ברוכים הבאים לג'ונגל של המאה ה-21 - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ברוכים הבאים לג'ונגל של המאה ה-21

המשבר כבר לא יכול להיפתר בכלים כלכליים בלבד. ספרד ויוון מציגות: העתיד

43תגובות

זה מצחיק להיזכר היום, לנוכח התמונות הקשות שזרמו בימים האחרונים מרחובות מדריד ואתונה, אבל בתחילת החודש היו לא מעט אנשים שהרשו לעצמם להיות אופטימיים. מריו דראגי, נשיא הבנק המרכזי האירופי (ECB), הכריז על התוכנית המשמעותית ביותר עד כה לפתרון המשבר שבלע לחלוטין את כלכלת היבשת, שכללה רכישת אג"ח ממשלתיות ממדינות עתירות חוב כמו ספרד ואיטליה, ללא הגבלת זמן או היקף. "אירופה עשתה צעד ענק", הכריזו העיתונים. דראגי, הכלכלן האיטלקי המנומס, בחליפה וארשת פנים רצינית, היה אמור להוביל את אירופה - ואת שאר העולם, שכלכלתו תלויה בשלמות כלכלתה - לחוף מבטחים.

ובכל זאת, למרות הרגיעה הזמנית בשווקים, אזרחי ספרד ויוון סירבו ליישר קו עם גאונותו הפיננסית של דראגי. השווקים אמנם התרשמו לכמה ימים מהתוכנית לפני שהתחילו לראות עד כמה היא מחוררת, אבל האזרחים? בין השורות, הם הצליחו להבין מהי המשמעות האמיתית של התוכנית מבחינתם: צנע, צנע ועוד צנע, אותה תרופה שנדחפה בכוח לגרונם מאז 2009 מבלי שאיש שאל אותם ובלי ששיפרה את מצבם ולו במעט. והם הגיבו בדרך שבה מגיבים אזרחים בדרך כלל, כשהם מבינים שהמשחק מכור ואיש אינו מקשיב להם: הם יצאו לרחובות. הם התעמתו עם שוטרים. הם השליכו בקבוקי תבערה. הם עשו את זה כועס ומכוער - כפי שאולי ניתן היה לצפות מאזרחים שהמדינה שלהם קורסת לנגד עיניהם. ואת הדרך שבה הם עשו זאת, תהיו בטוחים, יחקו בעתיד הלא-רחוק אזרחיהן של מדינות נוספות.

רויטרס

ברוכים הבאים לג'ונגל של תחילת המאה ה-21 - כדאי שתתרגלו אליו כי הוא לא הולך לשום מקום. בתפריט: אי יציבות מתגברת, בקבוקי תבערה, מהומות ברחובות, המונים צרים על פרלמנטים, כלכלות שקורסות בגלל שילוב של בעלי אינטרסים שמסרבים להרפות, מנהיגים כושלים שצברו הררי חובות שאינם ניתנים לצמצום ופלגים לאומניים קיצוניים שמתחזקים על כנפי ההבטחות לעשות קצת סדר בבלאגן, לרוב על חשבונם של מהגרים. מומלץ להדק את חגורות הבטיחות: הנסיעה תהיה ממושכת ורצופת מהמורות.

ואם במקרה לא עקבתם אחרי התפתחות המשבר באירופה ב-3 השנים האחרונות, או שעקבתם ואתם בכל זאת בטוחים שאירועי הימים האחרונים יישארו נחלתן של ספרד ויוון לבדן: הגיע הזמן להתעורר. העתיד הקרוב הולך להיראות כמו מדריד ואתונה ב-72 השעות האחרונות. כל יום שבו הסדר הקיים - של בעלי שררה מעטים מפילים את חובותיהם על גבו של מעמד ביניים שייאושו הולך וגובר - ממשיך להתקיים, שבו מנהיגי העולם מפלבלים בעיניהם ומקוששים פרוטות בתוכניות צנע סדרתיות בזמן שהר החובות רק הולך וגדל, הוא עוד יום שבו תהליך היצוא של מודל הקריסה החברתית האירופית למדינות אחרות הולך ומתקדם.

