האמריקאים העדיפו בריאות על ביטחון

איך יוכל שר ההגנה הנכנס לפקח על תחילתה של שקיעתה הצבאית של ארה"ב?

האמריקאים לא אוהבים במיוחד את הממשלה, אבל הם כן מעוניינים בממשלה שתסבסד בעבורם את שירותי הבריאות. הם מאמינים שההוצאות על שירותי בריאות ישפרו את חייהם יותר מכל שירות ממשלתי אחר. בסקר שנערך באחרונה הביעו 70% מהאמריקאים התנגדות לכל קיצוץ בשירותי מדיקר (תוכנית ביטוח בריאות ממשלתית לבני 65 ומעלה ולבעלי מוגבלויות), לעומת 25% שתמכו בקיצוץ.

ובדמוקרטיה הבוחרים מקבלים את מה שביקשו. ההוצאות על מדיקר צפויות להכפיל את עצמן בעשור הקרוב. זהו המרכיב הקריטי שידחוף מעלה את ההוצאות הפדרליות בעשורים הבאים ויעלה את החוב הלאומי לרמות של 250% מהתמ"ג בתוך 30 שנה.

צ'אק הייגלצילום: אי–פי

אין שום העלאות מס שיוכלו לעמוד בקצב הוצאות כזה. לדמוקרטים היה הסיכוי הטוב ביותר בדור הנוכחי להעלות את ההכנסות במסגרת המגעים על המצוק הפיסקלי, וכל מה שהם השיגו הוא 600 מיליארד דולר בעשור הקרוב. זה בקושי ישפיע על שורת ההכנסות ולא ישנה דבר בתמונת התקציב הכוללת.

כתוצאה מכך, ההוצאה על בריאות, שאותה האזרחים באמת מעריכים, גורמת לקיצוץ בכל ההוצאות האחרות, שאותן האזרחים מעריכים הרבה פחות. ההוצאות על תוכניות מקומיות בחינוך, במדע, בתשתיות וברווחה כבר ספגו הפחתה ויספגו קיצוץ כואב בשנים הקרובות. ארגונים למען ילדים, חינוך ותמיכה בעניים כלל לא מנסים להגן על התקציבים האלה לטובת קיצוץ במדיקר. הם יודעים שלמצביעים ולפוליטיקאים חשוב יותר לדאוג לפנסיונרים של מעמד הביניים מאשר לילדים עניים.

עד עכשיו, תקציבי הביטחון לא הושפעו מהתמיכה במדיקר. אבל כעת גם זה עומד להשתנות. ההיסטוריון והפילוסוף הגרמני אוסוולד שפנגלר אמר למנהיגי אירופה - ובצדק - שעליהם לבחור בין עוצמה צבאית עולמית ובין מדינת רווחה, ושאינם לא יכולים לקבל את שניהם.

האירופאים, שמקדימים אותנו בהתמודדות עם הבעיות שלהם, בחרו ברווחה על פני עוצמה עולמית. בסוף שנות ה-90 מדינות אירופה עוד הוציאו כ-2.5% מהתמ"ג שלהן על ביטחון, וכיום ההוצאות פחתו ל-1.5% מהתמ"ג בממוצע, והשיעור הזה עוד צפוי להמשיך לרדת.

ארה"ב צפויה לצעוד באותו כיוון. התקציב הנוכחי קורא לירידה בתקציב הביטחון, מ-4.3% מהתמ"ג כיום ל-3% מהתמ"ג בשנים הבאות, לפי הוועדה התקציבית של הקונגרס. כאשר הממשל הפדרלי נהפך לממשל המבוסס על תקציבי בריאות, הקיצוצים בביטחון צפויים להיות מרחיקי לכת. לפי חישובי הממשל, כדי לעמוד בהתחייבויות של תקציבי השירותים הממשלתיים בעתיד, היקף הקיצוצים יהיה בשיעור של 32% והעלאות המסים יצטרכו לעלות ב-46% ב-75 השנים הבאות. במצב זה, מדיקר תהיה המקום האחרון שבו ייגעו.

צ'אק הייגל מונה לתפקיד שר ההגנה כדי להיות אחראי על תחילתו של תהליך הקיצוץ בתקציב הביטחון. אם נשיא דמוקרטי מתכוון לקצץ בתקציב הביטחון, הוא בוודאי רוצה רפובליקאים בפטנגון שיתנו לו גיבוי, ובוודאי לא יזיק לו שר הגנה בעל עבר צבאי כגיבור מלחמה בווייטנאם. כל הטיעונים שלפיהם בחירת הייגל לשר הגנה קשורים לישראל או לאיראן חשובים פחות. השאלות האמיתית הן אלה: איך הוא יתחיל בתהליך הארוך של הקיצוץ בתקציב? איך הוא יצליח לאזן את תשלום המשכורות עם שמירה על צבא מודרני? ואיך הוא יוכל לכייל מחדש את האסטרטגיה הביטחונית של צבא ארה"ב עם, נאמר, 455 אלף חיילים פחות?

איך, בקיצור, יוכל הייגל לפקח על תחילתה של שקיעתה הצבאית של ארה"ב? אם חברי הקונגרס לא רוצים לצפות בירידת כוחה הצבאי של ארה"ב, אין להם אלא להאשים את עצמם ואת הבוחרים.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