פרשנות

מנהיג שחושב שרוב העם הם אוכלי חינם

דבריו של של המתמודד מטעם המפלגה הרפובליקאית על הנשיאות על "היצרנים והטפילים" נשמעים כפנטזיה של חברי קאנטרי קלאב, מוכיחים כי הוא לא מכיר באמת את ארה"ב ונועדו לרצות את חבריו המיליונרים

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

ב-1980, כ-30% מהאמריקאים קיבלו תמיכה ממשלתית בצורה כלשהי. כיום המספר הזה עלה ל-49%, כפי שהאיר ניקולס אברשטדט מהמכון ליזמות אמריקאית. ב-1960, סכום הסעיפים החברתיים בתקציב עמד על 24 מיליארד דולר. ב-2010 הוא גדל פי 100. אפילו אחרי שקלול האינפלציה, היקף תשלומי ההעברה מהממשל לאזרחים גדל ביותר מ-700% ב-50 השנים האחרונות. הזינוק בהוצאות, מציין אברשטדט, היה מהיר יותר תחת ממשלים רפובליקאים מאשר ממשלים דמוקרטים.

יש כמה מסקנות הגיוניות שניתן לגזור מהעובדות האלה. אפשר לומר שהיקף הזכאויות להטבות ממשלתיות צומח בקצב כזה שהוא יביא לפשיטת רגל של ארה"ב. אפשר גם לומר שארה"ב מוציאה יותר מדי כסף על תקציבי בריאות לקשישים ומעט מדי על משפחות צעירות ועל השקעות לעתיד.

צילום: רויטרס

אבל אלה לא המסקנות שמיט רומני השמיע באירוע התרמה פרטי מוקדם יותר השנה. רומני, שמבקר את הנשיא אובמה על כך שהוא מפצל את האומה האמריקאית, עשה זאת בעצמו: היצרנים והטפילים. 47% מאזרחי ארה"ב, הוא אמר, הם אנשים "שנסמכים על הממשלה, שמאמינים שהם קורבנות, שמאמינים שהממשלה צריכה לדאוג להם, שמאמינים שהם זכאים לביטוח בריאות, לאוכל, לדיור ולמה שתרצו".

התגובה הזאת מזמינה כמה מחשבות. ראשית, שרומני באמת לא יודע הרבה על המדינה שבה הוא חי. מי הם הטרמפיסטים האלה? האם זה החייל שנלחם בעיראק וזוכה לסיוע התאקלמות? האם זה הסטודנט שמקבל הלוואה כדי ללכת לקולג'? האם זה הפנסיונר שנסמך על קצבה מהביטוח הלאומי?

עושה רושם שרומני לא יודע הרבה על התרבות האמריקאית. כן, תקציבי הרווחה התרחבו, אבל ארה"ב נותרה אחת מהמדינות החרוצות בתבל. אמריקאים עובדים יותר שעות מכל מדינה אחרת. הם מאמינים בעבודה יותר מכל עם אחר. 92% מהם אומרים שעבודה קשה היא המפתח להצלחה, לפי סקר של מכון פיו מ-2009.

התגובה של רומני מלמדת שהוא אינו יודע הרבה על התרבות הפוליטית כאן. אמריקאים לא הפכו לחסידים של ממשלה גדולה. להיפך, האמון בממשלה נמצא בירידה. מספר האנשים שחושבים שהוצאות ממשלתיות מקדמות מוביליות חברתית ירד גם הוא.

האנשים שמקבלים את החלק הלא פרופורציונלי בהוצאות הממשלתיות אינם חובבי ממשלה גדולה. הם רפובליקאים. הם אזרחים ותיקים. הם גברים לבנים בוגרי תיכון. האנשים שזכו להתפוצצות בתקציבי ההטבות הסוציאליות הם עובדי מעמד הביניים, יותר מהעניים הנסמכים על הממשלה.

ההערות של רומני חושפות גם כי הוא איבד כל חוש של רגישות חברתית. בשנת 1987, במהלך הכהונה השנייה של רייגן, 62% מהרפובליקאים האמינו שהממשלה אחראית לעזור לאלה שאינם יכולים לעזור לעצמם. כעת, לפי מחקר של מכון פיו, רק 40% מאמינים בכך.

המפלגה הרפובליקאית, וגם מיט רומני, נעה לעבר השקפת עולם היפר-אינדיבידואלית. אין סיכוי שהמדינה תסמוך על הרפובליקאים לבצע רפורמות בתקציבי הרווחה אם למפלגה הזאת אין ולו מחויבות בסיסית לספק רשת ביטחון לאלה שגורלם לא שפר עליהם.

הדבר האחרון שהתגובה של רומני מבטאת הוא שרומני לא יודע דבר על אמביציה ומוטיבציה. הנוסחה להצלחה לפי רומני היא כזו: לאנשים שנכפה עליהם להצליח בעצמם תהיה נחישות. אנשים שמקבלים סיוע הופכים לתלויים.

אם זה היה נכון, אף הורה במעמד הביניים לא היה פועל כפי שהוא פועל. הורים במעמד הביניים לא מונעים מילדיהם הטבות כדי שהם ילמדו לשרוד בכוחות עצמם. הם מרעיפים על ילדיהם ומעניקים להם עוד הזדמנויות - כך שילדיהם יוכלו לשחק, לנסוע לטיולים בחו"ל ולפתח את כישוריהם.

אנשים מונעים כשהם מרגישים שהם מסוגלים לכך. אנשים מדורבנים כשהם מרגישים שיש להם יותר הזדמנויות. אמביציה מופעלת על ידי יכולת, לא על ידי קיפוח, כפי שמבהיר מסע באזורים העניים ביותר בעולם.

בטח, יש כמה תוכניות ממשלתיות שמפתחות דפוסים של תלות בקרב אנשים מסוימים. הייתי מכניס את קצבאות הנכות וביטוח האבטלה לקטגוריה הזו. אבל, בתיאור של ארה"ב כיום, ההערה של רומני היא פנטזיה של חברי קאנטרי קלאב. זה מה שמיליונרים שמרוצים מעצמם אומרים זה לזה. זה מחזק כל דעה שלילית שיש לאנשים על רומני.

באופן אישי, אני חושב שהוא איש נחמד והגון שאומר דברים טיפשיים בגלל שהוא מעמיד פנים להיות מישהו שהוא לא - דמות מצוירת ששונאת את הממשלה. אבל זה כמעט שלא משנה. הוא מנהל קמפיין מדכא וכושל לנשיאות. רומני, הרעיונות שלך לרפורמות חיוניים, אבל האם חוסר הכישרון ייפסק? 

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker