% מהאוכלוסייה בגיל העבודה חיים על קצבאות נכות.

ואולם הנורדים ממשיכים להציג עוד ועוד רפורמות מבניות, אולי בקצב אטי מדי, אך בעקביות. והם עושים את כל זה מבלי להקריב את מה שנותן למודל הנורדי את הערך שלו: היכולת להשקיע בהון אנושי ולהגן על אנשים משיבושים הכרוכים במערכת הקפיטליסטית.

רוב העולם העשיר מתמודד כיום עם אותן בעיות שמהן סבלו הנורדים בתחילת שנות ה-90 - הוצאות ציבוריות לא מרוסנות ותוכניות רווחה נדיבות מדי. מדינות דרום אירופה צריכות מנה של נחישות נורדית אם הן רוצות להשיג שליטה על ענייניהן הפיננסיים. ארה"ב צריכה מנה של פרגמטיזם נורדי כדי שיהיה לה סיכוי לרסן את קצבאות הרווחה ולבצע רפורמות במגזר הציבורי.

הנורדים לא מצטנעים לגבי היתרונות של המודל שלהם. מכוני מחקר נורדים מפרסמים מחקרים מפורטים באנגלית לגבי האופן שבו רפורמות התבצעו במדינותיהם. פוליטיקאים מגינים על המודל בכנסים בינלאומיים ויועצים נורדים מוכרים את המומחיות שלהם במגזר הציבורי ברחבי העולם.

ואולם קשה לראות את המודל הנורדי מתפשט במהירות, בעיקר משום שהכישרון הנורדי לממשלה הוא מיוחד במינו. הממשלה הנורדית התפתחה משילוב של תנאים גיאוגרפים קשים והיסטוריה נעימה. האוכלוסייה במדינות הנורדיות קטנה יחסית, ולכן אנשי האליטות השולטות צריכים להסתדר זה עם זה. המלכים שלהם חיו במקומות צנועים יחסית והברונים שלהם היו צריכים להשיג הסכמים עם איכרים וימאים בעלי מחשבה עצמאית.

הן אימצו את הליברליזם בשלב מוקדם. שוודיה הבטיחה את חופש העיתונות ב-1766, ומ-1840 ואילך ביטלה את העדיפות שניתנה לאריסטוקרטים במשרות ממשלתיות בכירות ויצרה שירות ציבורי מבוסס על כישורים ונטול שחיתות.

הממשל היעיל של "השוודים הטיפשים"

השילוב של גיאוגרפיה והיסטוריה סיפק לממשלות הנורדיות שני משאבים בעלי עוצמה: אמון בזרים ואמונה בזכויות הפרט. סקר אירופי לגבי אמון בחברה (בניגוד לאמון במשפחה הגרעינית) הראה שהנורדים נמצאים במקומות גבוהים. כלכלנים אומרים שרמות גבוהות של אמון מובילות לעלויות נמוכות בעסקות - אין צורך לפנות לתביעות נוסח אמריקה או לעסקות יד-רוחצת יד בסגנון איטלקי כדי להביא דברים לידי ביצוע. ואולם היתרונות לא מסתיימים כאן. משמעות האמון היא שאנשים ברמה גבוהה מצטרפים לשירות הציבורי. אזרחים משלמים מסים ומשחקים לפי הכללים. והחלטות ממשלה מקובלות על כולם.

לפי סקר הערכים העולמי (World Values Survey), שעוקב אחר הערכים במאה מדינות מאז 1981, הנורדים הם המאמינים הגדולים בעולם באוטונומיה אינדווידואלית. השילוב הנורדי של ממשלה גדולה ואינדיווידואליזם אולי נשמע מוזר לחלק מהאנשים, אך לדברי לארס טראגרד מאוניברסיטת ארסטה סקונדל בסטוקהולם, לנורדים אין בעיה לשלב בין השניים: הם רואים את תפקידה העיקרי של המדינה כקידום אוטונומיה אינדווידואליסטית וניידות חברתית. כל חקיקה חברתית נורדית, במיוחד חוקי המשפחה של השנים האחרונות - ניתנת להצדקה במונחים אלה. חינוך חינם אוניברסלי מאפשר לסטודנטים מכל הרקעים למצות את הפוטנציאל שלהם, ומיסוי של זוגות בנפרד מציב את הנשים בעמדה שווה לזו של בעליהן.

הנורדים לוקחים עמם את הגישה הזו כלפי הממשלה כשהם יוצאים מהמדינה. במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 כ-1.3 מיליון אנשים, רבע מהאוכלוסייה השוודית באותה תקופה, היגרו בעיקר לארה"ב. בארה"ב נוצר ז'אנר שלם של בדיחות על "השוודים הטיפשים" ונכונותם לציית לכללים. השוודים הטיפשים האלה יצרו מובלעות עם ממשל יעיל, כמו מינסוטה. גם כיום הסבירות שאמריקאים עם שורשים נורדים יאמינו בכך ש"ניתן לסמוך על רוב האנשים", גבוהה ב-10% לעומת האמריקאי הממוצע.

כלכלנים חשים לעתים קרובות בלבול אל מול ההצלחה הכלכלית של המודל הנורדי בשנים האחרונות, בהתחשב בכך שממשלותיהן כה גדולות. לפי כלל אצבע בכלכלה, עלייה של 10% בהכנסות ממסים כנתח מהתמ"ג קשורה בדרך כלל לירידה של 0.5%-1% בצמיחה השנתית בתמ"ג. ואולם בצד נתונים אלה יש להביא בחשבון יתרונות כמו כנות ויעילות.

ממשלת איטליה, למשל, מהווה עול כבד על החברה משום שהפוליטיקאים שמנהלים אותה מודאגים בעיקר מהשגת רווחים לעצמם מאשר מאספקת שירותים לציבור. גוראן פרסון, ראש ממשלת שוודיה לשעבר, השווה פעם את כלכלת שוודיה לדבורה, "עם גוף כבד וכנפיים קטנות, היא לא אמורה להיות מסוגלת לעוף - אבל היא מצליחה". כיום היא עפה בצורה הטובה ביותר זה כמה עשורים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#