תומס פרידמן: ארה"ב זקוקה לאביב ערבי משלה - גלובל - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תומס פרידמן: ארה"ב זקוקה לאביב ערבי משלה

הדמוקרטיה האמריקאית הפכה ל-"וטוקרטיה" שמשתקת את המערכת הפוליטית ומעבירה את הכוח לקבוצות אינטרס

7תגובות

האם ארה"ב זקוקה לאביב ערבי? זו השאלה שהעסיקה אותי כאשר התקשרתי לפרנסיס פוקויאמה, פרופ' בסטנפורד ומחבר הספר "קץ ההיסטוריה והאדם האחרון" (הוצאת אור עם, 1993).

פוקויאמה עובד באחרונה על ספר בן שני כרכים הנקרא "מקורות הסדר החברתי", וממאמריו האחרונים עולה כי המחקר שלו מוביל לשאלה מאוד רדיקלית על המשטר הפוליטי בארה"ב כיום: האם ארה"ב הפכה מדמוקרטיה ל"וטוקרטיה"? ממערכת שנועדה למנוע מכל זרוע של הממשל לצבור יותר מדי כוח, למערכת שבה אף אחד לא מצליח לצבור מספיק כוח על מנת לקבל החלטות חשובות כלל?

הקונגרס, ארה"ב
רויטרס

"קיים משבר סמכות ואיננו ערוכים לחשוב עליו במונחים אלה", אומר פוקויאמה. "כשאמריקאים חושבים על בעיית הממשל תמיד מדובר בהגבלת הממשל ויכולותיו", הוסיף.

לדבריו, השורשים לכך טמונים בתרבות הפוליטית של מייסדי המשטר. שלטון החוק, רוטציות דמוקרטיות סדירות בשלטון והגנות חזקות על זכויות אדם נחקקו כולן על מנת לחסום אפשרות של ממשלה ריכוזית מדי ופטרנליסטית. "אך אנו שוכחים שהממשלה גם נוצרה על מנת לקבל החלטות ולפעול על פיהן", מוסיף פוקויאמה.

מערכת עם כל כך הרבה איזונים ובלמים מובנים כמו המערכת האמריקאית, דורשת רמה מינימלית של שיתוף פעולה בנושאים המרכזיים בין שתי המפלגות - למרות ההבדלים האידיאולוגיים. למרבה הצער, מאז תום המלחמה הקרה שאילצה פשרה בין שתי המפלגות, כמה גורמים משתלבים על מנת לשתק את המערכת.

בתור התחלה, הוספנו עוד איזונים ובלמים על מנת להקשות עוד יותר על תהליך קבלת ההחלטות - כך למשל השימוש בסנאט על מנת לחסום מינויים ממשלתיים או חוק הפיליבסטר בסנאט הדורש למעשה כי כל חקיקה משמעותית תדרוש רוב של 60 קולות (מבין 100 מושבי הסנאט) במקום רוב רגיל של 51 קולות.

המחלוקות הפוליטיות גם יותר ארסיות מבעבר. כפי שאמר לי פעם ראס פיינגולד, לשעבר סנאטור דמוקרטי: בקצב בו מתקדם הקיטוב בקרוב ידרשו המפלגות גם כי מוצרים צרכניים ישקפו את העמדות הפוליטיות שלהם: "עוד תהיה לנו משחת שיניים רפובליקאית ודמוקרטית".

בנוסף, האינטרנט, הבלוגוספירה והסיקור של הבית הלבן והסנאט ב-C-Span הגדילו את השקיפות של כל מחוקק, מה שמקשה על עסקות סודיות ומגדיל את המאבק על תמיכה ציבורית. בנוסף, הרחבת הממשל הפדרלי ועליית חשיבות הכסף בפוליטיקה הגדיל את מספר קבוצות האינטרס ואת יכולת השתדלנים להשפיע ולחסום קבלת החלטות.

ארה"ב של היום נראית יותר ויותר כמו החברה שמדען המדינה מנקור אולסון תיאר בקלאסיקה שלו ב-1982: "עלייתן ונפילתן של אומות" (עם עובד, 1982). הוא הזהיר כי כאשר מדינה צוברת יותר מדי קבוצות אינטרס - שנהנות מיתרון מובנה על פני הציבור הרחב על טובת הכלל - הן יכולות, כמו תמנון שזרועותיו מגיעות לכל מקום, להוציא את האוויר מהמערכת הפוליטית, אלא אם הציבור באמת קם נגדן.

במלים אחרות, אומר פוקויאמה, מספר קבוצות האינטרס בארה"ב גדול יותר, מגוייס יותר ועשיר יותר מאי פעם, ואילו כל המנגנונים שנועדו לאכוף את עמדת הרוב, חלשים מאי פעם. ההשלכות הן שיתוק של החקיקה או פשרות בינוניות המתגבשות בתגובה למשברים ללא כל בדיקה מוקדמת. זוהי הווטוקרטיה של אמריקה.

הפרשן אד לוס מ"פייננשל טיימס", מחבר הספר החדש “Time to Start Thinking: America in the Age of Descent", מציין כי עבור מי שמאמינים בפנטזיה כי הצלחתה הכלכלית של ארה"ב נובעת מממשלה שהקפידה לא להפריע, הווטוקרטיה והשיתוק החקיקתי אינם משמעותיים.

אך מי שמבינים כהלכה את תולדות ארה"ב יודעים כי הממשל האמריקאי שיחק תפקיד משמעותי בייצור הצמיחה באמצעות שימור שלטון החוק, קידום רגולציה המעודדת נטילת סיכונים אך מונעת פזיזות, חינוך כוח העבודה, הקמת תשתיות ומימון מחקר מדעי. עבור אלה - הווטוקרטיה נתפסת כמסוכנת ביותר. היא חותרת תחת סוד ההצלחה של ארה"ב: שותפות מאוזנת בין המגזר הפרטי לציבורי.

"אם בכוונתנו להשתחרר מהשיתוק הנוכחי שלנו, אנו זקוקים לא רק להנהגה חזקה, אלא גם לשינויים בחוקים היסודיים שלנו", טוען פוקויאמה. שינויים אלה כוללים לא רק הגבלת כוח הווטו של הסנאט אלא גם העברת חקיקת התקציב על ידי ועדת מחוקקים קטנה יותר שתתבסס יותר על ידע טכנוקרטי ותהיה מוגנת מלחצי קבוצות אינטרס, ותניב הצעות שיוצגו לקונגרס לאישור או ביטול ולא לניסוח מחדש.

אני יודע מה אתם חושבים: זה לעולם לא יקרה". ואתם יודעים מה אני חושב? "אם כך, לעולם לא נהיה מעצמה אדירה - לא משנה מי ייבחר". איננו יכולים להיות מעצמה כל עוד אנו יותר וטוקרטיה מדמוקרטיה. המערכת הפוליטית המעוותת שלנו, עם קונגרס שהפך לפורום של שוחד חוקי, מעכב אותנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#