הספורט האולימפי המתאים ביותר לנשים: שופינג בנעלי עקב - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הספורט האולימפי המתאים ביותר לנשים: שופינג בנעלי עקב

הייצוג הנשי היחיד בקמפיין פרסום שהושק בבריטניה לקראת האולימפיאדה בלונדון היה נעל עקב ותאווה לקניות ■ האתלטיות של אוסטרליה ויפאן טסו במחלקת תיירים, בשעה שהגברים התרווחו במחלקת עסקים ■ גם ב-2012, הספורטאיות עדיין מחפשות את השוויון

6תגובות

ב-2011 השיק דיוויד קמרון את קמפיין הפרסום הראשון של בריטניה לקראת המשחקים האולימפיים, בהצהרה כי הוא "רוצה להחזיר את ה-GREAT ל-Great Britain".

הקמפיין התיימר להציג את כל מה שגורם לבריטניה להיות "גדולה", בעשרה תחומים באמצעות עשר מודעות פרסומת שונות. בעשרת הפוסטרים ביחד היה אזכור ויזואלי אחד לנשים - נעל עקב, שהופיעה בפרסומת לשופינג בבריטניה. המיליארדר ריצ'רד ברנסון הופיע בשיער מתנפנף, בכרזה שהכריזה על היזמות בבריטניה; בכרזה המקדמת את הספורט הבריטי מופיעים כדורגלני מנצ'סטר סיטי ופולהם; ואפילו בכרזה על מורשת בריטניה, לא מופיעה המלכה ויקטוריה, ששלטה בבריטניה 63 שנה, אלא הנרי השמיני, הידוע בעיקר במספר נשותיו הרב ובעריפת ראשיהן.

לבריטניה יש בוודאי שלל נשים שהיא יכולה להתגאות בהן, ויש להניח שהן לא הודרו במכוון מהקמפיין. באחת הכרזות, הטקסט הקטן המופיע בפינה אפילו מזכיר את הזמרת אדל כאחת המוסיקאיות שהופכות את המוסיקה בבריטניה לנהדרת. מטריד מעט שבמוחם של הוגי הקמפיין ושל המבצעים שלו לא צצה אף דמות של אשה ראויה, אך קשה לראות כאן כוונת זדון. עם זאת, בקמפיין שהושקעו בו כספים ומחשבה רבים, איש משום מה לא חשב שיש לייצג חצי מאוכלוסיית בריטניה יותר מאשר כאוכלוסייה שאוהבת לקנות בגדים ולגרום לעצמה בעיות גב.

אחת הסיבות לכך היא אולי התפישה שנשים כבר השיגו שוויון, לפחות בעולם המפותח, ולכן לא צריך להשקיע מחשבה היכן ניתן (לפעמים, כמו במקרה הזה, בקלות וללא השקעה כספית) לשפר את תדמיתן ומעמדן. מותר להן להצביע בבחירות; מותר להן לעבוד; כמה מהן כבר ניצבו בתפקידי מפתח - אחת הדמויות החזקות בפוליטיקה האירופית כיום היא קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, ובבריטניה עצמה הובילה לפני יותר משני עשורים מרגרט תאצ'ר שינוי חברתי-כלכלי אדיר - מה שנחשב לניפוץ אדיר של תקרת הזכוכית.

איי פי

ואולם, העובדה שכמה נשים מצאו פרצות ושברו את תקרת הזכוכית, אין פירושה שהיא אינה קיימת, שקופה אמנם, אך חזקה כתמיד. פערי השכר מצביעים על כך. מספר הנשים המכהנות בעמדות בכירות - בפוליטיקה, בעולם העסקים ובמגזר הציבורי - מצביע על כך אף הוא. התקציבים המושקעים בנשים מצביעים על כך. וגם היחס לנשים בעולם הספורט מצביע על כך.

דמיינו מצב שבו נבחרת ההיאבקות המשובחת של איראן יוצאת לאולימפיאדה, ביחד עם נבחרת האתלטיקה שלה. המתאבקים מוטסים במחלקת תיירים, והאצנים במחלקת עסקים. האפליה המוזרה מתורצת בכך שהמתאבקים נמוכים יותר, ולכן הם אינם צריכים מקום לרגליים. דעת הקהל יוצאת נגד התרבות האיראנית הלא מתקדמת, שמפלה קבוצה אחת לעומת השנייה.

