"אנשים מתים מהשחיתות מדי יום - כולל העשירים והחזקים ביותר" - גלובל - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ראיון TheMarker

"אנשים מתים מהשחיתות מדי יום - כולל העשירים והחזקים ביותר"

סוג'י אפמפה, בכיר במגזר העסקי בניגריה, החליט לפני 15 שנים להיאבק בתופעה בארצו, מהמושחתות בעולם ■ הוא שופך אור על האופן שבו פועלים מנגנוני השחיתות המושרשים במדינה, מזהיר מפני מחאה אלימה שעלולה לפרוץ כבר בתחילת 2013 ומבקר את אנשי העסקים הישראלים: "אין להם מוניטין נקיים במיוחד בניגריה"

2תגובות

"השחיתות במדינה היא מערכתית. היא נהפכה לחלק מהמנגנון. מצד אחד זה מפחיד, כי זה אומר שהיא משפיעה על כל דבר שקורה בכלכלה, אך מצד אחר יש לה אפשרות להשתנות בצורה חדה. אם תימצא הדרך לשנות משהו יסודי במערכת, אפשר יהיה להפחית את ממדי השחיתות בן לילה".

התיאור הזה ודאי יכול להתאים למתרחש בלא מעט מדינות, כולל אחת שאנחנו מכירים מקרוב במיוחד. אך הפעם מדובר באחת המושחתות, העניות והמאוכלסות במדינות העולם.

ניגריה היא כר פורה של משאבי טבע ושואבי שוחד - שילוב הרסני שהפך אותה לאחת הטרגדיות הגדולות של אפריקה. השחיתות בניגריה, שדורגה ב-2011 במקום 139 מ-174 מדינות במדד השחיתות הבינלאומי של ארגון טרנספרנסי אינטרנשיונל, נהפכה לפרויקט האישי של סוג'י אפמפה, בכיר במגזר העסקי המכהן כיום כמנכ"ל SAP ניגריה. ב-1997 הקים אפמפה יחד עם עורך דינו את ארגון The Convention on Business Integrity (CBI), הפועל להגברת השקיפות וההגינות העסקית במדינה.

בראיון ל-TheMarker מספר אפמפה על מאבקו בשחיתות בניגריה כנגד כל הסיכויים, מסביר כיצד עובד בה מנגנון השחיתות, המושרש בכל תחומי החיים, ומזהיר ממחאה חברתית אלימה שעשויה לפרוץ במדינה כבר בתחילת 2013.

אפמפה הגיע לישראל כאורח הכנס השנתי של ארגון מעלה בנושא אחריות תאגידית. מארגני הכנס סיפרו כי אפמפה הוזמן מתוך רצון ללמוד על הנעשה במדינות מתפתחות וההתמודדות המורכבת שלהן עם נושאי אתיקה, ולא רק מהמודלים המוכרים והידועים בעולם המערבי.

עופר וקנין

מה גרם לך להקדיש את עצמך למאבק בשחיתות במדינה כה אלימה ומושחתת? סיכנת הכל - היתה לך משרה בכירה בחברה בינלאומית, משכורת יפה, עתיד מבטיח. יכולת רק להפסיד.

"הכל התחיל כשהייתי המפיץ בניגריה של חברת Sandvik השוודית. ייצגתי את החברה בניגריה ב-1991-1999, והכרתי את השגריר השוודי בניגריה דאז, ארנה אקפלדט. בסוף 1994 הוא קרא לי למשרדו ושאל אותי: 'מר אפמפה, מה אתה מתכוון לעשות בנוגע לנשיא אבאצ'ה?' אני לא הבנתי מה הוא רוצה ממני. הייתי רק בן 20 ומשהו אז. מה אני כבר יכול לעשות בקשר לדיקטטור אבאצ'ה. הוא התווכח אתי ואמר לי שצעירים כמוני חייבים לעשות משהו נגד השחיתות, כי אחרת העתיד של ילדי ונכדי יהיה גרוע.

"מדי שבוע הוא התקשר אליי ושאל אותי אותה שאלה - מה אתה מתכוון לעשות בקשר לאבאצ'ה? כך, במשך כמעט שישה חודשים. זה התחיל להימאס עלי. לא הבנתי מה הוא מצפה ממני. במבט לאחור, אני מבין שהוא ציפה ממני ומצעירים אחרים כמוני בניגריה לגבש אסטרטגיה לצמצם את השחיתות במדינה ולעשות משהו נגד הדיקטטורה הצבאית".

רויטרס

ב-1999 נפגש אפמפה עם עורך דינו, שחשף בפניו את תסכוליו מהשחיתות במערכת הציבורית. יחד הם החליטו להקים ארגון למלחמה בשחיתות.

"זמן קצר אחרי שהקמתי את הארגון, אקפלדט מת", מספר אפמפה. "התברר לי שהוא היה חולה. פתאום הבנתי שהאדם הזה בילה את חצי השנה האחרונה בחייו בניסיון לומר לי שעלי לעשות משהו. הרגשתי שזו היתה קריאת השכמה עבורי. עם מותו, נותרתי רק עם המצפון שלי והמסר שנשלח אלי".

תחילת הדרך היתה צנועה: סמינרים ופעילויות לגיבוש הארגון. ב-1997 ערכו היזמים כנס ראשון מסוגו להגינות בעסקים."אני זוכר שנפגשתי בתחילת הדרך עם בכירים במשרד המסחר וביקשתי מהם את תמיכתם, ונדהמתי כשאנשים שהערכתי והערצתי אמרו לי שמאבק בשחיתות הוא מאבק בממשלה, והם לא יכולים להושיט יד לפעילות כזאת".

20 מיליון דולר כדי להיות ראש עיר

שורשי השחיתות בניגריה טמונים עוד תקופה שבה היתה מושבת חסות בריטית החל מאמצע המאה ה-19. הבריטים נקטו בקולוניות שלהם מדיניות של ניצול משאבי המדינה והוצאתם לצורכי האימפריה. האליטות בניגריה ביקשו לשים סוף לשיטה הזאת, אך כשניגריה קיבלה עצמאות ב-1957 והאליטות עלו לשלטון, הם נהגו בדיוק באותה דרך, ומתחילת שנות ה-60 הם החלו לקחת את הכסף והמשאבים לעצמם. כשהאופוזיציה עלתה לשלטון, היא לקחה יותר לעצמה, וכך נוצר מעגל שחיתות שהקצין והלך עם השנים. ב-1995-1998 ניגריה היתה המדינה המושחתת ביותר במדד השחיתות הבינלאומי של טרנספרנסי אינטרנשיונל.

"המצב במדינה כיום הוא כזה שאם אתה רוצה להיות מועמד של המפלגה, למשל למשרת מושל או ראש עיר, אתה צריך לשלם הרבה מאוד כסף", אומר אפמפה.

כמה זה הרבה כסף?

"זה יכול לעלות גם 20 מיליון דולר".

לכמה אנשים כבר יש 20 מיליון דולר?

"בוא נזכור שמדובר במדינה שהיא יצרנית נפט. הם מבקשים מהמועמד לשלם, ואם אין לו את הכסף, הוא מוצא אנשים שישלמו בשבילו כ'השקעה'. כשאותו מועמד נבחר ונכנס לתפקידו, הוא צריך להחזיר לאותם אנשים, כך שיד רוחצת יד. קשה מאוד לאדם להחליט שהוא לא משחק את המשחק הזה. אם זה קורה, הם לוקחים אותו וזורקים אותו מחוץ למעגלי ההשפעה.

ואותך הם זרקו? הרי השחיתות בניגריה מצויה גם במגזר העסקי.

"הם לא זרקו אותי אישית, אבל כשהייתי סמנכ"ל SAP בניגריה הם דאגו לזרוק את החברה. ב-2002 היה מכרז ממשלתי שבו הממשלה העדיפה את הקונסורציום היריב שלנו. המכרז היה להקמת מערכת מחשוב בין-בנקאית בניגריה. אנחנו גילינו שבנו של נשיא הבנק המרכזי עמד בראש החברה המתחרה, אבל האמנו שמבחינה אובייקטיבית, SAP צריכה לזכות במכרז. SAP היתה מוכנה גם להוריד במחיר ולתת מחיר אטרקטיבי. קיבלנו את התוצאות הטכניות ויצאנו ראשונים, כשאחרינו החברה המתחרה. גם בהצעה הפיננסית היינו זולים מהמתחרים ב-6 מיליון דולר. אבל הממשלה אמרה שעצם העובדה שהיינו זולים יותר, לא מחייבת אותה לבחור בנו.

"הגשנו צו מניעה משפטי נגד הממשלה, ודרשנו לחשוף לציבור את התוצאות, כדי שהממשלה תצטרך להסביר מדוע לא נבחרנו. במשך שנתיים הפרויקט היה תקוע בערכאות המשפטיות. אך במהלך השנתיים האלה, הממשלה הטילה חרם על SAP ואף גורם לא עשה אתנו עסקים בניגריה. בסופו של דבר, בעקבות לחץ נשיאותי, בית המשפט החליט נגדנו, והממשלה חתמה במהירות על החוזה עם החברה המתחרה. כלומר, היו השלכות על עמידה נגד השחיתות".

האם במהלך אותה תקופה קיבלת איומים על חייך?

"לא ממש. בניגריה אנשים מכירים בכך שיש שחיתות, היא גלויה. הם הסתכלו עלי ועל מאבקי, וחשבו שאני פשוט מבזבז את זמני. עם זאת, היה פחד מסוים. בכל סמינר או אירוע שקיימנו הגיעו נציגים של שירותי הביטחון הממשלתיים. תמיד ידענו שהם משגיחים עלינו. אך באותה תקופה, בסוף שנות ה-90, הממשלה עצמה החלה לדבר על שקיפות ועל אחריות, כדי להיראות טוב בפני הבנק העולמי והלווים הבינלאומים. ואנחנו כמובן תמכנו בהצהרות של הממשלה ובמדיניות הרשמית שלה". ממשלת ניגריה לא פעלה נגד השחיתות עד 2001, אז הקימה את הסוכנות למלחמה בשחיתות. לדברי אפמפה, מדובר בשינוי גדול ראשון.

אילו עוד שינויים גדולים היו מאז?

"הוקמה ועדה מקצועית למאבק בשחיתות הפיננסית, כדי לנסות להפחית את היקף הלבנות ההון ולחקור פשעים פיננסים. אבל גילינו שהוועדה הזו לא היתה עצמאית, אלא שירתה את האינטרסים של המנהיגים הפוליטיים, שרדפה את האויבים של הנשיא. היא לפחות גרמה לכך שניגריה הוסרה מהרשימה השחורה של בריטניה ב-2003, כך שמטרה אחת כן הושגה. אבל האם המשמעות היתה שהשחיתות בניגריה באמת פחתה? לא. ואם בוחנים את מדד השחיתות העולמי, רואים שניגריה עלתה או ירדה ברשימה לא בגללה, אלא פשוט כי עוד ועוד מדינות הצטרפו לרשימה במהלך השנים".

אחרי יותר מ-15 שנים של מאבק בשחיתות, אתה חש מתוסכל?

"כן, תמיד. אבל האם אני מרגיש שעליי להרים ידיים? לא, מכיוון שאני לא יכול לראות איך אפשר להתעלם מכל מה שאתה רואה לנגד עיניך ופשוט להמשיך בעסקים שלך. זה מאוד קשה. אפילו אם אתה בעל עסק קטן, אתה תרגיש את השחיתות על בשרך".

מה החברים ובני המשפחה שלך חשבו על היוזמה?

"כשרק התחלתי עם זה, אחד מבני המשפחה שלי אמר לי - תגיד, יש לך משאלת מוות? והאמת היא שלא יכולתי להסביר את זה בעצמי, פשוט הקשבתי למה שאקפלדט אמר לי, וזה הציק לי. הרגשתי את הצורך לעשות משהו, וכשהתחלתי בעשייה אקפלדט מת. זה גרם לי להבין שעלי להמשיך בדרך שהוא התווה עבורי. אולי אם הוא היה חי הייתי חוזר אליו ואומר לו - תודה, אבל לא תודה - זה די והותר בשבילי. אבל הלחץ שהיה עלי גרם לי להמשיך בזה. היינו חייבים לגייס כסף שלא היה לנו".

הישראלים בניגריה משחקים את המשחק

אתה מרגיש שלמערב באמת אכפת מאפריקה ומהשחיתות בה, או שהוא משחק משחק כפול?

"התשובה הפשוטה היא שיש כאן משחק כפול, וזה נקרא פוליטיקה בינלאומית. המדינה עם החוקים הקשוחים ביותר נגד שחיתות היא בריטניה, אך כולנו שמענו על BAE סיסטמס והעסקה עם ערב הסעודית, והעובדה שממשלת בריטניה לא תתבע את החברה. שמענו הצהרות מהמערב שניגריה חייבת להוריד את רמת השחיתות, אבל אם נבדוק מיהן החברות הבינלאומיות שמשלמות את השוחד בניגריה, שמציעות אותו לפקידי הממשל - הן מאותן מדינות שדורשות שנילחם בשחיתות.

"עם זאת, היו כמה הרשעות בבתי משפט במדינות מערביות על מקרי שוחד בניגריה, כמו קלוג-בראון והליברטון וחברות רבות בענפי הנפט והגז. למרות הביקורת נגד המערב, עדיין רוב ההרשעות על מקרי שחיתות בניגריה מתרחשות מחוץ למדינה".

מה לגבי המעורבות של אנשי עסקים ישראלים בניגריה?

"אני לא אנקוב בשמות, אבל לאנשי עסקים ישראלים אין מוניטין נקיים במיוחד בניגריה. הם לא מאלה שלא ישלמו שוחד, ולמעשה הם נחשבים למתוחכמים באופן שבו הם מנתבים את העסקים שלהם. הם נחשבים גם לכאלה שמאוד נוח להם להשתלב בקהילה העסקית המקומית. יש להם לובי חזק בשל הקשרים שלהם עם בכירי השלטון בניגריה, אבל צריך לציין שיש להם גם מוניטין של מצוינות, וצריך לתת להם קרדיט על כך.

"הגישה שלהם, שאינה שונה משל שאר בעלי העסקים בניגריה, היא שהם לא יצרו את השיטה, הם לא יכולים לעשות שום דבר כדי לשנות אותה, ולכן אין להם ברירה. זו הדרך שבה משחקים את המשחק".

אילו חברות בכל זאת פועלות בדרך חיובית?

"באופן מוזר, דווקא אחרי השערורייה עם סימנס (ששילמה קנס של 201 מיליון דולר בגרמניה לאחר שהורשעה ב-2007 במתן שוחד לשרים בממשלת ניגריה, נ"פ), הם עושים ככל יכולתם כדי לנהוג ביושר עסקי. אבל מדובר ספיציפית בסימנס, לא בחברות גרמניות באופן כללי. יש גם חברות מקומיות שעברו כברת דרך, כמו חברת האנרגיה אואנדו, שהכנסותיה נאמדות ב-2 מיליארד דולר בשנה. אני רואה איך הם עושים מאמץ לפרוץ לשווקים חדשים ולפתח מוצרים חדשים כדי להתרחק מנקודות חולשה שבהן הם פגיעים לשחיתות. התמריץ של אואנדו לנהוג כך היא העובדה שהמניה שלה נסחרת בשווקים בינלאומיים, כמו בורסת יוהנסבורג, ולכן היא חשופה יותר. חברות כאלה נתונות ללחצים כבדים לנהוג לפי סטנדרטים בינלאומיים ולא מקומיים".

המהפכה קרובה

אתה חושב שהשחיתות בניגריה ואולי באפריקה כולה עמוקה מדי מכדי להירפא?

"אני לא חושב שיש דבר כזה עמוק מדי. אם תמצא הדרך לשנות משהו מתוך המערכת - אפשר יהיה להוריד את השחיתות בן לילה. לדוגמה, בסוף שנות ה-90 בורסת ניגריה הסתמכה על הצהרות הון של החברות שנסחרות בה, ואלה נהגו להעביר דיווחים כוזבים. בשלב מסוים יותר מדי משקיעים התלוננו שהם מפסידים, והבורסה היתה בסכנת קריסה. אז החליטה הממשלה שכל הנתונים ירוכזו בידי הבורסה ויהיה מנגנון פיקוח מסודר, כך שחברה לא תוכל להציע מניות שאין לה כיסוי להן. הכול השתנה בן לילה. זה הוכיח לי שאפשר למצוא בכל מנגנון מושחת את נקודת החולשה".

אבל זה קרה רק כי אנשים עם כוח הפסידו כסף.

"אנשים בעלי כוח מפסידים כסף בניגריה. למעשה, כוח של אנשים במדינה לא צריך להימדד בהון, אלא בשקי גופות. אנשים עם כוח מפסידים אנשים אחרים, מכיוון ששירותי הבריאות לא מסוגלים לטפל במקרים רפואיים אלמנטריים, כמו התקף אסטמה. אנשים מתים מזה, וזה קורה לכולם, כולל לחזקים ביותר. אלה שיש להם צריכים לטוס לגרמניה או למדינות אחרות לעבור טיפולים. מושל של אחד המחוזות בניגריה עשה זאת, טס עם מטוסו הפרטי והתרסק. הוא אמנם ניצל, אך ייתכן שאם הוא יכול היה לקבל את הטיפולים בניגריה במקום בחו"ל, מצבו הבריאותי היה טוב יותר.

"הנשיא שלנו טס לגרמניה, לערב הסעודית ולעוד מדינות כדי לקבל טיפול רפואי, על אף שיכולנו פשוט לשפר את בתי החולים שלנו. לכן המחיר האמיתי, היקר ביותר של השחיתות, הוא האנשים שמתים כתוצאה ממנה, בכל יום, ולא משנה מה המעמד שלך. ואני חושב שזה גורם לאנשים בסופו של דבר להסתכל סביבם ולבחון את הערכים של החברה שלהם. כשהם שומעים שחסרים 3 מיליארד דולר בתקציב - זה לא מזיז להם. אבל כשהם רואים שהרבה אנשים סביבם מתים, זה משפיע עליהם"

יש שינוי בהלך מחשבתם של ראשי השלטון בניגריה?

"אני לא חושב שיש שינוי, אבל מתפקידנו לגרום לזה. מה שיכול להביא לשינוי זה פעולה המונית. כמעט הצלחנו בכך בינואר השנה. ביום הראשון של 2012 הממשלה העלתה את מחירי הדלק פי 3. מיליוני אנשים יצאו לרחובות, כל המדינה שותקה, וכמעט שחווינו אביב ערבי גם בניגריה. הפעם היה מדובר באנשי מעמד הביניים ומנהלים של חברות, זה מעולם לא קרה בהיסטוריה של ניגריה".

אז למה המחאה נעצרה?

"היא נעצרה מכיוון שאלה שאירגנו אותה לא חשבו על הוואקום המנהיגותי. כשהגיעה העת לשאת ולתת עם הממשלה, רק ראשי האיגודים המקצועיים הוזמנו, כי הם נתפשו בתור הקול של הציבור, ומכיוון שלא היו מנהיגים חברתיים אחרים. אבל הם חברים של הממשלה, והם סגרו אתה עסקה - ואז כולם הרימו ידיים. אבל זה רק עניין של זמן עד הפעם הבאה, כי הממשלה אמורה לבטל סובסידיות בתחילת 2013, לא ברור מתי בדיוק, וייתכן שזה לא יקרה לאור התסיסה החברתית של השנה שעברה. אנחנו לא יודעים לאן כל זה ילך, אבל יש לי התחושה שיהיה מאוד מסוכן להיות פקיד ממשל, ולא פחות מסוכן מאשר להיות מפגין".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#