למיליונרים האמריקאים יש צעצוע חדש: עיתון - גלובל - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

למיליונרים האמריקאים יש צעצוע חדש: עיתון

הרכישות האחרונות של עיתונים על ידי בעלי הון כמו וורן באפט מהוות סגירת מעגל עבור העיתונות המודפסת בארה"ב ■ הן מסמנות חזרה לתקופה שבה אילי הון כמו ויליאם רנדולף הרסט חלשו על אימפריות עיתונות כדי לקדם אינטרסים פרטיים

תגובות

האם יש כיום דבר אומלל יותר מהעיתונים העירוניים המודפסים בארה"ב? הראשונים לנטוש אותם היו הקוראים, ואז הצטרפו אליהם המפרסמים. קרנות גידור ושחקנים פיננסיים אחרים השתלטו על עיתונים במחשבה שהם רוכשים נכס במחיר רצפה. משקיעים אחרים באו והלכו, כולם חשבו שיוכלו לייעל את העיתונים ולהשיב את ההצלחה. במקום זה, הם קיבלו תספורת.

עיתונים מקומיים קטנים יותר מצליחים עדיין לשמור על יציבות, ועיתונים בתפוצה ארצית רחבה בדרך כלל ממשיכים להצליח. אך לא מעטים מהעיתונים הבינוניים ועיתוני הכרך היומיים, שמהווים את ליבת תעשיית העיתונות בארה"ב קרסו: בסך הכל, בתוך שבע שנים התכווצה תעשיית העיתונות בארה"ב במחצית.

אם רוב העיתונים אינם מצליחים להציג רווחים, לא כל שכן לפרוע חובות שהעמיסו עליהם הבעלים, מי נשאר כדי לקיים את העיתונים? מיליונרים. אין מדובר באנשים אמידים גרידא, אלא בעשירים המופלגים, שמזמן הפרידו את עצמם מהמציאות הכלכלית באמצעות שכבות ריפוד עבות של מזומנים. כמובן, יש תחביבים יקרים אחרים, אבל כמה מכוניות יוקרה עתיקות או יצירות אמנות מהמאה ה-19 כבר אפשר לקנות? עיתונים אולי אינם משופעים ברווחים, אך הם נהפכו לצורה חדשה של ראוותנות ולסמל סטטוס בקרב העשירים במיוחד. כמה עשיר הבנאדם? מספיק כדי להיות בעלים של עיתון, לכל הרוחות.

בסוף השנה שעברה רכש איל ההון וורן באפט את העיתון "אומהה וורלד הראלד". זהו אותו באפט שאמר ב-2009 לבעלי המניות של חברת האחזקות שלו, ברקשייר התאוויי, שעיתונים מודפסים עומדים בפני "הפסדים אינסופיים" ושהוא לא היה קונה את רובם "תמורת שום הון שבעולם". והנה, תמורת 200 מיליון דולר נהפך אותו באפט לבעליו של העיתון המקומי של עיר הולדתו.

באפט אינו היחיד. יזם הנדל"ן דאגלס מנצ'סטר רכש ב-2009 את "סן דייגו יוניון טריביון" תמורת 110 מיליון דולר, ודונלד סוסמן, מנהל קרן גידור ופילנתרופ, רכש בסוף מארס השנה את החברה המחזיקה ב"פורטלנד פרס הראלד". בתחילת השבוע שעבר התווספה למועדון המיליונרים בעלי העיתונים קבוצה של אנשי עסקים מפילדלפיה, בהם ג'ורג' נורקרוס השלישי, בכיר בתחום הביטוח ומגייס כספים עבור המפלגה הדמוקרטית; ולואיס כץ, העומד בראש אימפריית חניונים בארה"ב. הקבוצה רכשה את פילדלפיה מדיה נטוורק, המחזיקה ב"אינקוויירר", ב"דיילי ניוז" ובאתר החדשות Philly.com.

לא למטרות רווח

האם כל הכסף הזה מושקע במשהו שהדיוטות לא מצליחים להבחין בו? נכסים נסתרים כלשהם? התשובה היא לא. בכל אחד מהמקרים הרוכשים היו מונעים, לפחות במידה, על ידי העובדה שהעיתונים שקנו עמדו בפני איום קיומי - מתוך הכרה בכך שהכיסים העמוקים שלהם יבטיחו שהאיום ייעלם.

רויטרס

בעלות על עיתון אולי לא צפויה לתרום רבות לשורת הרווח, אך היא מציעה יתרונות רבי ערך אחרים. כך למשל, בסן דייגו הצהיר הבעלים החדש של ה"יוניון טריביון" כי ישתמש בעיתון כדי לקדם אג'נדה התומכת בפיתוח פרויקטים נדל"ניים בעיר ובבניית אצטדיון עירוני חדש. אנשי העסקים המעורבים ברכישת קבוצת התקשורת מפילדלפיה זכו בעבר לסיקור לא מחמיא במיוחד מעיתונים אחרים בעיר, והרכישה עשויה להביא לסיקור ידידותי שלהם מצד עיתון הבית החדש.

בשלב הזה, עיתונאים אמורים לצקצק בלשונם ולהעלות טענות בנוגע לסכנה שבאובדן עצמאות מערכתית ועיתונאית. אלא שנראה כי האתיקה היא פריבילגיה ששייכת ברובה לעידן אחר, שבו לעיתונים היה מונופול על הפצת המידע.

מן העבר השני, אין הכרח שהרכישות האחרונות בתחום העיתונות יסתיימו בטונים צורמים, לפחות ברמת הסיקור העיתונאי. במקרה של פילדלפיה, לקבוצת התקשורת היו ארבעה בעלים בחמש השנים האחרונות ומחיר המכירה האחרון - 55 מיליון דולר - היה רק עשירית משוויה ב-2006. בראש אחת מקבוצות הבעלים האלה עמד בריאן טירני, מנהל יחסי ציבור, שהותקף מחשש שיקדם אג'נדות של בעלי אינטרס. באותה התקופה, ראלף קיפריאנו, מכתבי ה"אינקוויירר" שבבעלות הקבוצה, אמר על טירני: "הוא לא מבין מה אנחנו עושים, לא מכבד את מה שאנחנו עושים, ולא חושב שאנחנו צריכים לעשות את זה. אני לא מבין איך אדם כזה יכול לנהל עיתון מבלי להפוך אותו לשלוחה של מערך ספינים משומן".

בסופו של דבר, טירני איבד את השליטה בקבוצה מסיבות עסקיות, אך כשזה קרה, רוב אנשי המערכת ותושבי פילדלפיה ראו בו גיבור, אדם ששמר בקפדנות על עצמאות המערכת של העיתון. אחת הסיבות לתשבחות היתה שטירני השיב לעיתון את זוכה פרס הפוליצר ויליאם מארימאו, שעבד בו בעבר. מארימאו פוטר מעט לאחר שטירני איבד את השליטה על קבוצת התקשורת.

ספקות דומים הובעו גם כלפי נורקרוס וכץ, הבעלים החדשים של הקבוצה. זמן קצר לפני שפורסם דבר השלמת העסקה, ציטט ה"אינקוויירר" דו"ח של מבקר מדינת ניו ג'רזי, שהאשים את נורקרוס בתכנון החזרי ביטוח לא כשרים. הבעלים החדשים הגיבו בצעד דומה לזה שבחר טירני לפניהם - הם גייסו שוב את מארימאו, ומינו אותו לעורך האחראי של העיתון.

בחזרה לאזרח קיין

אם לוקחים כמה צעדים לאחור לשם הפרספקטיבה, אפשר לראות כי הרכישות האחרונות של עיתונים על ידי בעלי הון מהוות סגירת מעגל. לפני מלחמת העולם השנייה, מרבית העיתונים בארה"ב היו בבעלותם של בעלי אינטרסים פוליטיים ועסקיים, שעשו בהם שימוש לקידום אג'נדות. כך היה במקרה של מו"ל העיתונות האגדי ויליאם רנדולף הרסט, ההשראה לסרטו של אורסון וולס "האזרח קיין", ובמקרה של הבעלים והמוציא לאור של ה"שיקגו טריביון" רוברט מקורמיק. שני האישים השתמשו בעיתונים שבבעלותם לקידום מטרותיהם. רק כשעיתונים החלו להרוויח כסף בשנים שלאחר המלחמה, הם עברו תהליכי התמקצעות עיתונאית ואימצו סטנדרטים אתיים לפעילותם.

"אנחנו חוזרים למבנה בעלות ששלט בעידן מוקדם של העיתונות", אומר אלן מוטר, עורך לשעבר בעיתון, מרצה באוניברסיטת ברקלי ויועץ תקשורת. "כיום, כשהעיתונים נהפכים לעסקים פחות מרשימים, משקיעים מתחילים לרכוש אותם כסוג של פרס, כדי לזכות בהשפעה או כדי לשרת כל סוג אחר של שאיפה אישית".

דיוויד נסאו, פרופסור להיסטוריה במכון CUNY בניו יורק, כתב רבות על ברוני העיתונות הישנה. הוא אינו אופטימי בנוגע למניעים של היורשים המודרניים שלהם. "הציבור חייב להיות מודע לכך שיש אג'נדות, והבעלים החדשים חייבים להודות בכך בפומבי, ועדיין - בכל פעם שעיתון של עיר גדולה ניצל, אני חושב שיש לעמוד ולהצדיע לרוכשים".

העיתונים של פילדלפיה עשויים לגמור כחיות מחמד של הבעלים החדשים שלהם. לחלופין, הבעלים יכולים להידבק בחיידק העיתונאי ולתעל אל הנכסים החדשים שלהם אנרגיה חדשה וערכים ישנים. לדברי מארימאו, שעומד לשוב לכס העורך ב"אינקוויירר", האפשרות הזו עדיפה על החלופה. "אני חוזר לעיתונות מאחר שאני מאמין בכל לבי שקבוצת הבעלים, למרות הקשרים שלהם, מעוניינת ביצירת חדשות מודפסות ומקוונות שיהיו מבודלות וישרתו את הציבור בפילדלפיה וסביבתה", אמר. "אני גם מאמין שבטווח הארוך, הם יצליחו לייצר עסק רווחי ביותר". חובבי העיתונות ומי שאופטימי מטבעו עשויים למצוא נחמה בדברים, ולהאמין למה שמארימאו אומר - אולי מלבד הציפייה ל"עסק רווחי ביותר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#