גמר היורו

איטליה וספרד בקרב מי לא תקרוס ראשונה

איטליה וספרד מגיעות הערב לגמר היורו עם נטל חובות משותף של 2.5 טריליון יורו ■ חשוב ככל שיהיה הגביע הנכסף - הוא לא ימחק את החובות האדירים שצברה כל אחת מהן

נדן פלדמן
נדן פלדמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

16 מדינות השתתפו השנה ביורו 2012 שיינעל הערב וכבר נחשב לאחד המוצלחים בהיסטוריה של הטורניר. מספר זהה של מדינות השתתפו בסוף השבוע בפסגה האירופית, שננעלה - בניגוד למקובל - גם היא בהצלחה (ובאקט סמלי להצלחת הפסגה, יוון נעדרה ממנה בגלל ניתוח שעבר ראש ממשלתה הטרי). בשני המקרים נרשמו גם שתי מנצחות גדולות, ובשני המקרים הן זהות - ספרד ואיטליה.

שתי המדינות האלה, שעשרות מיליוני האזרחים בהן הרגילו עצמם בשנתיים האחרונות לארשת פנים מודאגת לאור המשבר הכלכלי המעמיק וצעדי הצנע החריפים שהוטלו בהן, זכו בימים האחרונים למנה גדושה ונדירה של חיוכים נושאי תקווה.

באלוטלי וקסאנו חוגגיםצילום: אי–פי

בתוך יומיים רשמו שתי המדינות שני הישגים חשובים ברמה הלאומית: הראשון, ובעיני רבים גם החשוב ביותר, הוא ההעפלה לגמר היורו שייערך הערב בקייב. כדי להוסיף על ההישג, כל אחת משתי המדינות עשתה זאת על חשבון שכנתה ויריבתה הגדולה - ספרד גברה על פורטוגל ואיטליה הפתיעה את גרמניה.

ההישג השני נרשם בקצה השני של היבשת, כאשר במסגרת הפסגה האירופית בבריסל בסוף השבוע קיבלו מנהיגי שתי המדינות מוכות החוב הבטחה לסיוע מיידי בהפחתת עלויות מימון החובות שלהן, הנאמדים בטריליוני יורו. ביום שישי הבורסות במדריד ומילאנו זינקו בשיעורים שלא נראו כבר זמן רב, והסיכון על תשואות האג"ח שלהן ירד בחדות.

תוך 48 שעות נפל דבר בשתי מדינות הים התיכון הגדולות ביבשת: אפשר לחזור לחייך, לפחות למשך סוף השבוע. הפוליטיקאים ספקו ידיהם בסיפוק, המשקיעים והבנקאים נשמו לרווחה וההמונים קיבלו הזדמנות נדירה לשכוח מצרות היומיום ולהתמסר לאהבת הנבחרת הלאומית.

זכייה של אחת מהמדינות בטורניר תעניק לאזרחיה זריקת עידוד מנטלית ותחושת גאווה לאומית שנדמה כי נשמטה מהם מאז נהפכו לנטל על אירופה. ואולם חשוב ככל שיהיה הגביע הנכסף, הוא לא ימחק את החובות האדירים שצברה כל אחת מהן. מהבחינה הזאת, כפי שעל כר הדשא ספרד ואיטליה מציבות נבחרות המשלבות בין הגנת ברזל להתקפה קטלנית, כך הצמיחו מנהיגיהן כלכלות כושלות, המשלבות בין הניסיון להגן בכל מחיר על הבנקים שלהן, לבין אזרחים שהותקפו במדיניות צנע נטולת רחמים. המדיניות הזאת גרמה עד כה בעיקר לזינוק מבעית באבטלה, להתפוררות חברתית ולתחושה כי נבחרי הציבור מנוכרים לבוחרים ששלחו אותם לשרתם.

איטליה: אפס צמיחה, אפס רפורמות

הנתונים הכלכליים המטרידים של איטליה וספרד אינם עניין חדש כמובן, אך ההשוואה בין שתי המדינות בלתי נמנעת. לפי מגזין "אקונומיסט", עד סוף 2012 יתפח החוב הלאומי של איטליה ל-1.82 טריליון יורו, לעומת 800 מיליארד יורו לספרד. לשם המחשה, סך הסיוע שקיבלה יוון היה כ-250 מיליארד יורו; היקף החובות הכולל של איטליה וספרד גבוה פי 10.

גם בהשוואה של נטל החוב לתושב המצב של האיטלקים אינו מזהיר: כל אזרח איטלקי סוחב על גבו חוב של 30 אלף יורו, בעוד הנטל על הספרדי מסתכם ב-17,300 יורו. זה אמנם נמוך משמעותית לא רק בהשוואה לאיטליה אלא גם לעומת נטל החוב לתושב גרמניה ובריטניה - 25,400 יורו ו-22,800 יורו בהתאמה, אך בקצב האבטלה הנוכחי לא ברור איך יוכלו הספרדים להחזיר אי פעם את החובות שלהם - האבטלה בספרד נהפכה כבר לסמל המשבר הכלכלי במדינה, עם שיעור מזעזע של 25% שנרשם במאי, כשאחד מכל שני צעירים מתחת לגיל 25 אינו מועסק. מדובר בנתון גבוה פי שניים וחצי מאשר באיטליה - 10.2%, בדומה לממוצע באיחוד האירופי.

הפער העצום באבטלה לטובת הספרדים נובע במידה רבה מהמהירות שבה התרסקה כלכלתה, שנשענה על הלוואות ענק והצמיחה בועת נדל"ן אימתנית, שעם פקיעתה ב-2008-2009 הותירה מיליוני צעירים חסרי עבודה, מגזר בנקאי המום וממשלה שביצעה צעדי קיצוץ חריפים במגזר הציבורי ובהוצאות הממשלתיות. להבדיל מספרד, שעם כניסתה לגוש היורו גילתה רעב עצום לפיתוח וצמיחה, שגורם לה לשלם כעת ביוקר, השקיעה של איטליה בבוץ הכלכלי היתה הדרגתית, ונבעה בעיקר מאדישות השלטונות.

בשני העשורים האחרונים נהפכו האיטלקים לאלופי אירופה בתיקו אפס - אפס צמיחה, אפס רפורמות. בין 1990 ל-2007, מנפילת בריה"מ ואיחוד אירופה ועד ערב המשבר העולמי, שנים שבהן נהנו מדינות רבות באירופה משגשוג כלכלי, רשמה איטליה צמיחה שנתית של 0.2% בממוצע, לפי נתוני קרן המטבע הבינלאומית. דור העתיד של הכלכלה האיטלקית נזנח בשל מערכת פוליטית מושחתת, בלתי יציבה ורופפת שאיפשרה את עלייתו של השוק השחור הגדול באירופה ואת ענף העלמות מסים, שנהפך לספורט הלאומי הלא רשמי במדינה, עם סכום שנתי שנאמד ב-275 מיליארד יורו - 17% מהתמ"ג.

שני ההישגים שנרשמו בימים האחרונים נראים כמו כדור אקמול למנהיגים הפוליטיים, או מנת אופיום להמונים, בהשוואה לצרות הכלכליות שספרד ואיטליה מתמודדות עימן כיום, ושיאלצו גם לחנך את ילדיהם להתמודד עימן. רגע, מחשבות על העתיד? אפשר לדחות את זה לאחרי האולימפיאדה?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker