דפנה מאור
מיכל רמתי

אם למישהו היו אשליות שאירופה צועדת בכיוון מוגדר לפתרון המשבר הקשה בתולדות האיחוד, הן התנפצו כליל ביום ראשון. היה זה אחד הימים החשובים בתולדות משבר החובות, ואולי אחד החשובים בתולדות האיחוד האירופי. תוצאות הבחירות הובילו לא רק לנפילת ממשלות צרפת ויוון ולמפלה בבחירות המקומיות למפלגת הנוצרים דמוקרטים של קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, אלא פתחו מחדש לרווחה את כל הדיון בפתרון המשבר ובעתידו של גוש היורו.

יום רביעי, 23 במאי, בנייני האומה – הכנס השנתי של יוזמת ישראל 2021. לרישום, לחצו כאן.

הממשלות שנפלו מ-2011

1.הפילוג האירופי

ביוון שוררת כעת אי-ודאות קשה. עם מנוף פוליטי נוסח בריטניה, שתי מפלגות גדולות ועוד אחת בינונית, נהפכה יוון לדמוקרטיה נוסח ישראל, המשוסעת להרבה מפלגות קטנות. ההשלכות עלולות להיות חמורות, שכן ללא ממשלה יציבה, יוון תתקשה מאוד לעמוד בדרישות שהתחייבה להן בתמורה לחילוץ. ואם היא תיכשל בכך, פרישתה מגוש היורו נהפכת לאפשרות סבירה ביותר.

הבחירות באירופה שימשו לא כ"תחרות יופי" בין מועמדים למפלגות, אידיאולוגיות ומצעי בחירות, כי אם כאות לפתיחת מלחמה על פניה של החברה האירופית לשנים לבוא. אירופה נטרפת זה ארבע שנים בגליו הסוערים של משבר כלכלי קשה ביותר, שהחל כמשבר פיננסי וכלכלי עולמי ונהפך למשבר קיומי עבור הרעיון של אחוות העמים שם. אירופה מפולגת לא רק בין דרום לצפון, בין ליבה לפריפריה, אלא בתוך כל מדינה בפני עצמה.

הפילוג הזה - ותוצאות הבחירות משקפות אותו יותר מאשר שהן משקפות את ההתנגדות לצנע ולקיצוצים - הוא בין הממסד השולט, האליטות הכלכליות והפוליטיות שמרכיבות אותו, ניזונות ממנו ומנווטות אותו, לבין כל השאר. הפילוג הוא בין מקושרים, עובדים שיש להם קביעות והגנה וועדים חזקים, לבין עשרות מיליונים שלמדו ואינם יכולים למצוא עבודה, שבנו בית ונאלצו לנטוש אותו. הוא בין בנקאים וקבלנים שקיבלו חילוצים ענקיים מהממשלה, לבין אזרחים שנאלצים לשלם יותר במסים ולקבל הרבה פחות בשירותים והגנה מטעם המדינה.

אחת מתופעות הלוואי הקשות היא עלייה מובהקת של הימין הקיצוני - החל ממארין לה פן בצרפת ועד מפלגת השחר הזהוב הניאו-נאצית ביוון. מפלגות אלה מתנגדות ליורו, תומכות בבדלנות לאומית ומתנגדות להגירה - כולם רגשות שמתחזקים והולכים ככל שהמשבר באירופה מחריף. בתקופה שבה צעירים מתקשים למצוא עבודה ומצב הכלכלה עובר מן הפח אל הפחת, רבים רואים את מהלכי ממשלות אירופה כמשרתות משקיעים זרים ובעלי הון, על חשבון הציבור.

2. רק לא סרקוזי

אתמול הצטרף ניקולא סרקוזי, נשיא צרפת היוצא, לרשימת המנהיגים שאיבדו את השלטון עקב המשבר הפיננסי והכלכלי באירופה מאז תחילת 2011 - רשימה שכבר מונה 12 מנהיגים. תחילה היו אלה בעיקר ראשי המדינות מוכות החוב - אירלנד, ספרד, פורטוגל, יוון ואיטליה - אך כעת נופלות גם ממשלות במדינות אחרות באירופה.

הקו המקשר בין כולן אינו קו של אידיאולוגיה פוליטית, אלא רק היותן בשלטון בזמן המשבר. אין כמעט ממשלה אחת באירופה שהצליחה להיבחר מחדש מאז פרוץ המשבר. שמאל מחליף ימין, ימין מחליף שמאל או ימין קיצוני מחליף ימין מתון. כשהיתה מפלגה סוציאליסטית בשלטון היא הוחלפה במפלגה שמרנית יותר, כמו במקרה של ספרד. כשהיתה מפלגה שמרנית בשלטון, כמו במקרה של צרפת, היא הוחלפה על ידי מפלגה סוציאליסטית. בדרך כלל נבחרו פוליטיקאים שהביעו התנגדות למדיניות הצנע החריפה שיושמה על ידי הממשלה המכהנת, בצו מינהלי חמור שהוציאה ממשלת גרמניה. ברוב המקרים נאלצה הממשלה החדשה גם היא לכופף ראש וגב בפני דרישת הצנע.

המשבר באירופה מפיל ראשי מדינות

לכאורה, נראה כי פרנסואה הולנד נבחר משום שהבטיח שייקח את צרפת לכיוון הפוך ויתנגד למדיניות הפרו-גרמנית. ואולם היתרון הגדול של הולנד היה שאינו סרקוזי, והוא לא היה צריך להתאמץ יותר מדי כדי לשכנע את הצרפתים בכך. בראש ובראשונה הוא ניסה למצב עצמו כ"מר נורמלי": בעוד שסרקוזי נאם את נאום ההפסד שלו בפאריס, הולנד חיכה לתוצאות הבחירות בעיר קטנה בשם טולה, ושם נאם את נאומו הראשון, לפני שהוטס לפאריס לכיכר הבסטיליה - אחד מסמלי הרפובליקה. בניגוד לסרקוזי, שנודע בחליפות מחויטות ובמכוניות היוקרה השחורות שלו, וזכה לכינוי "הנשיא בלינג-בלינג" , הגיע הולנד במכונית רנו סניק כסופה לעצרת התמיכה בו בטולה. בשעה שקשריו של סרקוזי עם אילי הון ואילי המדיה ניקרו עיניים וספגו ביקורת - ואף עומדים עתה לחקירות (ראו עמוד 6), הולנד השכיל להצניע את קשריו עם אילי ההון הצרפתיים.

3. מרקל נדחקת לפינה

התמיכה החד-משמעית של הממסד האירופי בבנקים אירופיים היתה מהגורמים הבעייתיים ביותר במשבר. בעוד שבארה"ב חילוץ הבנקים הסתיים במהירות וללא הפסד כמעט למשלמי המסים (בכמה מהמקרים הממשלה אפילו גרפה רווח), הבנקים באירופה ממשיכים לקרטע ולשאוב מימון מהבנק המרכזי כבור שאין לו תחתית. גרוע מכך, בעוד שבארה"ב במקביל לחילוץ הבנקים הזרים הממשל טריליוני דולרים לציבור באמצעות תמריצים תקציביים והרחבה מוניטרית - הממסד האירופי בראשות מרקל התנגד נמרצות לסיוע ישיר לעובדים, לצרכנים ולעסקים הקטנים הנמקים במיתון. נהפוך הוא: הציבור נדרש לשלם שכר לימוד גבוה יותר, מסים רבים יותר, לצמצם שכר ופנסיות, ובאופן כללי להדק את החגורה עד חנק.

מי שהובילה את המדיניות הזו היתה גרמניה, שמקדמת את ה"אחריות תקציבית". לדברי מרקל, האמנה התקציבית החדשה שעליה הוסכם לא עומדת למשא ומתן גם כעת. ביוון ובאירלנד הדעות קצת שונות: הם רואים זאת כניסיון של הגרמנים לשנות את תרבותם ואת אורח חייהם. באירלנד יתקיים משאל עם בנושא, אך עוד לפני כן ייתכן שהולנד עצמו יפרק את השותפות הנוחה בין צרפת לגרמניה, שאיפשרה את הידוק החגורה.

מרקל מוצאת את עצמה גם מבודדת יותר ויותר במדינתה היא. ביום ראשון היא איבדה את השליטה במחוז נוסף בבחירות אזוריות - אות להיחלשות מפלגתה וכל מה שהיא מייצגת. ואולם אף שבגוש היורו מרקל מוצאת את עצמה מבודדת יותר ויותר, באיחוד האירופי יש לה בעלת ברית בתחום זה בדמות ממשלת בריטניה, בראשות דיוויד קמרון ומפלגת השמרנים. אם מרקל תאבד את אחיזתה בפוליטיקה הגרמנית בבחירות הפדרליות הבאות, שיתקיימו ב-2013, בריטניה צפויה למצוא את עצמה מבודדת אף היא, שכן הבחירות שלה יתקיימו רק ב-2015. ייתכן שבסוף 2012 המנהיג היחיד שייבחר מחדש במערב מאז תחילת המשבר יהיה ברק אובמה בארה"ב.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker