המשבר האמיתי של אירופה: היזמים נעלמו

אירופה לא רק נמצאת במשבר חוב; היא סובלת גם ממשבר צמיחה, שנגרם בין היתר מהקושי שלה לעודד יזמות והקמה של חברות חדשניות בתחומה ■ דווקא המשבר הפיננסי והרפורמות שנולדו בעקבותיו עשויים לשנות את התמונה

לוגו אקונומיסט
אקונומיסט
לוגו אקונומיסט
אקונומיסט

קפה סנקט אוברהולץ במזרח ברלין אופנתי לא פחות משאר הברים באזור: דלתות מכוסות בגראפיטי, יצירות אמנות בוטות על הקירות, אופנה נועזת ומוסיקה של "ביסטי בויז" ברקע. במבט ראשון, זה לא נראה כמו מקום המיועד לאילי הון בהתהוות.

אוברהולץ נהפך למוקד סצנת הסטארט-אפ של ברלין, שמושכת יזמים מכל העולם. בקומה הראשונה, מתכנתי מחשבים מתחככים בבוסים פוטנציאליים על כוס קפה, באזור שנקרא ing-work-ko. ברגע שהם מגייסים הון הם עוברים למעלה, שם משכיר בית הקפה שטחי משרדים בזול. עסק שמצליח להמריא עשוי לעבור לאחת מהדירות של בית הקפה. SoundCloud, המפעילה מזה כחמש שנים אתר לשיתוף קבצי שמע, בילתה את ימיה הראשונים באוברהולץ, וכך גם Brands4friends, אתר לקניות פרטיות. ל-Txtr, פלטפורמת ספרים דיגיטליים הצומחת במהירות, יש עדיין כמה מתכנתים שמתוגררים באחת הדירות של בית הקפה.

חובות אבודים: פרק הזמן המקסימלי מסיום הליך פשיטת רגל עד שהחייב משוחרר מחובותיו

זה מקום מפתה מאוד להתחיל בו עסק, וטוב שכך - משום שהיזמים מלאי התקווה של ברלין אינם מקבלים הרבה תמריצים ועידוד במקומות אחרים. הם מתקשים לגייס מנהלים מקצועיים שיסייעו לחברות שלהם לצמוח, משום שמנהלים אירופיים נוטים מאוד להימנע מלקיחת סיכונים, וחברות אירופיות מבוססות מעדיפות שלא לעבוד עם חברות קטנטנות. גם מקורות הון אחרים מתרחקים מחברות קטנות וחדשות והרגולציה מקשה עליהן. בנוסף לכך, כשהן נכשלות קשה להן להתחיל הכל מהתחלה, משום שבאירופה, כישלון עסקי מותיר כתם שלא יימחה.

הענקיות מזדקנות

הנתונים מראים כי אירופה מתקשה לייצר עסקים חדשים שיניעו צמיחה. על פי חברת גלובל אנטרפנורשיפ מוניטור, האוספת ומשווה מידע מכמה מדינות, ב-2010 היוו יזמים בעלי עסקים הנמצאים בשלבים התחלתיים רק 2.3% מהאוכלוסייה הבוגרת באיטליה, 4.2% בגרמניה ו-5.8% בצרפת. השיעור הממוצע באירופה נמוך בהרבה מזה שבארה"ב: 7.6%, שלא לדבר על 14% בסין ו-17% בברזיל.

היזמים המעטים של אירופה פסימיים למדי לגבי העתיד. מחקר שערכה פירמת רואי החשבון ארנסט אנד יאנג בשנה שעברה, הראה כי יזמים גרמנים, איטלקים וצרפתים בטוחים הרבה פחות באשר ליחס של ארצם לחברות סטארט-אפ בהשוואה לעמיתיהם בארה"ב, בקנדה או בברזיל. מעט מאוד יזמים צרפתים אמרו כי האווירה בארצם היא הטובה ביותר; לעומת זאת, 60% מהברזילאים, 42% מהיפאנים ו-70% מהקנדים הביעו שביעות רצון מהאווירה כלפי חברות הזנק במדינותיהם. משנשאלו לאילו ערים יש את הסיכוי הטוב ביותר להניב את מיקרוסופט או גוגל הבאה, ציינו אנשי העסקים שהשתתפו בסקר את שנחאי, סן פרנסיסקו ומומבאי. גם לונדון זכתה לאזכור.

באירופה קמים המון חנויות ועסקים מקומיים, אך היא אינה מייצרת מספיק חברות חדשניות שצומחות במהירות ונהפכות לחברות גדולות. הנציבות האירופית ניתחה ב-2003 את הפער הזה בזירת היזמות, וציטטה מחקר שהראה כי בשנות ה-90, 19% מהחברות הבינוניות בארה"ב סווגו כבעלות צמיחה מהירה, לעומת 4% בלבד בממוצע בשש מדינות באיחוד האירופי. קרן קאופמן לקידום חדשנות ברחבי העולם, טענה כי אחת הסיבות לכך שארה"ב מקדימה את אירופה במספר המשרות החדשות שהיא מייצרת, היא יכולתה להניב חברות חדשות שצומחות מהר. לחברות קטנות חדשות יש יתרון נוסף מבחינת משרות - הן בעלות סיכוי נמוך יותר לבצע מיקור חוץ של כוח האדם שלהן לאסיה.

אירופה לא תמיד השתרכה מאחור. כשהמהפכה התעשייתית בבריטניה התפשטה לשאר היבשת ב-1848, שאפתנות וגישה להון מצד יזמים צעירים הצליחו להביא אותם רחוק. אוגוסט תיסן ייסד את חברת הפלדה הגרמנית תיסן-קרופ, יוג'ין שולר ייסד את אימפריית היופי לוריאל, וא.פ. מולר הקים את חברת הספנות הדנית מולר-מארסק. רוב החברות האירופיות הגדולות נולדו סביב תחילת המאה הקודמת.

אירופה נותרה מאחור: מספר החברות הגדולות שהוקמו בארה"ב ובאירופה

אחרי שתי מלחמות העולם, אירופה לא חזרה לעצמה. ההרס שגרמו המלחמות גרם לאירופאים להימנע מנטילת סיכונים. לדברי לסלי האנה, היסטוריון לעסקים מלונדון סקול אוף אקונומיקס, שווקים שהיו קשורים זה לזה באופן הדוק לפני 1914 נפרדו שוב לאחר המלחמות. הדבר הגביל את יכולתן של חברות חדשות ליצור נפח של פעילות ולצמוח, במיוחד בעשורים שלפני הקמת השוק האירופי המשותף.

לפי ניתוח של 500 החברות הציבוריות הגדולות בעולם שערכו ניקולס ורון ותומאס פיליפון מצוות החשיבה ברוגל, באירופה הוקמו רק 12 חברות גדולות בין 1950 ל-2007. בארה"ב הוקמו באותה תקופה 52 חברות גדולות. בין 1975 ל-2007 קמו באירופה רק שלוש חברות ציבוריות גדולות - שתיים מהן בבריטניה ובאירלנד, שקרובות יותר לארה"ב בגישתן לעסקים.

אם אירופה היתה ידידותית יותר ליזמים, לא היו צומחות בה כל כך מעט חברות גדולות, והיו יוצאות ממנה יותר חברות טכנולוגיה חדשות ומצליחות. יזמות לא חייבת לעבור בצינורות האינטרנט, אך בעשורים האחרונים חלק גדול ממנה היה קשור לרשת. העובדה שמכלכלה המצוידת בכל כך הרבה כישרון טכני כמו גרמניה לא יצאה עד היום חברת אינטרנט בינלאומית חשובה, מצביעה על בעיה.

חברות כמו סקייפ, שנוסדה על ידי דני ושוודי, או שירות המוסיקה ספוטיפיי, שהוקם בשוודיה, מראות כי התמונה לא כל כך גרועה כפי שנדמה. ובכל זאת, נוכחותם של יזמים אירופיים בתחום האינטרנט דלה למדי. "אף שישנם מעט סימני חיים", אומר איש ההיי-טק הוותיק יוסי ורדי, "האזור עדיין רדום למחצה".

יש כמה סיפורי הצלחה באירופה. האיש העשיר בספרד הוא אמנסיו אורטגה, שהחל לעבוד בחנות בגדים בגיל 13, לפני שייסד את אימפריית האופנה אינדיטקס, הבעלים של זארה; לאוסטריה יש את דיטריך מטשיץ, שהמציא את משקה האנרגיה רד בול; בצרפת ישנו קסבייה ניל, שחולל השנה מהפכה בתחום הסלולר, כשהציע מחירים נמוכים מאוד; ולבריטניה יש כמובן את ריצ'רד ברנסון, המזוהה כל כך עם המותג וירג'ין. ואולם, יזמים רבים באירופה לא נוהגים להתרברב בהצלחתם. אורטגה, למשל, מעולם לא התראיין לתקשורת וישנן רק שתי תמונות מפורסמות שלו.

ישנם גם יזמים שפשוט קמים ועוזבים. יש כיום כ-50 אלף גרמנים בעמק הסיליקון, וכ-500 חברות סטארט-אפ באזור סן פרנסיסקו הוקמו בידי מייסדים צרפתים. אחד הדברים שמושכים אותם לשם הוא החופש להיכשל. "אם החברה שלך נכשלת בצרפת, אין הזדמנות שנייה" - כך אומר דן צרפתי, מייסד חברת הרשתות העסקיות הצרפתית ויאדאו.

כשהנציבות האירופית בדקה בשנה שעברה מה מרתיע יזמים, היא גילתה שבמדינות רבות, יזמים שפושטים רגל מקבלים יחס של נוכלים וכי מקשים עליהם להמשיך הלאה. בגרמניה, למשל, נאסר על פושטי רגל להחזיק בעמדות בכירות בחברות גדולות למשך כל החיים. מכשלה שנייה היא מימון: קל להשיג מימון של עד מיליון יורו מחברים ומשפחה, אבל להשיג סכום של 1.5-4 מיליון יורו - שלו זקוקות חברות כדי להפוך רעיון למודל עסקי של ממש - זו כבר משימה קשה יותר. משקיעים מוסדיים מתייחסים לקרנות הון סיכון אירופיות כאל השקעה גרועה.

הקושי השלישי טמון בחוקי העבודה. אם חברות צעירות רוצות לשרוד טעויות התחלתיות או ביקוש תנודתי, הן צריכות להיות מסוגלות לצמצם עלויות כוח אדם במהירות ובזול בעת הצורך. ואולם, במדינות רבות באירופה קשה יותר לעשות זאת מאשר במקומות אחרים. המחיר הגבוה של תשלום פיצויים עלול להכביד על חברה קטנה. מייסדי חברות באירופה גם מתקשים להשתמש בכלים העיקריים הנתונים בידי יזמים: מענקי אופציות ומניות שנועדו להפוך את הסטארט-אפים לאטרקטיביים לעובדים.

מגבלות אלה הותירו את היבשת ללא הצלחות שיכולות לתת השראה לאחרים. כשכל הסיכויים נגדם, ניצני היזמות שנראים בברלין, בלונדון, בהלסינקי ובמקומות אחרים, נותנים מעט תקווה.

משתוקקים לחופש

אף שהמיתון הגדול והמשבר בגוש היורו מורידים את הביקוש ומקשים עוד יותר על השגת מימון, הם גם מאותתים על שינוי לטווח ארוך בתפישת הסיכון של האירופאים. כשהחברות הגדולות מקצצות משרות, ההצטרפות לחברת סטארט-אפ כבר נחשבת פחות להימור. היזם הארגנטיני מרטין ורסבסקי, שייסד חברות טלקום בספרד, סיפר כי מאז תחילת המשבר ב-2007 קל לו יותר לגייס עובדים למיזם הנוכחי שלו, פון. המהנדסים שרצה לגייס תמיד זילזלו בו והעדיפו את ענקית הטלקום טלפוניקה או חברת המדיה פריסה. כעת החברות האלה מפטרות עובדים, ויותר כוח אדם מוכשר מוכן להצטרף לחברה חדשה.

גם הממשלות מקדישות לכך תשומת לב. לדברי מתיה קרנזו, ראש המרכז ליזמות בבית הספר למנהל עסקים IESE בברצלונה, לפני כמה שנים, יזמים לא היו בראש סדר העדיפויות של הפוליטיקאים. כיום, לעומת זאת, ראשי מדינות משתמשים בכל האמצעים כדי לעודד הקמת עסקים, וישנה תעשייה שלמה של יועצים שמקדישים את זמנם למשימה.

ממשלת צרפת עשתה כמה דברים מועילים למייסדי עסקים, כמו הטבות מס על מחקר - כך אומר מנכ"ל חברת סקוונס קומיוניקיישנס, ז'ורז' קראם. עם זאת, הבעיה האמיתית של צרפת, לדבריו, היא חוקי העבודה המחמירים. אף אחד מאמצעי הסיוע שמציעות הממשלות, אומרים יזמים, לא יעיל כמו פשוט להסיר את המכשולים שהן מציבות כיום. ממשלת גרמניה ניסתה ארבע פעמים ב-13 השנים האחרונות לסייע ליזמים, אך רוב הניסיונות כשלו, אמר דיטמאר הרנוף, מנהל המכון למחקר חדשני, ניהול טכנולוגי ויזמות באוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן.

גופים ממשלתיים לעידוד יזמות בדרך כלל אינם חזקים מספיק כדי לטפל בבעיות האמיתיות שעמן מתמודדים היזמים, כמו חוקי העבודה. ייתכן שעומקו של משבר החוב יסלול את הדרך לשינוי המיוחל בנושא הזה. מריו מונטי, ראש ממשלת איטליה, אמר כי יפחית את העלות האדמיניסטרטיבית של הקמת חברה מ-10,000 יורו ליורו אחד. איטליה וספרד נוקטות שתיהן צעדים שיקלו על חברות לפטר עובדים.

עלייתה המהירה של ברלין והמשיכה הבינלאומית שלה - כמחצית ממייסדי העסקים בעיר אינם גרמנים - הופכות אותה לדוגמה טובה לאווירה שבאמת מושכת יזמים. העיר לא קיבלה סיוע מהמדינה, והיא ענייה מדי מכדי להשקיע בתוכניות הרגילות, אך זה מקום שזול לחיות ולעבוד בו, ולזרים קל יחסית להקים בה עסק.

בסנקט אוברהולץ, בין הברים למשרדים המשותפים, יש תא חסין מפני רעשים. ניתן לבצע ממנו שיחות פרטיות או לבכות כשעסקה משתבשת, התבדח פיליפ פון זאר, מייסד חנות מקוונת למזון אורגני. היזמים האירופיים, כמו כל היזמים, צפויים לבכות לא מעט בשנים הבאות. אך הממשלות שלהם יכולות לעזור להם לצאת מהתא ולחזור למשחק.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