אופטימיים? יש לכם סיכוי טוב להתעשר - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אופטימיים? יש לכם סיכוי טוב להתעשר

הכלכלנית אסתר דופלו טוענת שכדי לצאת ממעגל העוני לא חייבים לזכות בלוטו, תקווה קטנה יכולה להיות השלב הראשון

8תגובות

הרעיון שתקווה יכולה לחולל שינוי גדול בחייהם של עניים מרודים נשמע כמו סברה שהגו אנשים חיוביים או פוליטיקאים פופוליסטים. עם זאת, זו עדיין זו היתה הנקודה המרכזית בהרצאה שנערכה בתחילת מאי על ידי אסתר דופלו, כלכלנית במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), שידועה בניתוחי העוני שלה. דופלו טענה כי ההשפעות של כמה תוכניות נגד עוני היא מעבר לתוצאה הישירה של המשאבים שהן מספקות. התוכניות האלה מאפשרת לעניים מאוד לפתח תקווה ליותר מסתם הישרדות.

דופלו והקולגות שלה בחנו תוכנית שהתבצעה במדינת בנגל המערבית שבהודו, במקום שבו חברת המיקרו-מימון בנדהאן, עבדה עם אנשים שחיו בדלות חריגה. בנדהאן נתנה לכל אחד מהם נכס מניב - פרה, זוג עזים או כמה תרנגולות. הם גם סיפקו מענק כספי כדי שיפחית את הפיתוי לאכול או למכור את הנכס באופן מיידי, ובנוסף פגישות אימון שבועיות כדי ללמד אותם איך לטפל בחיות. בנדהאן קיוותה שתהיה עלייה קטנה בהכנסות ממכירת המוצרים שחיות החווה מספקות, ושאנשים ייהפכו למיומנים יותר בניהול כספם.

אלון רון

התוצאות היו הרבה יותר דרמטיות. הרבה אחרי שהסיוע הכספי וההדרכות נפסקו, המשפחות שנבחרו באופן רנדומלי להשתתף בניסוי של בנדהאן אכלו 15% יותר, הרוויחו 20% יותר בחודש ודילגו על פחות ארוחות לעומת משפחות מקבוצות מקבילות. הם גם הצליחו לחסוך הרבה. ההשפעה היתה כה גדולה ומתמשכת שהם לא יכלו לייחס אותה להשפעה המתמשכת של המענקים: המכירות של חלב, ביצים או בשר לא היו גדולות מספיק כדי להסביר את העלייה ברווחים.

אז מה יכול להסביר את התוצאות האלה? רמז אחד הגיע מהעובדה שמקבלי התמיכה עבדו 28% יותר שעות, בעיקר על פעילויות שלא קשורות באופן ישיר לנכסים שהם קיבלו. דופלו ועמיתיה מצאו גם כי שבריאותם הנפשית של מקבלי התמיכה השתפרה באופן משמעותי: התוכנית הורידה את שיעור הדיכאון באופן משמעותי. לטענתה, התוכנית סיפקה לאנשים העניים האלה מרחב מחשבה מנטלי. בנוסף למציאת עבודה בתחומים קיימים, כמו תעסוקה בחקלאות, הם גם התחילו לגלות סוגים חדשים של עבודה. דופלו זיהתה שהיעדר תקווה עזרה לשמור על אנשים באביונות, בעוד שבנדהאן הזריקה אופטימיות.

לכודים בעוני

דופלו מסתמכת על רעיון ישן. כלכלני פיתוח משערים במשך זמן רב שאנשים עניים מאוד עשויים להישאר לכודים בעוני כיוון שאפילו ההשקעות שהם מסוגלים לעשות, בין אם מדובר באכילה של קצת יותר קלוריות או עבודה קשה יותר בעסק הזעיר שלהם, קטנות מדי כדי לחולל שינוי. לכן, יציאה ממעגל העוני דורשת קפיצה קוונטית - יותר מזון, ציוד עבודה מתקדם יותר, או פועל שיטפל בחנות. כתוצאה, לעתים קרובות, הם מוותרים אפילו על ההשקעה הקטנה הזו שלה הם מסוגלים: קצת יותר דשן, השקעה בחינוך או חיסכון קטן של כסף.

חוסר התקווה הזה בא לידי ביטוי בהרבה דרכים. אחת מהן היא סוג של שמרנות פתולוגית, שבה אנשים מוותרים גם על דברים מעשיים עם פוטנציאל לרווחים גדולים בגלל פחד לאבד את המעט שיש ברשותם. לדוגמה, אנשים עניים נשארים לגור בכפרים מוכי בצורת גם כשהעיר נמצאת רק במרחק של אוטובוס. בניסוי שנערך באזורים כפריים בבנגלדש נתנו לאנשים כרטיס נסיעה באוטובוס לדאקה, בירת המדינה, בתחילת העונה היבשה - בתקופה שבין הזריעה לקציר הבא שבה אין מה לעשות מלבד לשבת ולהמתין.

אי–פי

ההצעה לשלם עבור כרטיס האוטובוס, סכום שמרבית האנשים יכלו להרשות לעצמם להוציא, הובילה לעלייה של 22% בהיתכנות של הגירה. הכסף שהמהגרים שלחו בחזרה, גרם לצריכה של המשפחות שלהם לזנק. הגידול בצריכה בסכום של 100 דולר לראש בעונה התאפשרה בזכות כרטיס אוטובוס שעלה 8 דולרים. מחצית ממי שקיבלו תשלום עבור כרטיס האוטובוס, היגרו שוב בשנה שאחרי, הפעם מבלי שקיבלו תמריץ.

אנשים חושבים לעתים שהם במלכודת עוני גם כשהם לא. סקרים במדינות רבות מראים כי הורים עניים מאמינים לעתים קרובות שכמה שנים בבית ספר לא מועילות בכלל; חינוך הוא בעל ערך רק אם מסיימים בית ספר תיכון, אז אם הם לא יכולים להבטיח שהילדים שלהם יוכלו לסיים בית ספר, הם נוטים לשמור עליהם מחוץ לכיתות הלימוד. ואם הם יכולים לממן לימודים רק לילד אחד, הם יעשו זאת בדרך כלל על ידי שימנעו חינוך מהילדים שהם סוברים שהם חכמים פחות. עם זאת, כלכלנים מצאו שכל שנת לימוד מוסיפה בערך כמות דומה של כוח הכנסה לאדם: ככל שיש יותר השכלה, עדיף. זאת ועוד, הורים עשויים שלא להעריך נכונה את כישורי ילדיהם. על ידי כך שהם משקיעים את כל רכושם בילד שהם מאמינים שהוא הכי מבריק, הם מבטיחים שילדיהם האחרים לעולם לא ימצאו במה הם טובים. כשהם מנחים שיש להם פוטנציאל נמוך, הילדים האלה תמיד יהיו מתחת לציפיות של הוריהם.

דברים מפתיעים יכולים לקרות לעתים קרובות כשיש תקווה מדרבנת. חוק בהודו בוטל ואיפשר לנשים להיבחר לראשות מועצה בכפרים. כעבור כמה שנים מצאה דופלו כי זה יצר קשר ישיר על ההשכלה של נשים. בעבר להורים ולילדיהם היו מטרות חינוכיות ומקצועיות הרבה יותר צנועות עבור בנות לעומת בנים. ציפו מבנות לרכוש פחות השכלה, להישאר בבית, ולציית למשפחתם, אבל אחרי כמה שנים של חשיפה לנשים שהובילו כפרים נרשמה עלייה בציפיות מבנות. נראה כיום שעצם קיומן הוא מעבר לחיים של עבודת פרך. תוצאה בלתי צפויה, אבל מעוררת תקווה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#