נזקי הצמיחה

עמק הסיליקון של הודו נהפך להר של זבל

בנגלור, בירת ההיי טק של הודו, קורסת תחת הררי אשפה שמזהמים את רחובותיה ואת מימיה; הרשויות בעיר אינן מצליחות להתמודד עם העומס וארגונים ללא מטרות רווח מנסים את לבלתי אפשרי - לעודד את האוכלוסיה למחזר

ניו יורק טיימס
גרדינר האריס

משאיות הזבל עומדות בתור במשך שעות מחוץ לאתר הפסולת הרשמי האחרון של בנגלור, נותנות למטען שלהן להירקב בשמש אחר הצהריים. האתר, ערימה מצחינה של אשפה, מזהם את המים המקומיים וגורם לתושבי הכפרים הקרובים מחלות. אתר נוסף היה במצב אף גרוע מכך, לפני שנסגר לאחרונה בעקבות מהומות אלימות.

בנגלור, בירת הכלכלה המודרנית של הודו וביתם של עובדים רבים בתעשיית ההיי טק, טובעת בערימות האשפה. בשבוע שעבר, תושבי כפרים מקומיים חסמו את הדרכים המובילות לאתר הפסולת מנדור בפרברי העיר, גם לאחר שרבים מעובדי האשפה של בנגלור פתחו בשביתה, בטענה כי לא שילמו להם במשך כמה חודשים. בכמה מהשכונות האשפה לא נאספה כבר כמעט שלושה שבועות, והררי זבל מפוזרים ברחבי מה שנודע בעבר בהודו כעיר הגנים.

בירת ההיי-טק של הודו טובעת באשפהצילום: ליאור סיבילה

אשפה היא המגפה של הודו. היא חונקת נהרות, מצלקת שטחי מרעה, מזהמת את הרחובות ומזינה מערכת מסוכנת אך הולכת וגדלה של עכברושים, יתושים, כלבים משוטטים, קופים וחזירים. האשפה, שנמצאת בכל מקום, ממחישה אולי יותר ממערכת החשמל מרובת התקלות והתנועה המטורפת בכבישים את אוזלת היד של השלטון בהודו ואת הצד האפל של הצמיחה הכלכלית. הגידול בעושר הוליד גם יותר זבל, ומנהליו של הפרויקט המבולגן הזה מתקשים להתמודד עם העומס. "בנגלור היתה פעם העיר הנקיה בהודו", אמר אמיה סאהו, נשיא איגוד האשפה של הודו. "כיום, היא המלוכלכת ביותר".

משבר האשפה של בנגלור צמח ישירות מתוך ההצלחה המדהימה שלה. חברות טכנולוגיה החלו להתיישב בבנגלור בשנות ה-80. רבות מהן הקימו לאורך הזמן קמפוסים שעוצבו מתוך הכאוס העירוני וסיפקו לעצמם חשמל, מים, תחבורה ותחושה נדירה של רוגע.

אולם, הסוד המכוער של הקמפוסים האלה והאחוזות המגודרות שבנו לעצמם מנהלי החברות הוא שלא היה להם היכן לאחסן את האשפה. רבים שכרו משאיות כדי לקחת את הבלגאן אל מחוץ לעיר, ולא העזו לשאול להיכן בדיוק. נהגי המשאיות מצאו מגרשים ריקים או אדמות של איכרים שהסכימו לכך, ופשוט זרקו שם את האשפה.

העיר מהר מאוד הלכה בעקבות החברות. תוכנית איסוף האשפה מדלת לדלת, שהחלה בשנת 2,000, נחשבה למודל לחיקוי במדינה שבה מערכת אשפה מוניציפלית היא עדיין דבר נדיר. רק מעטים ידעו להיכן נלקחת האשפה וכיצד נפטרים ממנה. "אף פעם לא פעלנו לפי הנהלים המדעיים לטיפול באשפה", אמר ראג'ניש גואל, עובד הציבור הבכיר ביותר של בנגלור, ל"טיימס".

הררי זבל בבנגלור, הודוצילום: ניו יורק טיימס

ככל שהאוכלוסיה בבנגלור הלכה והתרבה עם הצלחת מגזר הטכנולוגיה, כך התקרבו הבעיות של מערכת האשפה בעיר לנקודת שבירה. כעת, משנותרה רק מטמנה אחת במנדור, שקרובה להיסגר לצמיתות, ולא נשארו בעיר כמעט מחצבות נטושות שאליהן ניתן להוביל את כמות האשפה היומית, המערכת עלולה פשוט לקרוס. "כל מי התהום יגיעו אלינו; יותר מ-300 מהאגמים שלנו כבר נעלמו", סיפר גואל לאחרונה באסיפה ציבורית שבה ביקש עזרה. "הבעיה יוצאת משליטה, ובסופו של דבר היא תבלע אותנו. אנחנו חייבים לעשות משהו".

הבחירה שבפני גואל ברורה: למצוא מקום חדש להשליך בו 4,000 טונות של אשפה בכל יום, או לגרום לאשפה להיעלם בדרך כלשהי. היות שבלתי אפשרי לפתוח מטמנות חדשות, הוא מנסה עכשיו ליצור כמעט מאפס את אחת מתוכניות המחזור השאפתניות בעולם - והוא עצמו יודע שזה הימור גדול מאוד.

בעבר, חברות מהמגזר הפרטי הצליחו לצמוח בין היתר על ידי התנתקות מיתר המדינה והימנעות מאינטראקציה עם הממשלה המושחתת והלא מתפקדת. אולם, מנהלים בכירים טוענים כי הם לא יכולים עוד להפנות את גבם לכאוס שסובב אותם.

איש אינו מצפה שהשלטון המקומי בבנגלור יפתור את הבעיה בעצמו. במקום זאת, רשת של ארגונים ללא מטרות רווח החלה לפתח תוכניות מיחזור. הארגונים הללו רתמו אליהם אלפי קבצנים שמדי יום מחפשים בזבל כדי למצוא אשפה שניתן למחזר כמו נייר, זכוכית וסוגים מסוימים של פלסטיק.

הפסקת חשמל בצפון הודוצילום: רויטרס

עם זאת, כדי שהמערכת הזו תעבוד, משקי בית בבנגלור חייבים למיין את האשפה ולהפריד בין פלסטיק, נייר ופסולת רפואית. קפלנה קאר, שעובדת במועצת המייעצת לטיפול באשפה של בנגלור, מבלה כעת את זמנה בניסיון לשכנע את התושבים למיין אשפה. באחד הבקרים האחרונים, היא עצרה עובד משק בית שיצא מבית יוקרתי. הוא נשא שני דליי אשפה, חצה את הכביש והשליך אותם במגרש ריק. "מה אתה עושה?" קראה לעברו קאר.

הוא נבהל והצביע לעבר ביתו של מעסיקו. קאר סיפרה כי ניסתה כמה פעמים להניא אותו מהשלכת האשפה במגרש, אך המעסיק דחה את טענותיה. "אנשים בהודו חושבים שאם הבית שלהם נקי, הבעיות שלהם פשוט נעלמות", אמרה. עם זאת, היא אופטימית ובטוחה שבנגלור תוכל למחזר כמעט את כל הפסולת שלה - וזה יהיה הישג גדול לעיר של 8 מיליון תושבים. "העיר עומדת לקרוס", אמרה במשיכת כתפיים. "אין לנו ברירה".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום