סנסציה יוונית

מה שעבד ליוונים בספורט יעבוד להם גם בכלכלה?

בונקר מלוכד ונחוש מול האיחוד האירופי עשוי להגן על האינטרסים של יוון טוב יותר, אחרי שמנהיגיה שיחקו לפי השיטה האירופית המתקדמת, ונחלו תבוסות משפילות

נדן פלדמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נדן פלדמן

יוון נחשבה למקרה גמור, חסר סיכוי, שכולם הימרו נגדה. אולם היא הוכיחה, בניגוד לתחזיות של כל הפרשנים והמומחים, כי אין לה שום תוכניות לעוף מהיורו.

אנחנו מדברים, כמובן, על כדורגל. בינתיים.

צילום: רויטרס

קראגוניס, צבאלס ופפאדופולוס - מובילי הנבחרת הלאומית - עשו אמש את הבלתי ייאמן והצליחו היכן שפפנדריאו, וניזלוס וסאמארס - מנהיגי המערכת הפוליטית – כשלו שוב ושוב בשנה האחרונה.

באחרונה, נדמה כי ככל שהכלכלה חובטת ביוונים, כך הספורט מחייך אליהם. בין שתי מערכות בחירות גורליות בתוך חודש, שעד כה רק החמירו את מצבה העגום ממילא של יוון והציבו מולה איום כלכלי ופוליטי מוחשי בדמות סילוקה מגוש היורו, הראו הספורטאים שלה לאירופה כי יוון יכולה גם אחרת: זכייתה הסנסציונית ביורוליג של אולימפיאקוס - קבוצת הכדורסל שירדה מנכסיה ונחשבה כבר לסוס מת, והעפלתה המדהימה לא פחות של נבחרת הכדורגל האפרורית לרבע הגמר באליפות היורו (בשני המקרים, אגב, על חשבון הרוסים העדיפים), ודאי מזכירים כעת ליוונים זמנים אחרים ושמחים הרבה יותר.

2004 היתה, מהרבה בחינות, שנת השיא של יוון. היא אירחה אולימפיאדה מוצלחת ועתירת שבחים, זכתה לראשונה בתולדותיה באליפות אירופה בכדורגל ונחשבה לאחת המדינות המבטיחות ביבשת מבחינה כלכלית, בעוד תושביה נהנים מפירות ההצטרפות לגוש היורו. אולם מאז נכנסה יוון למחצית העשור הקודם, החלו שבע השנים הרעות, שמגיעות לשיאן הכאוטי בימים אלה. 

למי שהעדיף לפסוח בשנים האחרונות על מדורי הכלכלה לטובת חדשות הספורט, הנה תזכורת לשבע השנים הרעות של יוון: החוב הלאומי תפח מ-100% מהתמ"ג ב-2005 לכ-170% השנה. שיעור האבטלה הכפיל עצמו מ-11% בתום האולימפיאדה ל-22.5% כיום. צמיחה שנתית של 1.5%לפני שבע שנים התחלפה בצמיחה שלילית של 6.5% ברבעון הראשון של 2012, והסיכון על תשואות האג״ח הממשלתיות ל-10 שנים נסק תוך שבע שנים פי עשרה - מ-3.8% בתחילת 2005 לכמעט 40% לפני מספר חודשים, כאשר יוון חתמה על הסדר החוב עם נושיה.

אז היכן מסתתר האופי היווני החרוץ כשמדובר במגזר ציבורי מנוון ובכלכלה מושחתת? היכן הלכידות הקבוצתית כשמדובר במערכת פוליטית שסועה ורוויית השמצות? האם המסירות, הנחישות, הלחימה והדבקות במטרה שמוכיחים היוונים בספורט תקפים אך ורק לתחומי המגרש?

בניגוד למגרשי הספורט, את הטקטיקה של היוונים מול מי שהפכו בעיניהם ליריביהם - גרמניה, האיחוד האירופי והבנק המרכזי האירופי - לא יקבע מאמן, אלא ציבור שלם של אוהדים זועמים, שיצעד היום אל הקלפיות בפעם השנייה בתוך חודש.

חלק מהמפלגות שמייצגות את הציבור היווני מעוניינות בהמשך השיטה הנוכחית, חלק תומכות בדרך יוונית בדלנית שמשמעותה שלילת הצנע ויציאה מגוש היורו, ומתוך הכאוס עלו גם מפלגות שדוגלות בקיצוניות אלימה ומסוכנת שעלולה להרחיק את יוון מהקהילה האירופית.

הדרך הראשונה, לדעת רבים, נחלה כישלון, לאחר שנתיים שבהם אימצו היוונים את השיטה האירופית: פפנדריאו ופפדמוס, שני ראשי הממשלה האחרונים, שיחקו מול הגופים הבינלאומיים פתוח, חיובי, כמו אירופאים מתקדמים, וחטפו בצרורות. הדרך השלישית, לעומת זאת, דוגלת במשחק אלים ומסוכן, תהא התוצאה אשר תהא, והיא כמובן לא באה בחשבון.

נותרה דרך הביניים - בונקר יווני. נכון, זאת אנטי-שיטה, שמעוררת אנטגוניזם, מכירה בנחיתות העצמית וכל ייעודה למזער נזקים בלא כל התחשבות באינטרסים של גורמים אחרים. אולם בדרך הנוכחית, למרות שתי חבילות חילוץ, יוון ממשיכה להיחלש, והיא נמצאת בדרך הבטוחה להדחה מגוש היורו, תוך יישום של מדיניות צנע חסרת רחמים שהובילה להתפוררות חברתית.

בשיטת הבונקר, שבה כל הצעה אירופית שתסכן את ההגנה של יוון תורחק ליציע, יוכלו היוונים להגן על עצמם טוב יותר, וימתינו להזדמנות פז שבה יוכלו לעקוץ את החולשה האירופית. הזדמנות כזאת, בתקווה, תוכל להעניק להם אפשרות לחזור למסלול של התאוששות כלכלית בתנאים טובים יותר, ותשיב להם את כבודם הלאומי. 

לשם כך חייבים מנהיגי המפלגות ביוון, החל ממחר, לפעול כקבוצה מגובשת, ולא כאוסף מקרי של אינדיבידואלים שמנסים להציל לבדם את המולדת. איך עושים את זה? אולי כדאי לשאול את קראגוניס, צבאלס ופפאדופולוס. עד רבע הגמר ביום חמישי יש להם קצת זמן פנוי ללמד את הפוליטיקאים שלהם שיעור בחוסן מנטלי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker