מקצצי הרווחה בארה"ב טוענים להצלחה; מספר העניים זינק ב-130% - גלובל - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מקצצי הרווחה בארה"ב טוענים להצלחה; מספר העניים זינק ב-130%

מספר הילדים החיים על פחות מ-2 דולר ליום זינק ל-1.4 מיליון ב-2011 לעומת חצי מיליון ב-1996

4תגובות

החקיקה שזוכה לתשבחות הרבות ביותר בדור האחרון בארה"ב, היא החקיקה שנועדה "לשים קץ לתשלומי הרווחה כפי שהכרנו אותם", שביחד עם הפריחה הכלכלית של סוף שנות ה-90' הובילה לצניחה במספר תיקי הרווחה בארה"ב, לעלייה בשיעור התעסוקה, ולתשבחות למעלות של אהבה קשוחה. אך המצוקה ב-4 השנים האחרונות, גילתה כי התכנית שנהנתה מתדמית חיובית כל עוד הזמנים היו טובים, לא הציעה כל רווחה כאשר משרות נעלמו משוק התעסוקה בארה"ב. למרות המשבר הכלכלי החמור זה עשורים, תשלומי הסעד והרווחה כמעט ולא גדלו.

אריזונה למשל היא אחת מ-16 מדינות שקיצצו את מספר מקבלי תשלומי הרווחה שלהן מאז תחילת המיתון, בין היתר בשל הקפאת המימון הפדרלי והעלייה בביקוש לשירותי סעד ורווחה. במקרה של אריזונה, מספר זה קוצץ בחצי, והמדינה ניצלה את כספי הרווחה הפדרליים לתכניות אחרות. מרבית מי שאיבדו את הזכאות לקבלת קצבאות רווחה הן אמהות חד-הוריות, המדברות בפתיחות על האופן שבו הן מצליחות לסגור את החודש. חלקן מכרו את תלושי המזון שלהן, מכרו מנות דם, פסחו על ארוחות, גנבו מחנויות, עברו לגור עם חברים, אספו בקבוקי פלסטיק מפחי אשפה, או חזרו למערכות יחסים עם בני זוג אלימים - כל זאת עם ילדים קטנים ברשותן.

רויטרס

אזמרלדה מורילו, אם לשניים בת 21, איבדה את קצבת הרווחה שלה, הגיעה למעון לנשים מוכות, ולבסוף חזרה לגור עם חבר אלים. "פשוט אין לאן לפנות", אמרה. מריה תומס, בת 29, אם לארבע בנות, מסייעת לחברים למכור בגדים ממותגים, ודואגת שלא לשאול האם הם גנובים. "אני לא יודעת מאיפה הם מגיעים. אני רק מסייעת להיפטר מהם", היא אומרת. רוזה פנה, בת 24, מכרה את המצרכים שקנתה באמצעות תלושי המזון שלה על מנת לשלם את חשבון החשמל, והאכילה את ילדיה באמצעות ערוחות בבית ספר וסיוע משכנים.

מבקרי המערכת הנוקשה החדשה אומרים כי סיפורים מסוג זה מאמתים את אזהרותיהם מ-1996, כאשר הנשיא דאז, ביל קלינטון, העביר את החקיקה לרפורמה במערכת הרווחה. לדבריהם, החוק שהעביר קלינטון מעודד מדינות לצמצם את הסיוע בייחוד כאשר המצב הכלכלי קשה. תכנית הרווחה הישנה, "סיוע למשפחות עם ילדים קטנים", מקורה ב"ניו דיל" של רוזוולט. היא העניקה למדינות תקציב פדרלי משמעותי ולמשפחות עניות זכויות נרחבות, עם מעט דרישות וללא הגבלת זמן. התכנית החדשה, "סיוע זמני למשפחות נזקקות" (TANF), יצרה הגבלות זמן ודרישת עבודה, הגבילה את היקף המימון הפדרלי, ואיפשרה למדינות לדחות בקשות של משפחות.

תומכי המערכת החדשה טוענים כי הירידה במספר מקבלי הקצבאות מעידה על תלות מופחתת. רפובליקאים רבים קוראים לשינויים דומים בתכניות גדולות בהרבה, כמו שירות הבריאות הממלכתי מדיקייד, או תלושי המזון. מיט רומני, המוביל בהתמודדות על המועמדות הרפובליקאית לנשיאות, אמר כי בכוונתו להציב מגבלות דומות על כל התכניות הפדרליות. מתחרהו ריק סנטורום אמר על הרפורמה במערכת הרווחה כי "היא לא רק צמצמה את מספר מקבלי הקצבאות, היא הצילה חיים", והעניקה לעניים "משהו שתלותיות אינה מסוגלת לתת: תקווה".

נשיא ארה"ב הדמוקרטי ברק אובמה דיבר בשבח התכנית במסע הבחירות שלו ב-2008, אך כנשיא כמעט ולא התייחס אליה.

אף שהמידע על העניים ביותר מוגבל, מחקרים שבוצעו באחרונה הראו כי כ-25% מהאמהות החד-הוריות בעלות ההכנסה הנמוכה מובטלות ואינן זכאיות לקצבת רווחה - כ-4 מיליון נשים וילדיהן. רבות מהאמהות סובלות מבעיות כמו דיכאון או התמכרות,והסיוע שלהן מאוד לא פופולרי. במשבר האחרון, בו מרבית ההתייחסות הייתה למעמד הבינוני, הייתה התעלמות ממעד זה של עניים במיוחד.

