הפתרון לעוני באפריקה: הלוואה של 2 דולרים

משפחת נאסוני ממלאווי סבלה מעוני קשה וכמה מילדיה מתו. הלוואה של 2 דולרים מארגון CARE סייעה לה להקים עסק מצליח, להתרחק מאלכוהול ולשפר את רמת החיים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

אחד המקומות הטובים בעולם שבהם אפשר למצוא רעיונות מצוינים למלחמה בעוני המתפשט בעולם, הוא הבקתה של משפחת נאסוני ממלאווי.

לאלפרד נאסוני ואשתו, ביטי רוז, נולדו שבעה ילדים במהלך חייהם בכפר מסומבה. שניים מהם מתו עוד לפני שהספיקו לראות רופא. כשהגיע בנם הבכור לכיתה ד', הם הוציאו אותו מבית הספר משום שלא יכלו לעמוד בעלויות של 5 דולרים לסמסטר. והם עיבדו רק חלק משטח האדמה שלהם, המתפרש על שטח של 10 דונם, משום שלא היה להם מספיק כסף לקנות זרעים.

לעתים קרובות משמשת רומנטיזציה לתיאור של עוני, אך מדובר במצב מורכב מאוד. אלפרד, 45, אמר לי שאפילו כשילדיו גוועו ברעב, הוא הוציא 2 דולרים בשבוע על משקאות חריפים ועוד 50 סנט על סיגריות. הוא הוסיף מאוחר יותר שהוציא עוד 2 דולרים או יותר בשבוע על שירותי מין מנערות מקומיות, למרות הסכנה הגבוהה להידבק באיידס.

חקלאים במלאוויצילום: סוואטי סרידהראן

כל זה מרמז על אמת לא נעימה: הסבל שנלווה לעוני נגרם לעתים לא רק בשל הכנסה נמוכה, אלא גם עקב פתולוגיות של הרס עצמי. מחקר ממשלתי שפורסם באחרונה מצא שגברים במרכז קניה מוציאים בממוצע יותר כסף על אלכוהול מאשר על מזון. זה מעגל אכזרי: ייאוש מוביל אנשים להשתמש בחומרים משני תודעה, שמחמירים את הייאוש.

עם זאת, יש פתחי מילוט. ב-2005 הצטרפה ביטי רוז לקבוצת חיסכון של הכפר, שנוסדה על ידי ארגון הסיוע הבינלאומי CARE. מיזם "חסכונות והלוואות לכפר" הוא בין הרעיונות החמים ביותר בפיתוח ועידוד עבודה. פרויקטים מסוג זה משרתים כעת כ-6 מיליון איש ב-58 מדינות.

הרבה אמריקאים אוהבים לשנוא את הבנקים, בעקבות המשבר הכלכלי העולמי האחרון. ואולם לרבים מעניי העולם אין את הלוקסוס הזה: ליותר מ-2.5 מיליארד איש ברחבי העולם אין חשבון בנק, על פי דו"ח שפירסם הבנק העולמי.

העניים מקבלים בדרך כלל ערימת מזומנים פעם או פעמיים בשנה, בסיום עונת הקציר. בצורה הזאת אין להם שום דרך יעילה לחסוך את הכסף. זה מגדיל את הסיכוי שחלק ממנו פשוט יבוזבז.

קבוצות חיסכון הן הפתרון לעוני

צמיחה של ארגון CARE

בחלק ממדינות אפריקה, טלפונים סלולריים נהפכים למערכת הבנקאות החדשה. ואולם כאן, וברוב העולם, הפתרון הוא קבוצות חיסכון כמו זו של ביטי רוז. היא ו-19 חברים אחרים נפגשו אחת לשבוע, והפקידו בכל פעם סכום השווה ל-10 סנט. הכסף שנאסף, ניתן כהלוואה למי מהקבוצה שביקש אותה, ו-CARE העביר להם הכשרה על הקמת עסק קטן.

עם הלוואה של 2 דולרים, ביטי רוז החלה להכין ולמכור גירסה מקומית של סופגניות, שנמכרו תמורת 2 סנט ליחידה. "אנשים ממש אוהבים את הסופגניות שלי", היא אמרה, ובמהרה היא החלה להרוויח דולרים אחדים מדי יום. אלפרד בעלה קיבל השראה מאשתו, והחל לגדל עגבניות ולמכור אותן. גם הוא התגלה כאיש עסקים ממולח. אלפרד אמר שכשהוא ראה את המפנה החיובי שחל באופק של המשפחה, הוא הפסיק את הבזבוזים על בחורות ואלכוהול.

ביטי רוז ואלפרד השיגו את המשאבים לרכוש זרעים ודשן עבור כל שטח האדמה שלהם, ולהשכיר בנוסף עוד 200 מ"ר. בימים אלה הם מגייסים עשרה עובדים שיעבדו עבורם. בזמנים עברו היבול שלהם הסתכם בשק אחד של תירס בשנה. השנה הם ממלאים שבע עגלות של שוורים.

לא כל החוסכים נחלו הצלחה גדולה כל כך, כמובן, אבל אין ספק שהדחיפה לחסוך כסף ולהתחיל עסק קטן יכולה להיות בעלת משמעות מהפכנית. CARE פיתחה את המודל שלה ב-2009 באזורים נוספים במלאווי, אם כי קבוצות החיסכון בסביבת הכפר שיכפלו עצמן גם באופן טבעי. איכרים אחרים קינאו בביטי רוז ובאלפרד אחרי שהם החליפו את הגג הרעוע שלהם בגג חדש, והחליטו גם הם להקים קבוצות חיסכון. הרעיון התפשט ללא עזרת CARE אל מעבר לגבול, לכפרים במוזמביק השכנה.

ואולם אני סבור שיש כאן משהו מעבר למיקרו-חיסכון ויזמות. אסתר דופלו, כלכלנית ב-MIT ומחברת הספר "כלכלות עניות", טוענת שהתערבות חיצונית עובדת כשהיא מעניקה לעניים תקווה. זה בדיוק מה שראיתי בהרבה מדינות: סיוע עזר כשהוא נתן לאנשים הרגשה שאפשר להשיג תוצאות טובות יותר, והתקוות האלה הגשימו את עצמן כשאנשים החלו לעבוד בחריצות רבה ולהשקיע יותר בחוכמה.

עבור אלפרד וביטי רוז, התקוות מתמקדות כעת בילדיהם הצעירים (הגדול ביותר כבר התחתן). ביטי רוז מעולם לא הלכה לבית ספר, אבל היא מתכננת לשלוח את ילדיה הצעירים לאוניברסיטה.

היא גם מתכננת רכישות נוספות בעתיד - כולל הטלוויזיה הראשונה באזור. ואולם אל תסיקו שהיא מתכוונת לנוח מול המסך. היא מתייחסת לטלוויזיה כאל השקעה. "אני אשת עסקים", היא אמרה. "אני לא יכולה לתת לאנשים לצפות בהכל בחינם. אם יש משחק כדורגל או משהו בסגנון, כל מי שיבוא לבית שלי יצטרך לשלם תמורת הזכות לצפות בטלוויזיה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker