בירת אי השוויון: הפוליטיקאים והמקורבים מתעשרים, האזרחים נשחקים - וול סטריט - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בירת אי השוויון: הפוליטיקאים והמקורבים מתעשרים, האזרחים נשחקים

וושינגטון הבירה מלאה בלוביסטים, עורכי דין ואנשי עסקים שהתעשרו הודות להטבות המס של בוש. מנגד, עניי העיר רק נהיים עניים יותר

4תגובות

בעיר האמריקאית שפתחה במלחמה נגד העוני לפני 48 שנה, העניים נהפכים עניים יותר למרות הסיוע הממשלתי, ומנגד העשירים רק מתעשרים יותר. 5% העליונים של משקי הבית בוושינגטון בעלי השכר הגבוה ביותר השתכרו יותר מ-500 אלף דולר בממוצע ב-2012, בעוד ש-2% התחתונים הרוויחו פחות מ-9,500 דולר - פי יותר מ-25.

הפער הזה גדל לעומת יחס של 39 ל-1 לפני שני עשורים, והוא גדול יותר מכל אחת מ-50 המדינות וכל הערים בארה"ב, למעט שתיים. כל זה מתרחש בתקופה שבה אי השוויון בחלוקת ההכנסות בארה"ב כולה עולה לרמות שלא נראו מאז השנים שקדמו לשפל הגדול.

עקבו אחרי TheMarker בטוויטר

ארה"ב סיימה מערכת בחירות צמודה, שבה נדון רבות תפקידה של הממשלה ככוח מאזן. הימין טען שהמדינה מתערבת יותר מדי והשמאל טען שפחות מדי. זו הסוגיה שבמוקד הדיונים לגבי המסים שיש להעלות ותוכניות הרווחה שיש לקצץ בחודשים הבאים. תפקידה של הממשלה יעמוד שוב לדיון בשנה הבאה, אם הקונגרס יערוך רפורמת מס.

רויטרס

הממשל הפדרלי אמנם עוסק בחלוקה מחדש של העושר בין השכבות, אבל בשנים שחלפו מאז שהנשיא לינדון ג'ונסון התייחס למאבק בעוני בנאום מצב האומה הראשון שלו, היה גם זרם נגדי שהתחזק: הממשלה מחלקת מחדש את העוני גם כלפי מעלה, ובמיוחד בבירה וושינגטון.

שני עשורים של הוצאות שיא פדרליות ודה-רגולציה יצרו מעמד גבוה וגדל של קבלנים, לוביסטים ועורכי דין פדרליים בוושינגטון. הממשל הפדרלי העביר אליהם 83.5 מיליארד דולר בעבודות לתעשייה הביטחונית ולתעשיות אחרות ב-2010 - עלייה של יותר מ-300% מאז 1989 במונחים ריאליים. המגזר הפרטי שפך יותר מ-3 מיליארד דולר לפעילות לוביסטים בניסיון להשפיע על הממשלה, כמעט כפליים מכפי שהוציא לפני עשור.

בנייני המשרדים הגבוהים של האליטה בוהקים מגבעת הקפיטול לאורך הנתיבים הראשיים שמגיעים מוושינגטון לווירג'יניה ומרילנד. מפקד האוכלוסין האחרון הכניס עשרה מהמחוזות הסובבים את הבירה לרשימת 20 המחוזות המובילים בארה"ב מבחינת הכנסה חציונית למשק בית - לעומת שישה ב-1990. ככל הנראה, אין הרבה דברים שהחברה יכולה לעשות כדי לעצור חלק מהגורמים להתרחבות פערי המעמדות כמו ההתקדמות הטכנולוגית. ואולם יש גורם אחד שעליו אפשר להשפיע - מדיניות ציבורית.

מסצ'וסטס, למשל, מתגאה במערכת החינוך הציבורית הטובה ביותר, אך היא לא הצליחה להאט את ההתרחבות המהירה בפערי ההכנסות. אינדיאנה שידרגה את מערכת הרווחה של המדינה, אך מספר העניים זינק. ובוושינגטון הבירה, ידו של הממשל בהגדלת אי השוויון בולטת מבחינה מקומית ולאומית.

