"הבנקים ימשיכו לעשוק את הלקוחות" - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"הבנקים ימשיכו לעשוק את הלקוחות"

עבור בנקי ההשקעות, הלקוח הוא כבר לא בחזקת "אלוהים" והבנק לא יהסס לדרוך עליו כדי למקסם את רווחיו הפרטיים

5תגובות

פרנק פרטנוי, מרצה למשפטים באוניברסיטת סן דייגו, העלה במאמר הדעה שלו ב"פייננשל טיימס" נקודה מצויינת: המילה "לקוח" נמצאת בשימוש יתר על ידי בנקי השקעות וכיום הפכה לשיחדש (newspeak). אך יש כאן בעיה יותר חמורה מסמנטיקה. כאשר כל השותפים העסקיים של בנקים נחשבים ללקוחות נוצרת תרבות ארגונית בה כל הלקוחות שווים יותר משותפים עסקיים, דבר שיכול להיות רעיל עבור החברה.

פרטנוי אומר כי "אנשי המכירות של החברה יודעים מיהו לקוח ומיהו שותף עסקי", והוא צודק במידת מה. קרן הון ממשלתית העובדת עם נגזרים של מניות נחשבת לשותף עסקי ואדם פרטי אשר כספו מנוהל על ידי מחלקת ניהול הנכסים בגולדמן סאקס, הוא לקוח. אם אתם משלמים דמי ניהול לגולדמן סאקס סביר שאף אחד לא יתייחס אליכם בתור בובה על חוט. אך עם זאת, לא בטוח שבגולדמן יתנו לאינטרסים שלכם עדיפות על פני האינטרסים שלהם.

עובדה ידועה היא שברוקרים מקבלים עמלות שמנות מהלקוחות שלהם. הברוקרים אינם מחויבים לנאמנות מבחינה משפטית כלפי הלקוחות, אך הם כן מחויבים להראות נטייה לשכנוע הלקוחות להשקיע ביעדים אשר יניבו לברוקרים את העמלות הגבוהות ביותר. אפילו חברות המשלמות לגולדמן סאקס עבור שירותי ייעוץ במיזוגים ורכישות נהפכות לעיתים לקורבנות בגלל ניגוד העניינים של גולדמן.

במילים אחרות, אף אחד לא יכול להניח בשאננות כי הוא לקוח מועדף של גולדמן סאקס ועל כן החברה תעדיף אותו על פני אחרים. אפילו לא אלה המעבירים צ'קים שמנים לגולדמן בכל רבעון.

דיברתי עם בנקאים בימים לפני פרסום המאמר של גרג סמית, המנהל לשעבר בבנק שתקף את "התרבות ההרסנית והרעילה" בגולדמן. יש תחושה כללית שרמת הנאמנות ללקוחות, לפחות בגולדמן ובבנקי השקעות אחרים, נמצאת במגמת ירידה זה שנים רבות.

גרג סמית עסק בתחום של נגזרי מניות - תחום בו קל במיוחד לאנשי מכירות להסוות עמלות אם יש להם צורך בכך. למעשה, הרבה יותר קל לבנק להטמיע את העמלות לתוך מוצרי מסחר מורכבים מאשר לגבות אותן באופן ישיר, וכל הבנקים פועלים באופן זה.

הנושא דומה לקניית מט"ח בדוכנים "ללא עמלות" כאשר הלקוח מודע שבעל העסק עדיין מרוויח ומטמיע את העמלה בשער החליפין בכך שהוא נותן לך שער פחות טוב עבור הכסף שלך.

אבל בעסק המוקדש להגדלת הרווחים באופן תמידי, קל מאוד לעמלות הסמויות לגדול עוד ועוד לאורך זמן. דיברתי עם בכיר לשעבר במחלקת נגזרי המניות שאמר בהתלהבות מפתיעה שבימיו הלקוח היה משול לאלוהים. הבנקאי אמנם הכניס פנימה עמלות, אבל לעולם לא ניסה לגרור את הלקוח להשקעה שלא התאימה לאינטרס שלו. כמובן שהדברים שהוא אמר לוקים בהטיה עצמית, אבל אני בטוח שהיה בהם מן האמת.

בימים האחרונים ישנן שמועות על כך שסמית לא היה כוכב בגולדמן: הוא היה האדם היחיד שסחר בנגזרים בלונדון, תחום שמלכתחילה נחשב לשולי, והוזכרה העובדה שבזמן הרב יחסית שבילה בחברה לא הצליח להתקדם באופן משביע רצון.

קשה להגדיר אותו כ"בכיר" בגולדמן שכן לא היו כלל עובדים תחתיו. עם זאת, העמדה הנחותה יחסית שלו בחברה עולה בקנה אחד עם הסיפור על העובד החכם שמאמין באתיקה עסקית שלא מאפשרת לו להרוויח כסף רב כמו הקולגות שלו רק מכיוון שהוא סירב להתל בלקוחותיו כמוהם.

יש לשים לב לטענות שמעלה פלויד נוריס (הפרשן הכלכלי של "ניו יורק טיימס") בנוגע למחלוקת על הדה-רגולציה בשוק ניירות ערך. אני חושב שיש הרבה דברים חיוביים בחוק החדש - JOBS (חוק הנועד לתמרץ עסקים), במיוחד הרעיון שלא צריך לאלץ חברות להפוך לציבוריות רק בגלל שיש להם 500 בעלי מניות, כולל העובדים שלהם. החברות צריכות לקבל עידוד להעביר הון לעובדים מבלי להרגיש שהם יחויבו לצאת להנפקה.

במקביל, עם זאת, חוק JOBS כולל דה-רגולציה שנראה כי היא מכוונת בעיקר לאפשר לבנקים להרוויח עוד כסף, על חשבון המשקיעים בהנפקות. מרי שפירו, יו"ר רשות ני"ע בארה"ב מעלה בנושא מספר נקודות חשובות: השווקים הראשוניים (שבהם מתבצעת ההנפקה) משופעים באינפורמציה א-סימטרית ומישהו חייב להגן על האינטרס של המשקיעים במקום לאפשר לבנקים להתחמק מעונש באופן חוקי.

כל הבנקים הם חברות ציבוריות. חברות ציבוריות נמצאות תמיד תחת לחץ רב להציג צמיחה. אבל כמדינה, יש לנו אינטרס ציבורי לראות את הבנקים מתכווצים. ניגוד האינטרסים ברור, אם הרגולטורים ינסו לכווץ את הבנקים, הבנקים יגדילו את המאמצים להניב את הרווחים הכי גבוהים שהם יכולים מהעסקים שלהם או במילים אחרות, לנצל את הלקוחות שלהם עוד יותר. אנחנו צריכים להיות יסודיים בחקיקה שכן אף בנק ואף חבר מנהלים לא ינקוף אצבע כדי להגן על האינטרסים של הלקוחות שלו. במיוחד בזמן שהוא מנסה למקסם את הרווחיות שלו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#