גם לפני שנה וארבעה חודשים היתה זו ספרד שהראתה לעולם את הדרך. ב-15 במאי, 2011, בישרה תחילתה של תנועת המחאה הספרדית על גל המחאה הגדול שישטוף את העולם המערבי. המחאה הספרדית, פרי עמלם של צעירים מובטלים וזועמים שמחו נגד היותם פיונים במשחק סכום אפס בין בנקאים ופוליטיקאים כושלים, הציגה לעולם סוג אחר של מחאה: מנומסת, נטולת אלימות ודמוקרטית, שאורגנה וצברה תאוצה ברשתות החברתיות ולא היתה תלויה במבנה היררכי או בתקשורת הממוסדת. חודשיים אחרי המחאה הספרדית פרצה המחאה בישראל, ששאבה ממנה השראה, וחודשיים נוספים לאחר מכן עשתה Occupy Wall Street את צעדיה הראשונים. מתל אביב ועד ליסבון, ממונטריאול ועד מקסיקו סיטי, כל המחאות שאלו את המאפיינים הבסיסיים שלהן מהספרדים: את תנועות הידיים, את צורת הארגון האופקית, את הסמלים והסיסמאות. אולם בשנה שעברה מאז תחילתה של המחאה העולמית, התיישן המודל הספרדי והפך ללא רלוונטי. הוא התיישן משום שהמשבר שנגדו יצא שינה את אופיו.

בשנים האחרונות התרגלנו למשבר הכלכלי, או "המשבר" כפי שהוא מכונה בדרך כלל. התרגלנו אליו כל כך, שלא שמנו לב שהוא השתנה לנו מתחת לאף. המשבר, שהחל עם נפילת שוק הדיור בארה"ב, החריף עם קריסתו של ליהמן ברדרס והסלים עוד יותר עם תחילת משבר החובות ביוון, כבר אינו משבר כלכלי. בדומה למשבר הכלכלי הקודם שהוביל לקריסה חברתית באירופה, המשבר הפך למשבר דמוקרטי. הוא כבר אינו מתנהל בשווקים, אלא ברחוב ובזירה הפוליטית. ממאבק על מי ישלם וכמה, כעת זו מלחמה על תרבות ועל זהות. אם נחשוב על המשבר כעל משוואה, הרי שלמשוואה הזו נוסף בשנה האחרונה משתנה שסיבך אותה כל כך, עד שהפתרון נראה בלתי אפשרי. למשתנה הזה קוראים "אזרחים".

Bild Zeitung

יש לשינוי הזה יתרונות וחסרונות. בעיקר חסרונות. היתרון הוא שהזמן למשחקים והתמהמהות הולך ואוזל: את הטלטול הרציני שהמערכת הפוליטית והכלכלית העולמית זקוקה לו ומנסה להימנע ממנו כבר שנים היא הולכת לקבל. החיסרון הוא שאת המשבר הזה כבר אי אפשר לפתור בדרכים כלכליות כי המשחק יצא מתחומי הכלכלה למגרש גדול בהרבה. כל חבילות הסיוע שבעולם לא יקלו על ראש ממשלת ספרד מריאנו ראחוי את ההתמודדות עם מיליוני קטלונים זועמים שפתאום מנצלים את המשבר כדי לזכות בעצמאות, וכל מנגנוני הייצוב שבעולם לא יצילו את קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל מפני זעמם של הגרמנים, היוונים, הספרדים, האיטלקים ושאר העמים שבפועל נמצאים תחת שלטונה ומציירים לה שפם היטלר חדש מדי יום. והיוונים? אף כלכלן כבר לא יעזור להם עכשיו.

האמת המצערת היא שהשפל הנוכחי אינו סתם מהמורה מחזורית. הוא לא ייגמר בעוד חודש ולא בעוד חודשיים. הצמיחה המיוחלת לא תגיע בקרוב - אין לה מאיפה: הר החובות מגיע לשמיים, קבוצות הלחץ החזקות שולטות במערכת הפוליטית, האזרחים מתקשים לבלוע עוד גלולות צנע והבאר יבשה. השנים הקרובות יהפכו מנגנונים קיימים על פיהם, ישנו סדרי עולם ויגדירו את חיינו - באותו אופן שבו השפל הכלכלי ומלחמת העולם השנייה שפרצה בעקבותיו הגדירו את חייו של "הדור הגדול מכולם". התהפוכות והטלטלות שטומנת בחובן מאה שהחלה עם נפילת מגדלי התאומים והמשיכה במשבר הפיננסי הגדול בהיסטוריה רק החלו, והן הולכות להחריף. ובדיוק כמו לפני שנה, ייתכן שספרד מעידה שוב על הצפוי לנו. אם ללמוד לפי ההיסטוריה הקרובה, הגל השני של המחאות העולמיות החל לפני יומיים בספרד - והוא יהיה מכוער בהרבה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#