בפועל, האבסורד הזה התרחש ביוזמתן של מדינות מפותחות ועשירות: נבחרת כדורסל הנשים של אוסטרליה טסה במחלקת תיירים, ואילו נבחרת הגברים טסה במחלקת עסקים, אף שהנשים מדורגות גבוה יותר בעולם, ואף הגיעו בעבר להישגים טובים יותר מהגברים כשזכו במדליית כסף בשלוש האולימפיאדות האחרונות. נבחרת כדורגל הנשים המצליחה של יפאן הוטסה גם היא במחלקת תיירים, בעוד שהספורטאים הגברים - המצליחים פחות - קיבלו כרטיסים למחלקת העסקים.

לזכותם של האוסטרלים ייאמר שהמקרה עורר שערורייה, שבעקבותיה התגלה שהמצב דומה גם בנבחרות הקריקט והכדורגל. עם זאת, התרוצים שלהם היו מגוחכים עד מרגיזים: "הגברים גבוהים יותר". נכון, חוץ מאלה שנמוכים יותר מכמה מהנשים.

תרוץ נוסף: "כל אחת מהנבחרות קיבלה תקציב טיסה ובחרה בעצמה באיזו מחלקה לטוס". אלא שלגברים יש סעיף בחוזה, המגדיר כי טיסות ארוכות ייעשו במחלקת עסקים, בעוד שהכדורסלניות קראו שוב ושוב לשיפור תנאי הטיסה שלהן בשנים האחרונות. איגוד הקריקט טען כי נבחרת הגברים טסה הרבה יותר מנבחרת הנשים, וכי היא אחראית לחלק גדול יותר מההכנסות בתחום - אך האם טיעון זה יכול להצדיק אפליה כאשר מלכתחילה תקציבי הספורט, זמני השידור והשקעות נוספות אינם שיוויוניים?

נשים לא יכולות לרוץ מרתון

ההיסטוריה לא עושה חסד עם השיוויון בין המינים בספורט. בעבר הלא רחוק חשבו שנשים לא מסוגלות לרוץ יותר ממרחק קצר, מכיוון שהן לא בנויות לזעזועים הקשים. פייר דה קוברטן, שייסד האולימפיאדה המודרנית בסוף המאה ה-19, מאמנים ומורים לספורט סברו שתחרותיות תהפוך נשים לנשיות פחות, ולכן התנגדו לקיום תחרויות נשים כלל. בשנות ה-70 עוד קבע שופט בארה"ב כי "תחרות אתלטית מחשלת את אופי בנינו. איננו רוצים לחשל את אופי בנותינו".

ב-1972 נחקק בארה"ב חוק שיוויון הזדמנויות בין בנים לבנות במערכת החינוך. חוק זה חל על כל התחומים, אך השפעתו ניכרה במיוחד בתחום הספורט. בתי ספר נדרשו לאפשר לבנות להשתתף בכל ענף ספורט שבו עוסקים בנים. אף שהחוק דורש גם השקעת משאבים זהה, השוואה תקציבית עדיין רחוקה ממציאות בארה"ב, ובעולם בכלל. רק לפני חמש שנים, הושווה הפרס הראשון הניתן בטורניר הטניס בווימלדון לנשים ולגברים. בשנות השיא שלה, מרטינה נברטילובה האגדית לקחה הביתה פחות כסף מסטפן אדברג או בוריס בקר.

השוואת זמן המסך רחוקה אף היא מהמציאות: גמר הנשים בווימבלדון מתקיים יום לפני זה של הגברים, שתמיד מתרחש ביום ראשון - זמן שידור מבוקש יותר. ליגת כדורסל הנשים בארה"ב מסוקרת פחות מזאת של הגברים, והרחק משעות השיא בצפייה. גם בישראל, מתי פעם האחרונה שצפיתן במשחק כדורסל נשים בערב? צריך לחזור מהעבודה לפני 17:00 כדי לתפוס אותו.

משחק הטניס הנצפה ביותר אי פעם בארה"ב היה משחק בין גבר לאשה. שחקן הטניס בובי ריגס חזר מפרישה כדי להוכיח כי גם השחקנית הטובה בעולם לא תוכל לנצחו, אפילו לאחר שפרש. בילי ג'ין קינג, אלופת וימבלדון באותה עת, הרימה את הכפפה, והמשחק שנערך ביניהם ב-1973 קודם כ"מלחמת המינים". המשחק עורר עניין רב גם בקרב מי שלא היו אוהדי טניס, ונהנה מקידום שלא היה מבייש כיום אף תוכנית ריאליטי. קינג, פמיניסטית ידועה, ניצחה בשלוש מערכות רצופות, והעניקה גאווה רבה לנשים בכל מקום. ריגס ברח לחדרו במלון והסתתר בו מחמת הבושה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#