משפחות עניות יכולות עדיין להסתמך על תכניות תלושי המזון וביטוח הבריאות, או לפנות לעזרת משפחה או ארגוני צדקה. אך בהיעדר מקור מזומנים יציב - גם אם צנוע ביותר - חייהן סובלים מחוסר יציבות רב.

רון הסקינס, ממכון ברוקינגס, שסייע בחקיקת הרפורמה ב-1996 כיועץ לרפובליקאים בבית הנבחרים, חושש כיום כי היא הגדילה את הבעיות בשכבה הענייה ביותר בארה"ב. ,הבעיה היא, האם ניתן ליצור תכנית עבודה חזקה כפי שעשינו, מבלי ליצור בעיה חמורה בתחתית החברה?", הוא שואל. "ונראה שיצרנו בעייה חמורה ביותר בתחתית", הוא הוסיף, "ומה שמטריד אותי באמת הוא כי האנשים שתמכו ברפורמה מתעלמים כיום מהבעיה".

בתחילה נראה היה שהתכנית נהנית מהצלחה גדולה - שיעור התעסוקה בקרב עניים טיפס, ומספר מקבלי הקצבאות ירד. אך למרות תקווה כי נשים עובדות ישמשו דוגמה חיובית לילדיהן, מחקרים לא העלו שיפור משמעותי עבור הילדים כאשר מדדו מאפיינים כמו שאיפות הילדים, הערכה עצמית, ציונים, שימוש בסמים או מעצרים. גם שיעורי הלידות מחוץ לנישואין המשיכו לטפס. למרות הממצאים, התדמית החיובית הראשונית מהרפורמה נותרה השלטת. המיתון שהחל ב-2007 העמיד הערכה זו במבחן. רק 20% מהילדים העניים זכאים לקצבת רווחה כיום - הרמה הנמוכה ביותר זה כמעט יובל. מספר מקבלי הקצבאות נמוך ב-68% לעומת השיא שנרשם בשנות ה-90', ועלה במשבר ב-15% בלבד, למרות הקושי הכלכלי החריף. חלק מהמדינות רק הגבירו את ההגבלות על קבלת קצבאות, תוך שהן מצמצמות את היקפן.

טמיקה שלבי מאריזונה קיבלה לראשונה קצבת רווחה בסך 176 דולר לחודש, ביחד עם משרה חלקית במרכז חלוקת מזון לעניים, בשכר של 2 דולר לשעה (הרבה פחות משכר המינימום הפדרלי העומד על 7.25 דולר לשעה). היא כמעט ולא הפסידה יום עבודה אחד בתקופה של למעלה משנה בה עבדה שם. אך אריזונה קיצרה את משך הזמן המותר לקבלת קצבה, ושלבי איבדה גם את הקצבה וגם את המשרה. היא עדיין מקבלת תלושי מזון בסך 250 דולר לחודש עבורה ועבור בנה בן ה-3 דז'ון. היא רואה עצמה כבת מזל, כיוון שידי מאפשר לה לגור בחדר בדירתו, ללא דרישה ליחסי מין. אך לאחר שהיא מאכילה את בנה ואת הידיד, לדבריה, "יש ימים רבים שבהם אין לי מה לאכול".

הממשל באריזונה טוען כי המצב התקציבי אילץ אותו לצמצם את מספר מקבלי הקצבאות. אך המימון הפדרלי לתכנית הרווחה - 200 מיליון דולר - נותר זהה להיקפו באמצע שנות ה-90', כאשר מספר זה היה גדול פי 5. אריזונה משתמשת במרבית הכסף הפדרלי לתכניות אחרות, בעיקר תכניות אומנות ואימוץ, אותן הייתה צריכה אחרת לממן בעצמה. "זה לא שהדברים האחרים לא חשובים, אבל לא עבורם נועדה התכנית", אומרת לדונה פאבטי מהמרכז לתעדוף תקציבי בוושינגטון. "המדינות משתמשות בכספים בשביל לסתום חורים בתקציב", היא מוסיפה.

תומכי הרפורמה במערכת הרווחה טוענים כי מספר מקבלי הקצבאות ירד, וכי היעדר קצבאות מעודד עניים למצוא עבודה. אך נראה שמספר המשפחות המאוד-עניות צומח. חוקרים במכון אורבן גילו כי רבע מהאמהות החד-הוריות בארה"ב - כ-1.5 מיליון - מובטלות ולא זכאיות לקצבה. מדובר בגידול פי שניים לעומת מספר זה במסגרת תכנית הרווחה הישנה. לוק שייפר מאוניברסיטת מישיגן וקתרין אדין מהרווארד בדקו מדד אחר למצוקה - מספר משקי הבית עם ילדים קטנים החיים על פחות מ-2 דולר ליום לאדם. מספר זה כמעט והוכפל מאז 1996, ועלה לכ-4% ממשקי הבית, 1.46 מיליון. מספר הילדים החיים בעוני חריף לפי מדד זה עומד על 2.8 מיליון. כאשר מתייחסים גם לתלושי מזון כאל מזומנים, שיעור זה עדיין עומד על 2%, ומספר הילדים החיים בעוני חריף עומד על 1.4 מיליון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#