המכשול האמיתי של נשים בדרך לפסגה: שעות העבודה הארוכות - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המכשול האמיתי של נשים בדרך לפסגה: שעות העבודה הארוכות

התרבות התאגידית, שדורשת זמינות תמידית ומתגמלת את מי שנשאר שעות ארוכות במשרד, מעכבת נשים המעוניינות לנהל חיי משפחה -ופוגעת גם במעסיקים ■ האם בני דור ה-Y יצליחו לשנות את המצב?

8תגובות

ב"בורגן", דרמה שמשודרת בטלוויזיה בדנמרק, חוזרת ראש הממשלה הביתה מהעבודה מאוחר בכל ערב לבית מושלם: בעלה עקר הבית מדיח את הכלים ומעסה את גבה; הילדים מריעים לנאומיה המשודרים בטלוויזיה. אך לא חולף זמן רב, ובנה של ראש הממשלה מתחיל ללכת לטיפול פסיכולוגי, בעלה המוזנח מנהל רומן מאחורי גבה, וגיבורת הסדרה מתחילה להשליך רהיטים במשרד שלה.

לעתים רחוקות רואים כזו חרדה מצד אשה שהגיעה לפסגה. במגזין "אטלנטיק" ביוני הצהירה אן-מארי סלוטר, שכיהנה כמנהלת תכנון מדיניות במשרד החוץ האמריקאי, שנשים אינן יכולות לשלב בין קריירה סופר-תובענית לגידול ילדים. היא עצמה עזבה את וושינגטון ועברה לאקדמיה. החודש התפטרה מתפקידה לואיז מנש, חברת פרלמנט בבריטניה, בטענה כי קשה מדי לתמרן בין העבודה למשפחה.

רויטרס

יש גם חדשות טובות: ביולי מינתה יאהו את מריסה מאייר בת ה-37, שנמצאת בהריון מתקדם, למנכ"לית החדשה שלה. החברות הגדולות בארה"ב מגייסות נשים לכמעט מחצית מהמשרות ההתחלתיות, אך נשים אלה לא מצליחות להתקדם: הן מאיישות רק 28% ממשרות הניהול הבכירות, 14% מהמושבים בוועדות ניהוליות ו-3% בלבד ממשרות המנכ"לים - כך לפי חברת הייעוץ מקינזי.

שיעורי הנשים בדרגים הגבוהים בחברות באירופה נמוכים מאוד, וזו כנראה הסיבה לכך שבלגיה, צרפת, איטליה ונורווגיה קבעו מכסות לנשים בדירקטוריונים. הנציבות האירופית מאיימת לאכוף חוקים כאלה באיחוד האירופי, אך טוב יותר אם נשים יוכלו להתקדם באופן טבעי. אך כיצד ניתן לעשות זאת כשנראה שכל דבר שנוסה עד כה נכשל?

כמה גורמים מעכבים התקדמות של נשים בעבודה. מעטות מדי לומדות מדעים, הנדסה, מחשבים או מתמטיקה; מעטות מדי עושות מאמצים גדולים כדי להשיג קידום; הסקסיזם המיושן עדיין דומיננטי, גם בתעשיות ליברליות; אך המכשול הגדול ביותר - לפחות ברוב המדינות העשירות - הוא ילדים. כמה מאורגנות שתהיו, קשה לשלב אחריות משפחתית עם שעות עבודה ארוכות בתרבות שבה זמינות כל הזמן ובכל מקום נהוגה במשרות התאגידיות הבכירות.

מחקר של מקינזי מ-2010 מצא כי נשים וגברים מסכימים: קשה לנשים לטפס במעלה הסולם התאגידי כשכל כך הרבה מכשולים מעכבים אותן. מחקר אחר של מקינזי מ-2007 מצא כי ל-54% מהמנהלות הבכירות שהשתתפו בו אין ילדים, לעומת 29% מהגברים. בנוסף, שליש מהנשים היו רווקות - כמעט פי שניים משיעור הגברים הרווקים.

רווחים לפני משפחה

רבות מהנשים המשכילות והמוכשרות מגיבות לכך במעבר לתחומים תובעניים פחות, שבהם שעות העבודה גמישות יותר - כמו משאבי אנוש או יחסי ציבור. חלקן עוברות למשרה חלקית או נוטשות את הקריירה. מעטות ממשיכות לעבוד באסטרטגיה, פיננסים, מכירות ותפעול.

עורכת דין שאתה דיברנו טוענת כי לפני שהקימה משפחה, היא היתה מוכנה להקיז דם כדי לעמוד בדד-ליינים. אחרי שילדיה נולדו היא קיבלה עבודה בתחום האסטרטגיה התאגידית, בחברת הנדסה בפאריס. היא רתחה מכעס כשגילתה שעמיתיה הגברים מבזבזים זמן רב כל כך במשך יום העבודה - יוצאים להפסקות צהריים ארוכות, מרכלים על כוס קפה - אך נשארים לעבוד עד מאוחר בלילה. היא דחסה את יום העבודה שלה לכמה שעות, אך משום שלא הראתה מספיק נוכחות במשרד, החברה חשה שהיא לא מחויבת מספיק. האם התרבות התאגידית יכולה להשתנות? בספרם "Future Work", מתארים אליסון מייטלנד ופיטר תומסון חברות המאפשרות לעובדיהן יותר גמישות. לדבריהם, לא רק נשים, גם גברים ועובדים חדשים בני דור ה-Y מקדמים תרבות עבודה שפויה יותר: חברת יוניליוור שואפת לכך שעד 2015, 55% ממנהליה הבכירים יהיו נשים. לכן היא מתירה לעובדים לעבוד מכל מקום וכמה שעות שהם רוצים, כל עוד הם מבצעים את העבודה.

מקינזי מאפשרת לגברים ולנשים לעבוד אפילו שלושה ימים בשבוע תמורת שכר נמוך יותר באופן יחסי, ועדיין נותנת להם הזדמנות להיהפך לשותפים. שריל סנדברג, סמנכ"לית התפעול של פייסבוק, סיפרה שהיא יוצאת מהמשרד בכל יום ב-15:30, מאז שהקימה משפחה.

דוגמאות כאלה הן נדירות. ברוב המשרות הבכירות אי אפשר להימנע משעות עבודה מטורפות ומנסיעות מרובות. קידום נשים חשובה לחברות, אך לא חשובה כמו עשיית רווחים, היות שללא רווחים - החברה תמות. לכן כדאי שמנהלים יתאמצו ויתאימו את עצמם לאחריות המשפחתית של העובדים, אך רק בצורה שאינה פוגעת בשורה התחתונה. לורנס מונרי, מחברת גיוס הבכירים איגון זנדר אינטרנשונל, מודה שחברות צריכות להפסיק להעניש אנשים שבשלב מסוים של הקריירה עברו למשרה חלקית.

כל הזמן והגמישות שבעולם לא יביאו לאיזון בין מספר הגברים והנשים במשרות התובעניות ביותר. מריסה מאייר מיאהו אולי מהווה השראה, אך קשה ללכת בעקבותיה. היא מתגאה בכך שהשקיעה 90 שעות עבודה בשבוע בגוגל, ומאמינה כי "שחיקה היא לחלשים". היא טוענת שתיקח חופשת לידה של שבועיים בלבד ואף תעבוד במהלכה. אם היא תוכל לחולל מהפך בחברה הפגועה ביותר מבין חברות האינטרנט תוך נדנוד של תינוק בן יומו על ברכיה, היא תסמל את הניצחון הגדול ביותר לנשים עובדות מאז הזכות ללבוש מכנסיים למשרד - זכות שנשים בקליפורניה קיבלו רק ב-1994.

אם לקחת בהשאלה את הדברים שאמרה מאליה אובמה לאביה בעת השבעתו לנשיא ארה"ב - "כדאי שנאום ההשבעה יהיה טוב" - לבוסית ההריונית הראשונה של חברה אמריקאית גדולה כדאי מאוד להיות טובה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#