מלחמת הכלכלנים: ראש בראש על תפקיד הבנקים במשבר הבא - גלובל - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מלחמת הכלכלנים: ראש בראש על תפקיד הבנקים במשבר הבא

פול קרוגמן וסטיב קין, שניים מהכלכלנים המובילים בעולם, מנהלים בשבועות האחרונים באינטרנט מאבק רווי השמצות השמור בדרך כלל למסדרונות הפקולטות לכלכלה. "מה שקרוגמן כותב על הבנקים מזכיר אסטרונום מתקופת תלמי שמתאר את זריחת השמש", הצהיר קין. קרוגמן השיב לו בטור שזכה לכותרת "שומו שמים, מהדורת סטיב קין", כי נמאס לו לעסוק בהגדרות

תגובות

>> הכלכלנים פול קרוגמן וסטיב קין מנהלים בשבועות האחרונים מאבק סוער באינטרנט. הסוגיה ששני הפרופסורים לכלכלה לא מצליחים להגיע להסכמה לגביה היא כמה כוח יש לבנק המרכזי לעומת הבנקים המסחריים - ומי מהגופים משפיע באמת על מצב הכלכלה.

הוויכוח החל כשקין, אחד הכלכלנים הבולטים בעולם האקדמי, טען כי קרוגמן, חתן פרס נובל לכלכלה, לא הבין נכון את התיאוריה של פרופ' היימן מינסקי (1996-1919), כלכלן אמריקאי שחקר את היווצרותן של בועות כלכליות וטען בשנות ה-80 כי השווקים נמצאים במצב תמידי של אי-יציבות. "כשקוראים את מה שקרוגמן כותב על הבנקים, מרגישים כמו בקריאת תיאורים של אסטרונום מתקופת תלמי שמתאר את זריחת השמש", הצהיר קין והוסיף כי קרוגמן לא נותן משקל ראוי למינוף של הבנקים.

בלומברג

מבחינת קין, הבנקים הם הספקולנטים בשוק ואלה שיוצרים כסף נוסף באמצעות מתן אשראי. החובות הללו, לפי קין - למעשה לפי מינסקי - מסייעים ביצירת בועות בשוק ולאחר מכן גורמים למיתון ולמחזורי עסקים.

קרוגמן לא הרים ידיים ובאחד מטוריו, שזכה לכותרת "שומו שמים, מהדורת סטיב קין", כתב כי נמאס לו מהדיון שעוסק בעיקר בהגדרות. לאחר מכן עידכן קרוגמן את הרשומה בבלוג שלו והוסיף התייחסות לשינוי בהגדרות של קין. הגדרות שגויות, לדבריו.

קין וקרוגמן לא מסכימים על העקרונות, אבל מנסים לשכנע אחד את השני להסכים בנוגע להשלכות. הסיכוי שהשניים יגיעו להסכמה כלשהי קלוש בערך כמו הסיכוי לצמצם את פערי השכר בישראל עד מחר בבוקר. ברגע של חולשה הם הגיעו לעובי הקורה של הגדרותיהם, עד שחזרו אחורה להגדרות הבסיסיות של שיווי המשקל, ולמשקל הראוי שיש לתת להגדרות של ביקוש, שוויון ומחזורי עסקים. עד הנקודה הזו, הדיון היה מעניין.

"דברים שאני לא צריך לבזבז עליהם זמן"

הגברת הרגולציה על הבנקים בארה"ב ובעולם כולו נמצאת כיום בלב סדר היום הכלכלי. הבנק הפדרלי מנסה לרסן את המינוף של הבנקים ובאותו הזמן לעודד את הצרכנים האמריקאים לצרוך יותר.

עם זאת, מאחורי המחלוקת על תפקידי הבנקים והבנק המרכזי ניצבת מחלוקת עמוקה בהרבה, המתמקדת במצב שיווי המשקל של המשק. ההחלטות בנוגע לרמת הרגולציה שיש להטיל על הבנקים עוסקות למעשה בתפקוד העצמאי של המשק ומתי הוא מגיע לשיווי משקל וליציבות.

בי.בי.סי ניוז

לפי הזרם הניאו-קלאסי (קרוגמן), המשק תמיד מנסה להגיע ליציבות בכוחות עצמו (עיקרון היד הנעלמה). הזרם הפוסט-קיינסיאני (קין) מבוסס על הגדרה שונה, שלפיה שיווי המשקל במשק הוא מצב לא יציב. קין גורס שלבנקים המסחריים יש תפקיד משמעותי במידול המשק. קרוגמן ממעיט בחשיבות הבנקים, ומעניק את מלוא המשקל לבנק המרכזי.

לפי קין, שזכה לפרסום עולמי כשחזה את המשבר הפיננסי של 2008, קרוגמן וכלכלנים ניאו-קלאסיים כמוהו לא מחשיבים את הבנקים כשחקנים משמעותיים בכלכלה, וכאן נעוצה הבעיה. אחרי כל משבר פיננסי, לדבריו, הרגולטורים מתעוררים ומוסדות פיננסיים נכנסים לפעולה כדי לטפל בחובות שלא ניתן להחזירם. לאחר מכן מגיעה הכלכלה ליציבות, אבל זו בעצם יציבות זמנית שנוצרה משום שרמת החוב ירדה באופן משמעותי. "מוסדות רגולטוריים הופכים לשבויים בידי המערכת הפיננסית, שאותה הם אמורים לרסן", הדגיש קין.

קרוגמן אמר בתגובה כי בזמן שתשומת הלב מופנית לבנק הפדרלי, הבנקים הם אלה שמגדילים את היצע הכסף בשוק, והוסיף: "ובנקים לא יכולים ליצור כסף מאוויר".

"למעשה, בנקים יוצרים כסף מאוויר", השיב לו קין. "לפעולות הבנקים יש השפעה עצומה על הביקוש המצרפי במשק", כתב קין, והוסיף כי ההנחה שמערכת הבנקאות גדלה רק באמצעות הרזרבות שכבר יש לה היא שגויה: "בעולם אידיאלי, הבנקים נותנים אשראי אחרי שיש להם את הרזרבות הדרושות. בעולם האמיתי, כפי שהכלכלן אלן הולמס תיאר, ההלוואות יוצרות הפקדות - ואז הבנקים מנסים לצבור רזרבות".

קרוגמן, כצפוי מכלכלן במעמדו, לא התרגש מהצהרותיו של קין והאשים אותו בהגדרות לא מדויקות. "חל בלבול בין העובדה שהבנקים יוצרים חוב לבין היכולת שלהם ליצור חוב באופן בלתי מוגבל, שאינו תלוי בבסיס המוניטרי - ועל היכולת הזו אנחנו מדברים", כתב קרוגמן באחד הפוסטים שנשא את הכותרת "דברים שאני לא צריך לבזבז עליהם זמן".

בשורה התחתונה, זהו הבנק הפדרלי ששולט על כמות האשראי במשק, מדגיש קרוגמן. "הפד, ורק הפד, יכול להגדיל או להקטין את הבסיס המוניטרי", כתב קרוגמן בפוסט אחר עם הכותרת "רגע חינוכי על כסף". "הבנק הפדרלי שולט במצב האשראי והוא קובע היכן המשק יעמוד", חזר קרוגמן על משנתו בליווי גרפים בסיסיים המתארים את המשק, וקרא תיגר על דבריו של קין בעזרת הנחות ניאו-קלאסיות קשוחות.

"כל הדיבורים על הבנקים שיוצרים כסף וכל הנקודות הקטנות שהמבקרים שלי מטיחים - הם פשוט לא רלוונטיים לדיון הכלכלי. זה ממש בזבוז זמן להתעסק בעובדה שהבנק הפדרלי הולך לקראת המטרות שהוא הגדיר על ידי אסטרטגיה מסוימת", הסביר קרוגמן.

מנצחים באקדמיה, מפסידים בעולם האמיתי

חילוקי דעות בין כלכלן פוסט-קיינסיאני לכלכלן ניאו-קלאסי הם לא מפתיעים, אבל בדרך כלל שמורים למסדרונות הפקולטות לכלכלה באוניברסיטאות. "כלכלנים ניאו-קלאסיים (כמו קרוגמן) קוראים את מינסקי, ממשיכים לבנות מודלים כלכליים בלי בנקים - ואז חושבים שהם בונים מודלים של מינסקי", כתב קין בבלוג שלו. "פול, הבנתך את הפרסום שלי נופלת בשני סעיפים", כתב קין בהזדמנות אחרת, ובפוסטים האחרונים שלו כבר עבר להתקפה ממוקדת: "אתה אומר שאני עסוק במשחקי מלים - ואתה לא?"

קרוגמן לא נשאר חייב ועקץ בהזדמנויות רבות את קין. הוא טען שקין מבלבל בין מושגים וטועה בהגדרות. קרוגמן הדגיש כי מדובר ב"בזבוז זמן" והציג גרפים כדי להבהיר את הנקודה - פעולה שמאפיינת דווקא את קין הדקדקן.

קרוגמן, 59, זכה ב-2008 בפרס נובל לכלכלה והוא נודע כתומך של המפלגה הדמוקרטית וכמבקר חריף של פערי השכר בארה"ב. לאחר המשבר, הוא טען כי הממשל אינו עושה דיו כדי לתמרץ את המשק, וקרא להרחבה כמותית גדולה ככל האפשר. קרוגמן הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטת פרינסטון ובעל טור בעיתון "ניו יורק טיימס".

קין, בן גילו של קרוגמן, הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטת מערב סידני שזכה לתהילה עולמית כשחזה את המשבר הפיננסי של 2008. בשנה שעברה הוציא קין מהדורה חדשה של ספרו "לחשוף את שקרי הכלכלה: הקיסר העירום מודח מכיסאו".

קרוגמן וקין יכולים להמשיך להציג את הגרפים המוקפדים ולצאת, כל אחד, כמנצח בקרב חבריו ובאסכולה הכלכלית שאליה הוא משויך. אבל בעולם האמיתי אף אחד מהם אינו מנצח. הפתרונות של קין לריסון הבנקים לוקים בחסר, וגם טענותיו של קרוגמן בנוגע לעוצמת הבנק המרכזי בעייתיות ומזכירות טענות נושנות מתקופת המשבר של שנות ה-30 (במאה הקודמת) בארה"ב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#