10,000 דולר לקעקע כתובת אתר קזינו על המצח - מסכימים?

המימוש הקיצוני של השוק החופשי מאפשר לקנות ולמכור כמעט כל דבר

ניקולס קריסטוף
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
ניקולס קריסטוף

האם הייתם מזדעזעים לשמוע שקזינו מקוון שילם לאשה מיוטה בשם קארי סמית, שנזקקה לכסף כדי לממן את לימודי בנה, 10,000 דולר כדי שתקעקע את כתובת אתר האינטרנט של הקזינו על מצחה?

ומה עם פרוג'קט פרבנשן (פרויקט מניעה), קרן צדקה המשלמת לנשים המכורות לאלכוהול או סמים 300 דולר, תמורת עיקור או התקנת אמצעי מניעה ארוכי טווח? 4,100 נשים כבר הסכימו להצעה הזו.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

קארי סמיתצילום: מתוך האתר desertnews.com

מייקל סנדל, חוקר תיאוריה פוליטית מהרווארד, מביא את הדוגמאות האלה בספרו החדש ומעורר המחשבה "What Money Can't Buy" (מה שכסף לא יכול לקנות). סנדל טוען כי בשנים האחרונות הסתמכנו יותר ויותר על השווקים, בלי מחשבה תחילה, באופן שחותר תחת ההגינות בחברה האמריקאית.

זהו אחד מהקרבות של הקמפיין לנשיאות בארה"ב השנה. רפובליקאים רבים, כולל מיט רומני, מאמינים באמונה שלמה ביכולתם של שווקים חופשיים לייצר פתרונות אופטימליים.

יש משהו באמונתם, מכיוון ששווקים נוטים להיות יעילים. מסים על זיהום נתפשים כעדיפים על פני רגולציה קפדנית המוטלת על גורמים מזהמים. יש הגיון גם במכירה של שטחי פרסום על אוטובוסים, ואפילו במכירת חסויות תמורת שם הניתן למוזיאונים או לתחנות רכבת תחתית.

אבל כמה רחוק אפשר ללכת? האם זה צודק לגבות מאסירים בכלא סנטה אנה שבקליפורניה 90 דולר ללילה, תמורת שדרוג התא שבו הם כלואים לתא נקי ונעים יותר? האם ארה"ב באמת צריכה למכור אשרות הגירה? כיום, השקעה של 500 אלף דולר מקנה לזרים את הזכות להגר. האם מסצ'וסטס צריכה להמשיך להציע חסויות שמיות לשמורות הטבע שלה? האם לאגם וולדן צריך לקרוא אגם וול-מארט? האם עיירות הנתונות בקשיים צריכות לקבל ניידות משטרה בחינם עם פרסומות עליהן? עסקות כאלה נדונו ולא יצאו אל הפועל, אך עיירה אחת אכן מוכרת שטחי פרסום על ניידות.

"הפיכתו של כל דבר לסחורה הניתנת לשיווק, משמעה שלאנשים אמידים יש חיים שונים בתכלית מלאנשים בעלי אמצעים צנועים", כותב סנדל. "אנחנו עובדים וקונים ומשחקים במקומות שונים. הילדים שלנו הולכים לבתי ספר שונים. זה לא טוב לדמוקרטיה, וזו דרך חיים לא טובה. האם אנחנו רוצים חברה שבה כל דבר עומד למכירה, או שיש טובין מוסריים ואזרחיים מסוימים שהשווקים לא מכבדים והכסף אינו יכול לקנות?", הוא שואל.

פטרול של צבא פקיסטןצילום: בלומברג

היכן למתוח את הגבול

הנושא נמצא בלב הצדק וההגינות בארצנו. רבות דובר באחרונה על אי-השיוויון הכלכלי, אך דבר לא נאמר על הדרך שבה השווקים עצמם מטפחים אי-שיוויון באופן מערכתי.

כמובן, אנחנו שמים גבולות בפני השווקים. איני יכול לקנות את הזכות לכרות את רגלכם להנאתי. אמריקאים יכולים למכור דם, אך אנחנו אוסרים (אולי בטעות) על הקמת שווקים למכירת כליות ואיברים אחרים, אף שהם עשויים להציל חיים.

בפועל, עשירים יכולים לקנות גישה לנשיא ארה"ב ב-40 אלף דולר שהם משלמים על ארוחת ערב עמו, אך הם אינם יכולים לקנות את מדליית החירות, אות גבורה ידוע. תורם לקמפיין יכול לקנות תפקיד של שגריר, אך לא למדינה חשובה. היכן למתוח את הגבולות המגבילים את תפקיד השווקים? איני יודע את התשובה, אך ברור לי שכבר הגזמנו.

אני מתקומם כשממשלות מוכרות במכרז את הזכות לקרוא על שם מישהו נכסים ציבוריים או גישה מיוחדת, אפילו לנתיב המהיר בכביש, או לתאים משופרים בכלא. מילא שדלתא איירליינס מפעילה מחלקה ראשונה ומחלקת תיירים, אבל שממשלה תציע מחלקה ראשונה ומחלקת תיירות בשירותים חיוניים?

איפה זה יעצור? האם אנשים ישלמו לשירות פרימיום משטרתי ומכבי אש טובים יותר? האם נממש את הרעיון של השופט ריצ'רד פוזנר, למכור את הזכות לאמץ ילדים? בארה"ב יש כבר אי-שיוויון עצום: לפי המכון למדיניות כלכלית, המאיון העליון מחזיקים ביותר עושר מכלל 90% התחתונים, אולם בפני החוק יש עדיין מידה של שיוויון - שיוויון בכבודנו הבסיסי - ועל זה אסור לשים מחיר בשום אופן.

"פונדמנטליזם של השווקים" הוא המונח שטבע ג'ורג' סורוס, ועתה הוא צובר תאוצה. הוא קשור להאדרת העושר שהתחוללה בשני העשורים האחרונים, לסגידה לשפע ולעליית אריסטוקרטיה חדשה. הפונדמנטליסטים של השווקים טוענים לדרוויניזם חברתי וליד חופשית, שלדבריהם היא תמיד אופטימלית.

זוהי הדוגמה שהובילה לדה-רגולציה של הבנקים ולמשבר הכלכלי. כל מי שמאמין באמת ובתמים כי מסים נמוכים ושווקים חופשיים ללא רסן הם תמיד הטובים ביותר, שיעבור לגור בקרב השבטים של אזור וזיריסטאן שבפקיסטאן. שם נמצא הניצחון האמיתי של ממשל מצומצם, מסים זניחים, היעדר "רגולציה מכבידה" ושווקים חופשיים שבהם נסחר כל דבר - מסמים ועד רובי קלצ'ניקוב.

אם אתם מאוהבים ברעיון של שווקים חופשיים ללא מפריע, בקרו בווזיריסטן.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker