כך דחקה שוודיה את הוועדים מחוץ לעמדות הכוח - והשכר עלה - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
הפלא הסקנדינבי

כך דחקה שוודיה את הוועדים מחוץ לעמדות הכוח - והשכר עלה

לאחר שעברה עשורים אינפלציה וצמיחה דלה, ביצעה שוודיה רפורמות לכיוון של שוק חופשי ■ כיום היא מאמינה נלהבת במשמעת תקציבית ונהנית מעודף תקציבי

67תגובות

לפני זמן לא רב היתה שוודיה יכולה לטעון לכתר המובילה בכלכלה קיינסיאנית ללא גבולות, עם שיעור מס שולי של 90% ומדינת רווחה שאין שנייה לה. ואולם עתה מתבוננת המדינה הסקנדינבית במאבק בין המודלים של ארה"ב לגרמניה על צנע מול הרחבה פיסקלית כמפתח לישועה הפיננסית, ובין השתיים הבחירה קלה: גרמניה צדקה. צפון אירופה לא חשה כל סימפטיה לבזבוזים של דרום אירופה.

האמריקאים חושבים על שוודיה כעל מדינת רווחה הסובלת מרגולציה כבדה. עם זאת, בשני העשורים האחרונים עברה כלכלתה רפורמה. ההוצאה הציבורית נפלה בסכום השקול ל-20% מהתמ"ג, המסים ירדו והשווקים נפתחו.

בלומברג

המצב דומה במדינות סקנדינביות אחרות, במדינות הבלטיות ובפולין. ואולם המפנה בשוודיה היה החד ביותר. מ-1970 ועד 1989 עלו המסים בשיעור רב, הרגו את היוזמה הפרטית, ותשלומי הרווחה נהפכו למופרזים. חוקים שונו תדירות והיו בלתי צפויים. כתוצאה מכך, סבלה שוודיה משני עשורים של צמיחה נמוכה.

ב-1991-1993 סבלה שוודיה מקריסה חמורה בענפי הנדל"ן והבנקאות, שהפחיתה את התמ"ג ב-6%. ההוצאה הציבורית זינקה ל-71.7% מהתמ"ג ב-1993 והגירעון התקציבי הגיע ל-11% מהתמ"ג.

נקודת מפנה

הצירוף של משבר וממשלה לא סוציאליסטית בהנהגת קרל בילדט מ-1991 ועד 1994 שבר את המגמה והביא למפנה. ב-1994 חזרו הסוציאל דמוקרטים לשלטון והחזיקו בהגה עד 2006. במקום לבטל את השינויים, הם השלימו את מהלך ההידוק התקציבי. ב-2006 עלתה ממשלה לא סוציאליסטית לשלטון, ושר האוצר אנדרס בורג, הידוע בשיערו האסוף בקוקו ובעגיל, הוביל לרפורמות נוספות. השוודים עמדו יפה במשבר הפיננסי הגלובלי שהחל ב-2008 ו"פייננשל טיימס" הכתיר את בורג לשר האוצר הטוב ביותר באירופה ב-2011.

בלומברג

לפני 2009 היה לשוודיה עודף תקציבי, והשנה זה קורה שוב. בשנתיים האחרונות הצמיחה הממוצעת היתה 4% והעודף בחשבון השוטף ‏(המאזן המסחרי ומאזן ההשקעות‏) היה 6.7% ב-2011. החשש היחידי של הקברניטים הוא מהדעיכה בביקוש ליצוא של שוודיה כתוצאה מהמשבר בגוש היורו ומאבטלה של 7.5%.

הקוץ העיקרי באלייתה של שוודיה הוא מסים, שהיו בעבר הגבוהים בעולם. הממשלה הנוכחית הורידה אותם מדי שנה וביטלה את מסי העושר. מס עיזבון ומסי מתנות בוטלו. עד 1990 הגיע המס השולי ל-90% ואילו כיום הוא 56.5%. למרות זאת, הוא עדיין אחד הגבוהים בעולם, אחרי בלגיה ‏(59.4%‏), ויש תמיכה ציבורית רחבה לקיצוצו אף ל-50%.
מס של 26% על רווחי תאגידים בשוודיה נראה אולי סביר לאמריקאים, אך התעשיינים השוודים מעוניינים להורידו ל-20%. תחרות המס באירופה עזה ביותר, ורוב מדינות מזרח אירופה, למשל, קיצצו את מסי החברות ל-15%-19%.

