"אובמה ייזכר כנשיא חשוב יותר מקלינטון, עם השפעה דומה לזו של רונלד רייגן" - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"אובמה ייזכר כנשיא חשוב יותר מקלינטון, עם השפעה דומה לזו של רונלד רייגן"

ג'פרי כהן, פרופ' למדע המדינה באוניברסיטת פורדהם, מסביר מדוע ארה"ב נקלעת שוב ושוב למבוי סתום תקציבי, ומדוע ברק אובמה צפוי להירשם בספרי ההיסטוריה כאחד הנשיאים החשובים בתולדות ארה"ב

5תגובות

>> נשיא ארה"ב ברק אובמה הושבע אתמול לכהונה שנייה בבית הלבן. הניצחון שלו בבחירות הפעם היה הרבה פחות סוחף לעומת זה של 2008, וארה"ב, לאחר כמה שנות משבר, היא מדינה הרבה יותר מפולגת משהיתה אז. ג'פרי כהן, פרופ' למדע המדינה שהשתתף בכנס "הבחירות בארה"ב - תוצאות והשלכות" שקיים בית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי הרצליה בתחילת החודש, מעריך כי ההישג המשמעותי ביותר של אובמה נמצא כבר מאחוריו - הרפורמה שהוביל במערכת הבריאות.

"זו מורשת שתותיר את אובמה כנשיא חשוב מאוד בהיסטוריה האמריקאית. לא משנה אם הוא ייזכר לטובה או לרעה, הוא ייזכר כנשיא חשוב. ייתכן כי ברמה המעשית הוא ייזכר בסופו של דבר כחשוב יותר מביל קלינטון. יכול להיות שהשפעתו על החברה תהיה דומה לזו של רונלד רייגן", אמר כהן, מרצה באוניברסיטת פורדהם בניו יורק המתמחה בנשיאות ארה"ב, בראיון ל-TheMarker.

רבים תהו מדוע לא הצליח אובמה לזכות בניצחון מכריע במאבק על המצוק הפיסקלי. כהן מסביר כי הסיבה לכך נעוצה במבנה של הקונגרס האמריקאי.

"בסנאט מייצגים הסנאטורים קהילות גדולות יותר. ההצבעה על המצוק הפיסקלי היתה כמעט פה אחד. בבית הנבחרים הנציגים מגיעים לעתים קרובות מקהילות בוחרים הומוגניות, ועליהם להיענות לדרישות המצביעים שלהם. זה מקשה מאוד על הנשיא במשא ומתן שהוא מנהל מול בית הנבחרים - בייחוד כשהאופוזיציה שולטת בו".

אי-אף-פי

לכן, מסביר כהן, גם כעת, לאחר שהקונגרס התחלף בקונגרס מעט יותר דמוקרטי, לא צפוי שינוי במאזן הכוחות. "הרפובליקאים עדיין מחזיקים ברוב. שתי המפלגות מצביעות כגוש, ברוב גדול מאוד. לא יהיה שינוי מכיוון שיו"ר בית הנבחרים, שאמור לייצג את כל בית הנבחרים, למעשה מייצג את המפלגה השלטת, וכרגע זוהי המפלגה הרפובליקאית. הוא קובע מה יהיו נושאי הדיון ומה יעלה להצבעה בבית הנבחרים. גם אם בקונגרס כולו יש רוב שתומך בחוק מסוים, הוא לא יעלה להצבעה כל עוד הרפובליקאים בבית הנבחרים מתנגדים לו, והמפלגה הרפובליקאית שולטת בבית הנבחרים".

הסיעתיות מקשה על קבלת החלטות

כהן מסביר כי הסיעתיות בתוך המפלגות מקשה על קבלת החלטות נחרצות בקונגרס, ובייחוד בבית הנבחרים, שכן על הנציגים להיענות לרצון הבוחרים. "בשתי המפלגות יש סיעות שונות מאוד. בתוך המפלגה הרפובליקאית, שהיא מפלגה אנטי-ממשלתית באופן בסיסי, ישנה תנועת מסיבת התה שמוכנה להיפטר מהממשלה בכללותה. הצד האחר של המפלגה הרפובליקאית רוצה ממשל קטן יותר - קטן ככל האפשר. הם פחות קיצוניים, אבל כדי להיבחר, כל חברי הקונגרס צריכים לעבור קודם פריימריס. רק אנשים הרשומים למפלגה יכולים להצביע בפריימריס, והם לרוב שמרנים יותר. גם בקרב רפובליקאים מתונים יותר יש חשש כי אם לא יהיו שמרניים מספיק, הם עלולים להפסיד בפריימריס למועמדים קיצוניים יותר, למועמדים של מסיבת התה. זה דוחף את כל הרפובליקאים, גם אלה שמאמינים בממשל אחראי, לצד הקיצון.

"במפלגה הדמוקרטית יש תמונת ראי. הסוציאל-דמוקרטים במפלגה הדמוקרטית לא מוכנים כלל לקצץ. הם אוהבים ממשל גדול ותוכניות רווחה, וגם הם לא מוכנים לרוב להתפשר. הם נוטים להיות קולניים פחות ממסיבת התה - כי ממשל גדול פחות פופולרי, במיוחד בארה"ב".

לא בעייתי שיש קונגרס שמונע כמעט כל אפשרות פעולה?

"צריך לזכור שהמערכת הפוליטית בארה"ב נוצרה בדיוק על מנת להקשות על הממשלה למשול. כאשר אנשים טוענים שהקונגרס לא עושה את מה שהוא אמור לעשות - הוא דווקא כן עושה בדיוק את מה שהוא אמור לעשות. רק כאשר יש קונסנסוס חד-משמעי בציבור לגבי משהו, הוא אמור לקרות".

לכן, מסביר כהן, נמנע בסופו של דבר המצוק הפיסקלי, ואובמה זכה בהעלאת מסים על עשירים, אחד הנושאים המובילים בקמפיין הבחירות שלו. "אחת הסיבות שהקונגרס העביר בסופו של דבר חוק - וזה לא בהכרח חוק טוב - היא שהיה על הממשלה להוכיח כי היא מסוגלת להעביר חוק, לקבוע מדיניות. השווקים הפיננסיים ברחבי העולם כבר היו לחוצים. לא היה משנה מה תהיה המדיניות, אלא אם ארה"ב בכלל מסוגלת להעביר חוק כלשהו". הוא הוסיף כי שני הצדדים גם היו חייבים להתחיל לרשום הישגים לקראת הבחירות הבאות לקונגרס, בעוד שנתיים.

ולמרות זאת, נראה שאף אחד לא מרוצה מההסכם על המצוק הפיסקלי.

"נראה לי שזהו הסימן למדיניות טובה. אם אף אחד לא מרוצה אבל המדיניות עוברת, זה טוב במובן פוליטי. אני לא כלכלן, אז איני יודע לשפוט אם ההסכם טוב כלכלית".

"אובמה הוא אדם מתון ביסודו"

האם בטווח הארוך זה ייחשב לניצחון עבור אובמה?

"ניצחון אינו קשור בניצחון במשחק, אלא באופן שבו אנשים רואים אותו. הוא הכריז על ניצחון, הוא קיבל את מרבית דרישותיו, ואם רוב העיתונים טוענים שהוא ניצח - זה ניצחון. ישנם דמוקרטים שחושבים שהוא ויתר יותר מדי, אך הוא השיג חלק ממה שרצה והקונגרס הצליח להעביר חקיקה, אז זה ניצחון.

"אובמה הוא אדם מתון ביסודו. המדיניות שלו אולי נוטה לליברליזם, אך הוא מוכן להתפשר על העקרונות כדי לעשות משהו משמעותי. הוא ויתר על הרבה במערכת הבריאות על מנת להשיג רפורמה כלשהי".

ישנה טענה כי נשיאים רפובליקאים מצליחים לבצע יותר שינויים חברתיים מדמוקרטים. האם אתה מסכים עם טענה זו?

"אני לא בטוח שרפובליקאים אכן הצליחו יותר מדמוקרטים לבצע רפורמות - מכיוון שלא ממש היו רפורמות. היו שינויי מדיניות, אבל אלו לא בדיוק רפורמות. הרפורמה האחרונה במערכת המס היתה בתקופתו של רונלד רייגן, ב-1986-1987. הרפורמה המשמעותית הבאה היתה הרפורמה במערכת הבריאות של אובמה ב-2009. ג'ורג' וו. בוש לא השיג את הרפורמות שניסה לבצע - לא הרפורמה בחוקי ההגירה ב-2006 וגם לא רפורמה במערכת הביטוח הלאומי. ביל קלינטון לא הצליח להעביר דבר - הרפורמה במערכת הרווחה שביצע בסוף שנות ה-90 היא מדיניות רפובליקאית יותר מדמוקרטית. לא מדובר בליברליזציה של התוכנית אלא בצמצום הקצבאות.

"אבל צריך לזכור שארה"ב נולדה באווירה אנטי-ממשלתית. האימפריה הבריטית היתה אחת המונרכיות המתונות מבין המעצמות האירופיות - ואנחנו האמריקאים חשבנו שהם עריצים ומרדנו בהם. זה מראה עד כמה התרבות הפוליטית היא אנטי- ממשלתית. גם תוכניות הרווחה שהן חלק מחברה מודרנית - ארה"ב נכנסה לתחום הזה מאוחר יחסית. בארה"ב היה חינוך חינם כבר במאה ה-18, אבל תוכניות רווחה אחרת הגיעו רק בשנות ה-30. באירופה יסודותיהן כבר הונחו עוד לפני תחילת המאה ה-20. כל נשיא דמוקרטי מאז הארי טרומן ניסה לבצע רפורמה במערכת הבריאות. נדרשו לכך 60 שנה, אבל באירופה זה חלק מהמערכת כבר שנים רבות".

בקמפיין הבחירות הראשון שלו, אובמה הבטיח שינוי, במובן מהותי. האם לדעתך הוא הצליח לעשות זאת?

"לאמריקאים וגם לאחרים יש הערכה מופרזת ליכולות הביצוע של נשיאים בארה"ב. מלים לא עולות ביוקר, ופוליטיקאים יגידו הכל כדי להיבחר. אובמה לא יכול היה לשנות את השיח מכיוון שהוא מושרש בצורה מבנית, אבל במובן אחר הוא עשה שינוי חברתי מהותי: הרפורמה במערכת הבריאות. זוהי הרפורמה החברתית הגדולה ביותר מאז תחילת שלטון ניקסון. עברו יותר מ-40 שנה מאז היתה לנו רפורמה כה משמעותית. זוהי רפורמה שמשנה את אחד המגזרים הגדולים בכלכלה האמריקאית - 15% מהתמ"ג האמריקאי מושקעים בהוצאות בריאות, יותר מבכל מדינה מודרנית אחרת. היא תשנה את הקשר בין אנשים רבים למדינה. היא תשנה את כוחם של אנשים בתוך הענף - ותחזק בכך את כוחו של הממשל במערכת. רפורמה זו משנה משמעותית את מבנה החברה האמריקאית - גם אם לא בהכרח את הטבע הבסיסי של ארה"ב כמדינה. זהו שינוי יסודי ומשמעותי מאוד. יהיו לו גם השלכות תקציביות - זוהי תוכנית יקרה מאוד".

איזו מדיניות חשובה צפויה לנו בשנתיים הקרובות, עד הבחירות הבאות לקונגרס?

"איננו צפויים לראות רפורמה חשובה בקנה המידה של הרפורמה במערכת הבריאות. רפורמה שאנחנו עשויים לראות היא רפורמה בחוקי ההגירה, מכיוון שלשתי המפלגות יש כיום סיבות לביצוע רפורמה שכזו".

הראיון התבצע לפני שאובמה פירסם הצעת חוק לרפורמה בפיקוח על נשק, ואז אמר כהן שאינו צופה רפורמה כזו בקונגרס הנוכחי. "האמריקאים קשורים מדי לזכות שלהם להחזיק בנשק. בנוסף, חקיקה בנושאי נשק היא פחות דחופה - לא ניתן לדחות את הרפורמה בהגירה לבחירות הבאות, בין היתר מכיוון שחברי הקונגרס, בעיקר הרפובליקאים, רוצים להראות הישגים בתחום. עם נשק אפשר להתמודד גם מחר". להערכת כהן, הנושאים הכלכליים ימשיכו לתפוס את מרכז הבמה.

"אנחנו נכנסים כעת לדיונים לקראת העלאת תקרת החוב. אני חושב שארה"ב תמשיך להגיע לנקודות המשבר האלה, שבהן הדחיפה מגיעה מהשווקים שדורשים כי הממשל יעשה משהו. אנחנו לא יוון, מכיוון שאנחנו הרבה יותר גדולים. מה שקורה ביוון חשוב מאוד ליוונים, אבל פחות ליתר העולם. אם ארה"ב תתנהג כמוהם, כל העולם ישלם את המחיר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#