הכלכלן הראשי של בנק ג'וליוס אדם חריף מאוד - ויש לו בטן מלאה על כל האיחוד - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
לא נייטרלי

הכלכלן הראשי של בנק ג'וליוס אדם חריף מאוד - ויש לו בטן מלאה על כל האיחוד

ג'אן-וילאם אקוט תוקף בחריפות את המנהיגים שיצרו "קקופוניה" באירופה - היוונים מקדמים שנאה, הגרמנים מפרים את חוקי האיחוד, הבריטים מדברים שטויות, פרנסואה הולנד אופורטוניסט ומריאנו ראחוי גאה כמו ספרדי טיפוסי - ומסמן את הדרך היחידה להציל את היבשת

"באחד הימים השתתפתי בפאנל עם כלכלנים בכירים מלונדון, וכולם שם אמרו שגוש היורו חייב לסלק את היוונים הפרזיטים ולהיפטר מהספרדים. אמרתי להם 'אתם יודעים על מה אתם מדברים כאן? אתם מדברים על עמים, על ציוויליזציות, על תרבויות. אתם עומדים כאן ככלכלנים ראשיים ואתם יוצרים עמדות בשווקים ופוגעים באנשים. זה חוסר אחריות. עליכם להבין שהאיחוד האירופי הוא פרויקט של שלום'. הרי מאז שהאיחוד האירופי קיים אין יותר מלחמות באירופה, אין טיהורים אתניים, אין דיכוי. גוש היורו הוא ניסיון להאיץ את הפרויקט של ארצות הברית של אירופה".

הדברים האלה לא נאמרו על ידי אחד מחברי הוועדה שהודיעה על הענקת פרס נובל לשלום לאיחוד האירופי. הדובר, ג'אן-וילאם אקוט, רחוק שמים מארץ מהלשון הדיפלומטית שלרוב מאפיינת אותם. לצד המעמד הכמעט מקודש שהוא מעניק לאיחוד האירופי, אקוט, הכלכלן הראשי של קבוצת הבנקאות השווייצית ג'וליוס בר והולנדי במוצאו, אינו מהסס לשפוך קיתונות של רותחין על התנהלותם של המנהיגים האירופאים בשנים האחרונות. נכון, הוא לא היחיד שעושה זאת, ובטח לא הראשון; אך נדמה שהשפה הבוטה של אקוט חריגה אפילו בהשוואה לשיח הביקורתי שמחריף עם העמקת המשבר באירופה, ומפתיעה פי כמה כשמדובר בנציג בכיר במגזר הבנקאי של שווייץ הנייטרלית.

אקוט, המשמש בתפקידו מאז 2002, הגיע לישראל כמה חודשים לאחר שג'וליוס בר פתח נציגות ראשונה בתל אביב. כמו כל המגזר הבנקאי במדינה, גם על הבנק, שהוקם ב-1890 ונחשב לאחד הגדולים בעולם בתחום הבנקאות הפרטית, עברה שנה לא פשוטה בעקבות החקירה האגרסיבית של ארה"ב, גרמניה וצרפת נגד מקלטי המס השווייציים. באוגוסט השנה פירסם רויטרס כי בנקאים בג'וליוס בר מעורבים בסיוע להברחות הון של אמריקאים לחשבונות בשווייץ. הלחצים של ארה"ב על ממשלת שווייץ היו כה גדולים, שהבנקים השווייציים, בהם ג'וליוס בר, נאלצו להעביר לאמריקאים רשימות של שמות הבנקאים שסייעו להבריח הון מארה"ב.

אקוט עוד יידרש להתייחס לסוגיה הנפיצה הזאת, שמאיימת להטיל קלון על מערכת הבנקאות השווייצית. אפשר רק לתהות אם הזעם שעוררה בשווייץ הפשיטה של רשויות המס של גרמניה וצרפת על בתיהם של בנקאים שווייציים הקל עליו להתבטא נגדן.

עופר וקנין

"בשנתיים האחרונות אנחנו עדים לסדרה של קטטות באירופה. במבט מבחוץ מדובר בקקופוניה, בחוסר אמון של המדינות זו כלפי זו. גוש היורו חולה כיום משום שהוא הוקם עם בעיות מבניות. האנרכיה התקציבית של הממשלות לא אוחדה תחת מערכת חוקים מדידה, והראשונים שהפרו את החוקים האלה היו דווקא הגרמנים, ואחריהם הצרפתים. גרמניה וצרפת נותנות את הטון, והן התנהגו בשנים האחרונות כמו מורות בבית ספר כלפי המדינות הקטנות, שהתרגזו על היחס הזה, אבל אף אחד לא מעז להתעסק אתן".

ממה התוקפנות הזאת נובעת לדעתך?

"במידה רבה זה נובע מכך שיש מערכות בחירות במדינות האלה, וחלק מהבוחרים מאוד לא מרוצים מהממשלות, לכן אנחנו עדים לרטוריקה פופוליסטית ודמגוגית. פוליטיקאים צריכים להיבחר מחדש, אז הם אומרים כל מיני דברים. בתור ישראלי, אני לא צריך לספר לך מה פוליטיקאים מוכנים להגיד בקמפיין בחירות. זה חלק מהמשחק הדמוקרטי, והאזרחים ייתנו את הקולות למי שאומר להם דברים שהם אוהבים.

"מה שאנחנו צריכים כיום הוא פוליטיקאים שידברו בכנות. שיגידו שהמצב עגום, שאנחנו עמוק בבוץ, שעלינו לחזור למסלול, אבל שהתהליך הזה יימשך יותר מקדנציה פוליטית אחת. אנחנו צריכים להכין את עצמנו לחמש עד עשר שנים של דם, יזע ודמעות. זה אומר להדק את החגורה, לקצץ בהוצאות הממשלתיות, לתת תמריצים לעשירים, לעסקים ולמי שיכולים לחזור הביתה וליצור משרות במדינות שלהם. זה מה שנדרש כעת, אבל זה לא מה שקורה בחזית הפוליטית. הפוליטיקאים באירופה לא היו אמיצים מספיק בשביל לפנות לציבור ולומר לו את האמת. הם היו צריכים לומר לציבור 'תראו, חיינו שנים רבות מעבר לאמצעים שלנו, אבל שכחנו להיות תחרותיים. אנחנו בצרות, הכסף נגמר, ועלינו לשלב ידיים ולפתור את המצב ביחד'. כנות, זה מה שחסר כאן. במקום זה, מה שאני שומע זה שהעשירים אחראים לכך שאנחנו בעוני, ושהגרמנים גונבים ליוון את הכסף.

"האירוניה היא שכל העולם מסתכל על גוש היורו כעל גוש של חובות, אבל החובות הגדולים ביותר נמצאים בארה"ב. האנגלו-סקסים מעדיפים לדבר על החובות של אירופה, בשעה שלארה"ב חובות גדולים יותר. צריך להביא בחשבון שיש כל מיני ברוקרים וכלכלנים אנגלו-סקסים שאומרים דברים כמו 'צריך לשכוח מהיורו', 'הם הולכים לאבדון', 'הם יפקירו את מדינות הדרום'. הם לא באמת מבינים מה שהם מדברים, זו לא התכלית של האיחוד האירופי. שוב, זה פרויקט של שלום".

איך אתה מסביר את ההתבטאויות האלה?

"זה נובע מכך שהמעגלים הפוליטיים של גוש היורו הרבה יותר מורכבים, והקקופוניה בין הפוליטיקאים הרבה יותר מעניינת את התקשורת. באירופה יש כל כך הרבה עמים, והרבה יותר אקשן לכתוב עליו. האירופאים התנהגו בכזאת טיפשות שהם גרמו לעולם לראות את היבשת מתפצלת לשניים - דרום מול צפון - ואסור היה שזה יקרה. אירופה חייבת לפעול בצורה מאוחדת. קונצרן איירבוס היא דוגמה מצוינת: חלק אחד מיוצר בצרפת, חלק בגרמניה, חלק בבריטניה, והמטוסים שלהם נחשבים לטובים בעולם, יחד עם בואינג. הלקח שעל האיחוד האירופי ללמוד מהמשבר הזה הוא שאם המדינות לא מצליחות לשמור על משמעת תקציבית - צריך להיות איחוד תקציבי".

"בלי העשירים, יוון וספרד לא יתאוששו"

אי–פי

לאקוט אין הרבה מלים טובות על הדרכים שבהן מנסות מדינות אירופה לסתום את הגירעונות התקציביים שלהן. "מה שהפוליטיקאים עושים כיום הוא דיכוי פיננסי", הוא אומר. "זה לרדוף את העשירים ולהבריח את בעלי היכולת מדרום אירופה לצפון, כך שלמדינות הדרום אין את ההון הדרוש להבריא את כלכלתן וליצור משרות לדור הצעיר. באירופה הדרומית יש פצצת זמן, עם יותר ממחצית מהצעירים מובטלים. אנחנו חייבים לתמרץ את העשירים ולהחזיר אותם למדינות שלהם, אחרי שהם נרדפו בשביל המסים שלהם. הפוליטיקאים ביוון, למשל, במקום להניע את הכוחות במדינה לכיוון של צמיחה, יוצרים שנאה ולאומנות ומעודדים יציאה נגד הכוחות האחרים באירופה".

אתה לא חושב שמי שנרדפו הם דווקא המעמדות הנמוכים ומעמד הביניים, שעליהם הוטל העול של מדיניות הצנע השנויה במחלוקת?

"יוון רדפה את העשירים ונתנה להם להימלט מהמדינה. ספרד רודפת כיום את העשירים. גם צרפת רודפת את העשירים עם המדיניות של פרנסואה הולנד. ביוון, העשירים והיזמים ידעו מראש שהסערה מגיעה, ומשום שיש להם את הכלים והאמצעים - הם מיהרו לעזוב את המדינה. עניים ומעוטי יכולת הם ניידים פחות, ולכן הם נאלצו להישאר".

אתה קורא לסולידריות של המדינות העשירות עם העניות. אינך מסכים שבאותה מידה, כשהעשירים והחזקים מזהים סערה מתקרבת, הם צריכים לעזור לעניים ולחלשים, במקום לברוח?

"אתה נהפך כאן לאידיאליסט, כי אתה לא חווית על בשרך את העובדה שבתור אזרח ביוון, אתה לא יכול לקבל שירות ראוי מבלי שתתחוב מעטפת מזומנים מתחת לשולחן. רשות המסים ביוון מחבלת ב-30 מיליארד יורו של מס שמגיעים ממעמד הביניים ומטה. 30 מיליארד יורו לא מגיעים לתקציב הממשלה, הם נעלמים איכשהו. צריך לחנך מחדש את המדינה שנהפכה למושחתת, וצריך ליצור תמריצים לאזרחים שישלמו מסים כחוק. מדוע אני משלם מסים הגון בשווייץ? משום שאני משוכנע שהמינהל הציבורי עושה את מלאכתו נאמנה. אם יש לי בעיה במס אני ניגש למשרד המיסוי, ואני מקבל את כל העזרה שאני צריך - כאילו היה מדובר ביועץ הפיננסי הפרטי שלי. אני שמח לחיות במדינה שבה המגזר הציבורי מעניק לי שירות כמו חברה פרטית, ולא שאיזו פקידה תגיד לי לחכות כי היא לא גמרה לשייף את הציפורניים. מצטער, אבל זאת הגישה בהרבה מדינות".

כן, אבל מעניין שאתה מדבר בשבח מדיניות המס של שווייץ - מדינה שמעניקה מקלטי מס לכל אותם עשירים שהזכרת מקודם, שנמלטו ממדינות אחרות.

"שווייץ היא מדינה בעלת מסורת ארוכה של סדר וארגון, לא רק בשביל תושבים זרים, אלא לטובת עצמה. הדבר נכון לגבי הסודיות של המגזר הבנקאי. אתה יודע למה הוא נהפך לחשאי כל כך? משום שהנאצים רדפו יהודים בעלי אמצעים שהיגרו מגרמניה. מה שעמד לנגד הממסד בשווייץ היה הגנה על אותם יהודים".

"אל תאשימו את שווייץ"

רויטרס

ההגנה על יהודים מפני הנאצים היא עניין אישי עבור אקוט, שקולו הרועם רועד כשהוא מספר על העבר המשפחתי. "אמי לחמה במחתרת ההולנדית נגד הנאצים. כשהנאצים פלשו להולנד, אמי ומשפחתה החביאו את השכנים היהודים שלהם לאורך המלחמה והצילו אותם. האנשים שהיו עמה במחתרת סייעו להחביא גם את אנה פרנק. אמי איבדה את אחיה ואת הארוס שלה, שהיה עמה בתנועת ההתנגדות. הגסטפו תפס אותו ועינה אותו במשך שלושה ימים, עד שהוא מת.

"אמי יצאה מהמלחמה, כמו רבים כאן בישראל, בטראומה גדולה, ואני גדלתי עם זה. בכל פעם שהיינו בחופשה והיינו שומעים גרמנים מדברים בקול רם, אמי לא היתה יכולה לסבול את זה. זה מאוד אמוציונלי עבורי, עד היום. אמא שלי בת 90 והיא תמיד אמרה לי לבוא לכאן, ועד היום לא יצא לי. אני בן 54 וזאת הפעם הראשונה שלי בישראל. אני פוגש את כל האנשים הנחמדים כאן ואני מאוד מתרשם מהמדינה הזאת. הגעתי לכאן כאיש מקצוע, אבל יש לי חיבור מיוחד למקום הזה".

ובכל זאת, הנאצים הובסו לפני 67 שנה. אפשר היה לצפות שמאז ישתנו כמה דברים במדיניות המס של שווייץ.

"אלה השורשים של אופי המערכת הבנקאית בשווייץ. השווייצים הבינו שחוקי הסודיות שנחקקו אז יכולים לעזור גם לאזרחים, וכן, הם היו גורם משיכה גם לזרים. אבל אם לדבר בכנות, זה לא המודל שהשווייצים רוצים להמשיך בו, משום שהם הבינו שהוא נוצל לרעה פעמים רבות - למשל בידי דיקטטורים. אני יכול לומר לך שהכסף של נשיא תוניסיה המודח שהופקד בשווייץ הושב לתוניסיה".

משום שהתוניסאים דרשו זאת, לא מתוך יוזמה של שווייץ.

אי–פי

"נכון, אבל אני יודע לומר לך שיש קטגוריה מיוחדת של פוליטיקאים שפתחו חשבון בנק בשווייץ, שמפוקחת על ידי המדינה. אלה שהפרו את החוק במדינות האם שלהם ועשו מעשים שלא ייעשו אינם מוגנים עוד בשווייץ, והכסף חוזר למדינת האם מהר ככל האפשר. תראה, השווייצים מודעים לכך שהם נרדמו בשמירה כל השנים האלה, והיתה סיבה מוצדקת לכך שהופנו אצבעות מאשימות לכיוון שווייץ על שהיא נהפכה למקלט של רווחים שנעשו על חשבון האומללים. אבל אני אומר לך בכנות שזהו לא המודל הרצוי, ושווייץ גמרה אומר להפסיק אותו".

אני רוצה להזכיר לך ש-11 בנקים שווייציים נמצאים כיום תחת חקירה של הרשויות בארה"ב. גם גרמניה וצרפת מנהלות נגדה חקירה אגרסיבית, וה-OECD איים להכניס את שווייץ לרשימה האפורה מקלטי מס שלא משתפים פעולה.

"אחד מ-11 הבנקים האלה הוא ג'וליוס בר, אנחנו יודעים זאת. אבל בכל הקשור לחקירה של ג'וליוס בר, אני לא רשאי להגיב ולרדת לפרטים. אני לא עורך הדין של הבנק, אני כלכלן. כאזרח שווייץ אני משוכנע מעומק לבי שאנחנו עושים כיום את הדברים הנכונים. אני מקווה שתכבד את זה, והייתי שמח לחזור לדבר על ענייני מקרו".

אבל זאת סוגיית מקרו. זה לא עניין מקומי, זה נושא שמעסיק את הממשלות ברחבי העולם.

"נתתי לך את תשובת המקרו שלי - אמרתי 'אל תאשימו את שווייץ, שהצליחה לארגן מחדש וביעילות את המערכת הבנקאית שלה'. הרבה אנשים בעולם, כמו פוליטיקאים גרמנים, אומרים שהבנקים השווייציים מסייעים לפושעים. זאת לא הדרך שבה צריך להתבטא, זאת דמגוגיה. אבל תרשה לי לחזור לנקודה: שווייץ היא מדינה מסודרת, בעלת מסורת רבת שנים של דמוקרטיה, סדר וארגון. היא כה יעילה כמדינה שהיא נהפכה למוקד משיכה פיננסי. שווייץ לא מצטרפת לאיחוד האירופי כי אנחנו מאורגנים טוב יותר ממנו".

מה דעתך על התוכנית השאפתנית של נשיא הבנק האירופי, מריו דראגי, לרכישת אג"ח ממשלתיות ללא הגבלת זמן והיקף?

"דראגי נקט מהלך אמיץ מאוד. אני ממשיל אותו לשחקן פוקר ששם את כל הז'יטונים על השולחן, והוא עשה את זה עם פני פוקר. דראגי יודע שהזמן אוזל ושיש לנו הרבה מאוד דברים לטפל בהם. אבל מדובר שוב בפתרון המהיר והמלוכלך, משום שהגענו לרמת חוב כל כך גבוהה שהיא נהפכה לגיבנת על הצמיחה בעתיד. חייבים להיפטר מרמות חוב כאלה, ואפילו לא התחלנו לטפל בבעיה הזאת. מה שמתמודדים אתו כעת זה מצב חירום בנוגע לבנקים. ספרד, בניגוד ליוון, היא בעיה הרבה יותר גדולה לגוש היורו. אבל ראחוי, כמו ספרדי טיפוסי, כל כך גאה שהוא לא היה מוכן עד כה לפנות לעזרה.

"אחרי שליהמן קרס האירופאים חשבו שמדובר במשבר קטן, ואמרו 'נוציא עוד כסף וזה יעבור, אפשר לצאת לחופשה בלי לדאוג'. זאת הגישה הפוליטית האופיינית לאירופה: לא לראות את העננים הקודרים. התאגידים והעשירים ביוון ובמקומות אחרים הבחינו בהם ופעלו בהתאם. לכן הם אנשים כל כך מצליחים - משום שהם דרוכים, ויש להם חוש למה שעומד להתרחש. פוליטיקאים, לעומת זאת, הם אופורטוניסטים, ואכפת להם רק להיבחר מחדש. המנטליות הזאת הובילה לראייה צרה מאוד. אנחנו זקוקים למנהיגים אמיצים כמו מרקל ודראגי".

ומה לגבי נשיא צרפת, פרנסואה הולנד?

"הולנד הוא פוליטיקאי אופורטוניסט. הוא ניסה לבדל את עצמו מסרקוזי, והוא באמת שונה מסרקוזי, אבל הוא לא טוב יותר. הוא נוקט מדיניות כלכלית שמאלית קיינסיאנית. איך הוא מנסה להמריץ את הכלכלה? הוא לקח כמה מיליארדי יורו מהתקציב כדי לגרום ל-200 אלף צעירים מובטלים מהפריפריה, לא בדיוק המבריקים ביותר, אלא דווקא נטולי ההשכלה והכישורים, למצוא עבודה. אלה צעדים של סוציאליסט. אני מבין ומקבל, אבל זה לא פתרון לטווח ארוך, במיוחד כשבתקציב של השנה כבר יש חור של 10 מיליארד יורו.

"חוץ מזה, הרבה עשירים מתחילים להגר מצרפת מפני שהולנד העלה להם את המסים. אולי בשנה-שנתיים הקרובות יתקבלו מהם מספיק מסים שיביאו להפחתת הגירעון, אבל בטווח הארוך השווקים הפיננסיים לא יהיו מוכנים לממן את הגירעון של צרפת, שנוקטת מדיניות הפוכה לשוק החופשי. אי אפשר לבוא לעשירים ולומר להם 'תראו, אתם עשירים באופן בלתי מוצדק, ולכן אנחנו נמסה אתכם: כל מי שמשתכר מעל מיליון יורו בשנה ישלם מס של 75%'. זאת לא צורת חשיבה הגיונית. מה שיקרה זה שכל מי שמשתכר ברמות האלה ינסה להרוויח פחות ממיליון יורו. הרי אם מישהו מרוויח מיליון יורו בשנה ובזכותו 2,500 עובדים זוכים לפרנסה, זה אדם חיוני לחברה".

ואותו מיליונר לא יכול להסתפק ב-750 אלף יורו בשנה כדי לחזק את החלשים?

"אני מסכים שהעשירים צריכים לשאת בנטל גדול יותר כדי לסייע לעניים, השאלה היא כמה".

ומה אתה היית עושה במקומו?

"קודם כל, במקום להנחית את זה על העשירים וליצור עימות, הייתי מושיב את כולם סביב אותו שולחן. בשווייץ, בכל פעם שיש בעיה, כל בעלי המניות יושבים ביחד ומבינים שצריך להתפשר כדי למצוא פתרון. העולם הזה יכול להתקדם רק באמצעות פשרה. אם הייתי צריך להגדיר במלה אחת את סוד ההצלחה של שווייץ - פשרה היא המלה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#