בתקופות כושלות בעבר התקיים מדי שנה טקס התמקחות בין האיגודים המקצועיים לאיגודי התעשיינים. בשנות ה–70 השיטה הזו גרמה להאצת האינפלציה ולשביתות, לכן הטקס נכחד מהעולם. יש עדיין משא ומתן קיבוצי על השכר, אבל הוא מבוזר. האינפלציה בשכר אינה מטרידה והשביתות נדירות במיוחד. המעסיקים ניצחו, אבל השכר הריאלי עולה בקנה אחד עם פריון העבודה והעובדים מרוויחים לא פחות מהמעסיקים. כמו בכל מקום בעולם, מספר החברים באיגודי העובדים מצטמק, ובהתאם גם התקציבים וכוח ההשפעה שלהם.

שנאה לחוב

שוודיה חברה באיחוד האירופי מאז 1995, אך היא לא חברה בגוש היורו, ושער החליפין של הקרונה חופשי. שר האוצר בורג טוען נגד שימוש במדיניות מרחיבה בשוודיה במקרה של קריסה באירופה. לאחר התמריצים הקיינסיאניים והמוניטריים של שנות ה–70 וה–80 שהובילו לאינפלציה, פיחותים וצמיחה דלה, שוודיה מאמינה במשמעת תקציבית. יש פחד עצום מחובות וגירעונות תקציביים, במיוחד ברמות שאליהן מגיעה ארה"ב. האינטלקטואלים השמאלנים שעשויים לקרוא תיגר על הסדר החדש נעלמו. ארגוני המחקר הסוציאליסטים נסגרו. כלכלני האיגודים המקצועיים, ששלטו בשיח הכלכלי בשנות ה–70, הוחלפו בכלכלני בנקים. מרכזי מחקר רבי השפעה של הימין, התומך בשוק החופשי, קמו בשטוקהולם.

לאחר שנים של היעדרות מהשיח, השתתפתי בכנס על הכלכלה השוודית בעיר מאלמו במאי. הבנק הגדול סוודבנק אירגן את הכנס, ו–180 הדוברים ייצגו את קשת העמדות בשוודיה. נדהמתי לשמוע עד כמה הקונסנזוס נע ימינה לכיוון השוק החופשי, אפילו בקרב סוציאל דמוקרטים ומנהיגי איגודים מקצועיים. הערכים המדוברים הם תחרות, פתיחות ויעילות, במקביל לקיומם של ערכי סביבה - חברה של רווחה סוציאלית ללא מדינה של רווחה סוציאלית. הרעיון הוא להפוך את הכל ליעיל יותר, באמצעות תחרות בין ספקים פרטיים.

שמו של הכנס אומר הכל: "ימי הצמיחה". וניה לונדבי־ודין, נשיאת קונפדרציית האיגודים המקצועיים, הכריזה ללא היסוס: "אנחנו רוצים גמישות בשוק העבודה". היא התלוננה כי התקשורת כבר לא מסקרת את שוק העבודה. הסיבה לכך היא שהוא מתפקד טוב כל כך.

במהלך המשבר הפיננסי הסכים איגוד עובדי המתכת, ללא רעש, לקיצוצי שכר גדולים כדי להגן על הכנסתם הריאלית בטווח הארוך. מנהיג האיגוד, סטפן לופבן, נבחר זה עתה ליו"ר מפלגת העובדים הסוציאל דמוקרטית.

הסוציאל דמוקרטים לא רק הצטרפו לקונסנזוס השוק החופשי, אלא מתקיפים את הממשלה הנוכחית מימין, בדרישה ליצור סביבה עסקית טובה יותר. סקרי דעת קהל הציגו תמיכה בסוציאל דמוקרטים על התפנית הימנית הזו.

שוודיה עדיין מציעה רווחה חברתית טובה, אך כיום היא יעילה והגיונית יותר, באמצעות שימוש במגזר הפרטי. המודל של ירידה במיסוי ובהוצאות הממשלה מחלחל מצפון אירופה לדרומה, והצפון אירופים אינם סובלנים כלפי הרשלנות התקציבית של מדינות הדרום. השוודים גם אינם מבינים את חוסר האחריות התקציבית בארה"ב, אף שהם מעריצים את החדשנות והמחקר שלה.

אנדרס אסלונד הוא עמית בכיר במכון פיטרסון לכלכלה בינלאומית בארה"ב, הנחשב לבעל דעות שמרניות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#