לא מעט בכירים בוושינגטון קידמו את הקריירה בעזרת דחיפת הטבות המס האישיות בשנות ממשלו של ג'ורג' וו. בוש, שחילק כמעט 2 טריליון דולר מדי שנה בעשור האחרון, בעיקר לבעלי ההכנסות הגבוהות.

השינויים בהכנסות בוושינגטון הם חלק מהתפתחות רחבה יותר בארה"ב וברוב העולם המפותח. אי השוויון בחלוקת ההכנסות גדל בכלכלות המפותחות בכל העולם, אך הוא רחב יותר בארה"ב. רויטרס בחנה את עומק החלוקה הזו מחדש של ההכנסות לאורך ההיסטוריה, באמצעות ניתוח של נתוני מפקדי אוכלוסין במדינות בארה"ב.

הניתוח מראה כי אי השוויון לא גדל רק באזורים כמו וול סטריט ועמק הסיליקון, אלא בכל פינה בארה"ב. מאז 1989 גדל אי השוויון ב-49 מתוך 50 מדינות בארה"ב ושיעור העוני עלה ב-43 מהן. ב-28 מדינות חלה הרעה בכל שלושת המדדים לרווחה סוציו-אקונומית: שוויון בהכנסות, הכנסה חציונית של משקי בית ושיעור העוני. 20% ממשקי הבית העשירים בכל 50 המדינות הציגו עלייה חדה בהרבה בהכנסות מאשר כל חמישון אחר באוכלוסייה. לעומת זאת, ההכנסה החציונית של משקי הבית ירדה ב-28 מדינות.

מדיניות ציבורית אינה הגורם היחיד לאי השוויון. השינויים הטכנולוגיים עודדו את הביקוש למקצועות המצריכים כישורים גבוהים וביטלו שכבה של משרות עם כישורים נמוכים. האיגודים המוחלשים איבדו את הכוח להעלות משכורות. אולי הגורם הגדול ביותר הוא שהאנשים בצד המנצח של השינויים הטכנולוגיים האלה - יזמים, פיננסיירים ומנכ"לים - מרוויחים שכר גבוה מאי פעם.

בין שתי ערים

דרומית לבניין הקפיטול, התמזגות נהרות פוטומק ואנקוסטיה יוצרת חלוקה כלכלית ברורה בין האזור העשיר של המחוז לבין האזור העני. נכון לסוף העשור שעבר, יותר משליש מתושבי האזור העני ביותר, שנקרא הרובע השמיני, וכמעט מחצית מהילדים חיו בעוני.

מערבה משם, לני היי מחזיקה בבית בשווי 2 מיליון דולר באחת השכונות העשירות במחוז. היי, אישה מרשימה עם שיער שחור ולבושה בבגדי מעצבים, מוזכרת מדי פעם במדורי החברה המקומיים בהקשר של אירועי גאלה ומסיבות פרטיות עם אורחים מפורסמים.

היי, שלמדה באקדמיה של הצי האמריקאי, השתחררה מהצבא בגיל 27 אחרי חמש שנים וניסתה את מזלה בתעשייה הביטחונית. השנה היתה 2002 - זמן קצר לאחר מתקפות הטרור של 11 בספטמבר ובשעה שארה"ב ניהלה מלחמה באפגניסטאן והתכוננה לפלוש לעיראק. היא הקימה את לנמרק טכנולוג'י, חברת ייעוץ לביטחון לאומי, והצטרפה למאות קבלנים פדרליים אחרים שהקימו או הרחיבו את עסקיהם באזור לאחר מתקפות הטרור.

רויטרס

היא קיבלה חוזה פדרלי ללא מכרז ב-99,912 דולר ממשרד ההגנה ב-2003. מאז, לנמרק זכתה בחוזים פדרליים בשווי של יותר מ-120 מיליון דולר, לפי מסמכים ממשלתיים. הסיפור שלה עוד נחשב צנוע במונחי וושינגטון. "יש לי עמיתים שגורפים הכנסות של יותר מ-100 מיליון דולר בשנה", סיפרה.

אותם אנשים מרוויחים מהשינוי במדיניות ארה"ב ב-20 השנים האחרונות, מדיניות שתיעלה טריליוני דולרים לקבלנים במגזר הפרטי במיקור חוץ של פעילויות הממשלה והוצאות שיא על המלחמות, על ביטחון לאומי ועל מדע וטכנולוגיה.

הנשיא לשעבר ביל קלינטון השיק בשנות ה-90 יוזמה שהגדילה את זרימת ההון הפדרלי לעסקים ב-7% בתקופת כהונתו השנייה, וב-72% בתקופתו של ממשל בוש הבן. העלייה נמשכה גם בכהונתו של הנשיא המכהן ברק אובמה עד לאיזון ב-2010.

התופעה של מיקור חוץ היתה דרמטית במיוחד באזור וושינגטון. הוצאות ישירות של הממשל הפדרלי הן 40% מהתמ"ג של האזור, המסתכם ב-425 מיליארד דולר בשנה. הממשלה מוציאה על רכש במגזר הפרטי בעיר יותר מאשר בכל אזור עירוני או מדינה אחרת - עלייה של 300% מאז 1990.

כמעט 15 סנט על כל דולר של תקציב הרכש הפדרלי נשאר בוושינגטון וסביבתה, לדברי סטיבן פולר, מנהל המכון לניתוח אזורי באוניברסיטת ג'ורג' מייסון. ב-2012 הסתכמו הוצאות אלה ב-80 מיליארד דולר מתוך תקציב רכש של 536 מיליארד דולר, הוא אומר. הנתח של 15% גדול בהרבה משיעור האוכלוסייה באזור מתוך האוכלוסייה בארה"ב - 2%. "אנו רואים כאן העברה של עושר רב ממשלמי המסים לכלכלת וושינגטון", אומר פולר.

הנדיבות הפדרלית הובילה חברות רבות לבירה. מאז 1990, חמש מכל עשר חברות תעשייה ביטחונית גדולות העבירו את המטה לאזור וושינגטון והצטרפו ללוקהיד מרטין, חברת התעשייה הביטחונית שיושבת זמן רב בפרברי מרילנד. אזור וושינגטון הניב 385 מתוך החברות הקטנות והבינוניות בארה"ב מאז 2000, יותר מכל אזור עירוני אחר, לפי מחקר שערכה השנה קרן יואינג מריון קאופמן. כמעט מחצית מהן היו חברות שירותים ממשלתיים.

שיעור העובדים באזור וושינגטון בעלי שכר שנתי גבוה מ-100 אלף דולר עלה ל-22% מכלל כוח העבודה, לעומת 14% ב-1990, בהתאמה לאינפלציה, לפי ניתוח של רויטרס. נתח המשתכרים פחות מ-40 אלף דולר נותר ללא שינוי, בעוד שהחלק האמצעי של המשתכרים ירד ל-41%, לעומת 49% ב-1990.

מנהלים, עורכי דין ועובדי היי-טק הם בין המקצועות שעלו בשיעור החד ביותר הן מבחינה מספרית והן מבחינת ההכנסות. בתחתית, אחד התחומים שגדל במהירות הרבה ביותר הוא של שירותים אישיים כמו עיצוב שיער וטיפול בילדים.

צעדים לשיפור מצבם של העניים

הממשל הפדרלי גם שיפר מעט את מצבם של תושבי וושינגטון העניים. הוא סיפק קפיצת מדרגה לבוגרים בעלי שכר נמוך ונתן להם הזדמנויות לאלפי משרות פדרליות בדרג התחלתי.

אורלנדו אפס, 38, התחיל לעבוד בלשכת האוכלוסין בתוכנית מיוחדת כשעוד היה תלמיד י"ב. כשסיים את לימודיו התיכוניים ב-1992 גייסה אותו הלשכה במשרה מלאה לתפקיד פקידותי בדרג השכר הנמוך ביותר בסולם הפדרלי, GS-1. כיום הוא עובד בשירות החזאות הלאומי. הוא התקדם לתפקיד אנליסט בדרג GS-13, שהשכר השנתי בו הוא 89-115 אלף דולר. יש לו שלושה ילדים ובית בשווי 130 אלף דולר בוולדורף, פרבר של מרילנד.

ואולם משרות כאלה נעלמות והולכות. אפס עזב את לשכת האוכלוסין ב-1997 משום שהסוכנות פיטרה מחלקה שלמה. כיום הוא לומד הנהלת חשבונות אחרי שעות העבודה. "אני מטיף לילדים שלי שחשוב שיהיה להם תואר אקדמי", הוא אומר.

רויטרס

ואכן, אחת מכל ארבע משרות פדרליות אזרחיות במחוז ב-1998 היתה פקידותית, צווארון כחול או משרה טכנית. בשנה שעברה אחת מכל שמונה. הירידה חדה יותר אפילו מכפי שניתן לראות בנתונים הללו. הממשל הפדרלי החל לצמצם את כוח העבודה שלו ב-1991. הקיצוצים נפלו באופן חסר פרופורציה על משרות הדורשות כישורים נמוכים שניתן היה להחליף בטכנולוגיה או במיקור חוץ.

כיום יש 320 אלף משרות פדרליות באזור וושינגטון. במחוז קולומביה, 55% מהן בשכר של 100 אלף דולר בשנה או יותר. רבות מהמשרות בדרגים הנמוכים עברו מיקור חוץ או שהן ניתנות דרך סוכנויות של עובדים זמניים.

האנשים שנמצאים בתעשיית השתדלנות, לעומת זאת, ממשיכים להתקדם. ב-2012 היו רשומים אצל הממשלה כמעט 13 אלף לוביסטים, שדיווחו על הכנסות כוללות בשווי 3.3 מיליארד דולר, או 260 אלף ללוביסט. זוהי עלייה של 22% במספר הלוביסטים ושל 37% בהכנסות ללוביסט לעומת 1998, לפי ניתוח של רויטרס. גם לעורכי הדין בוושינגטון אלה זמנים טובים. מספרם באזור עלה מאז 1999 ב-44%, פי שניים מהקצב בארה"ב כולה, ל-41 אלף. ההכנסה הממוצעת הריאלית שלהם עלתה ב-35% ל-156 אלף.

מספר הארגונים בעלי נוכחות פוליטית בוושינגטון יותר מהוכפל בין 1981 ל-2006 לכמעט 14 אלף, לפי מחקר של חוקרי מדע המדינה קיי שלוזמן, סידני ורבה והנרי בריידי. הארגונים האלה מייצגים בעיקר את השכבות הגבוהות של החברה. לפי המחקר, יותר ממחצית הארגונים פועלים למען אינטרסים של עסקים ורק 0.9% מהם מייצגים את השכבות החלשות.

רישל פרידמן, נזירה קתולית בת 66, עובדת באחד מהם - הקואליציה לצרכים אנושיים. היא מרוויחה 78 אלף דולר בשנה וחולקת דירה באזור עם נזירה נוספת. הארגון שלה, יחד עם ארגונים נוספים, מנסים לשכנע הקונגרס להעלות מסים על העשירים ולקצץ בהוצאות הביטחוניות במקום בתקציבי הסיוע לעניים. השמרנים, לדבריה, רוצים "להנציח את ההטבות לעשירים באמצעות קיצוץ בשירותים".

"חששות מכך שיש יותר מדי לעשירים"

לוביסטים טוענים שיש סיבה טובה למספרם הגדול. הגידול במספר הלוביסטים הוא בעקבות התרחבות הממשלה, אומר קירק בליילוק, לוביסט רפובליקאי מוביל, שהחברה שלו, פירס, איסקוביץ' אנד בליילוק, משגשגת והכנסותיה זינקו מ-3.2 מיליון דולר כשהצטרף ב-2002 ל-10.8 מיליון דולר ב-2012.

בליילוק היה בכיר במחלקת יחסי הציבור של ענקית הטבק פיליפ מוריס כשבוש נבחר לנשיא ב-2000. יועצו של בוש, קרל רוב, ששימש בעבר יועץ לפיליפ מוריס, גייס את הלוביסט הצעיר כאיש קשר בין הבית הלבן לעסקים.

בהתאם להבטחות הבחירות, הציע בוש קיצוץ של 1.6 טריליון דולר במסי ההכנסה האישיים. הדמוקרטים התנגדו להורדת המיסוי על העשירים, ורבים בשתי המפלגות חששו מאובדן גדול כל כך של הכנסות ממסים. משימתו של בליילוק היתה לרתום את הקהילה העסקית לקידום ההטבות. בתוך כמה חודשים הצטרפו 1,000 אנשי עסקים ליוזמת "קואליציית הקלות המס" והציפו את הקונגרס באימיילים ומכתבים. הקונגרס העביר את הקיצוצים כמעט בשלמותם, אם כי הם הופחתו ל-1.35 טריליון דולר.

ב-2003, עת מונה בליילוק לסגן נשיא בכיר בפירס אנד איסקוביץ', הוא הביא עמו את הלקוח החשוב והגדול The Business Roundtable - קבוצה שמרנית של מנכ"לים מהחברות הגדולות בארה"ב. הארגון רצה שבליילוק יסייע לו לאשר סבב שני של הטבות מס שהציע בוש, עם קיצוצי מסים על רווחי הון ודיווידנדים. הקונגרס אישר את החוק בשווי של 350 מיליארד דולר. בסוף השנה נהפך בליילוק לשותף בחברה והיה יכול כבר להרשות לעצמו לקנות בית עם בריכה באחת השכונות היפות של אלכסנדריה שבווירג'יניה תמורת 1.7 מיליון דולר.

כל השינויים הללו התרחשו זמן קצר לפני שארה"ב נכנסה למיתון החמור ביותר שלה ב-70 השנים האחרונות. ב-2009 עקף הגירעון הפדרלי את רף הטריליון דולר בשנה. הרפובליקאים והדמוקרטים החלו לדון בהארכת הטבות המס עם תפוגתן בסוף 2012. מחקרים שנערכו בשנה שעברה עבור שתי המפלגות הגיעו למסקנה שהגורם העיקרי שהוביל לאורך השנים למיתון היה הגידול ברווחי הון בקרב המשתכרים הגבוהים, וכי הטבות המס הפחיתו את ההשפעה המאזנת של מערכת מס ההכנסה.

ניקולס קליו, יועץ לשעבר של בוש שעומד בראש לובי חברות התעופה איירליינס פור אמריקה, עבד על החוק של 2001 כאיש קשר בין הבית הלבן לקונגרס, ועל הקיצוצים של 2003 כלוביסט עבור ענק הבנקאות סיטיגרופ. קליו אומר כי הצליח לשכנע חברי קונגרס בהתמקדות בחיסכון עבור האמריקאי הממוצע. לדבריו, "היו חששות מכך שיש יותר מדי לעשירים".

קליו אינו מוטרד מהעובדה שהעשירים הרוויחו יותר. הוא גדל בקליבלנד הענייה והחינוך עבורו היה קרש קפיצה. הוא למד בבית ספר למשפטים, הגיע לוושינגטון, עבד קשה וכעת "משתכר הרבה מאוד כסף". הוא סירב לומר כמה, אך שכר קודמו היה 2.6 מיליון דולר בשנה. קליו מחזיק בבית בשווי 2.9 מיליון דולר בפרבר של צ'בי צ'ייס, מרילנד.

קל יותר לטפל באי שוויון באמצעות הרחבת החינוך וההזדמנויות ועידוד הצמיחה הכלכלית, ולא על ידי מיסוי העשירים, אומר קליו. "לא מענישים אנשים על כך שהם מצליחים", הוא אומר, "אי אפשר לחוקק שוויון".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#