"ההונאה של ממשלות אירופה תחזור אליהן כבומרנג פוליטי וחברתי" - גלובל - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"ההונאה של ממשלות אירופה תחזור אליהן כבומרנג פוליטי וחברתי"

פרופ' יורגן פון האגן, כלכלן החוקר את האינטגרציה האירופית, מזהיר מפני ההשלכות של מדיניות הצנע ביוון ובמדינות נוספות, אך מאמין שאירופה צריכה לאמץ את המודל האמריקאי, שבו המדינות אחראיות בעצמן לחובות שלהן

תגובות

>> "כשמשבר החוב היכה ביוון ואז במדינות נוספות, הממשלות של צרפת וגרמניה טענו שהממשלות צריכות להקצות כספים רבים למדינות עתירות החוב, כדי להציל את אירופה. אבל האג'נדה האמיתית היתה להציל את הבנקים, ואני חושב שבסופו של דבר זה ירדוף את הממשלות. התגובה הפוליטית והחברתית תחזור אליהן כבומרנג, בדומה לתסיסה שראינו ביוון", אומר יורגן פון האגן.

הניתוח הביקורתי שמשמיע הפרופ' הבכיר לכלכלה מאוניברסיטת בון, הוא קול נוסף במקהלה הגדלה והולכת של כלכלנים הטוענים כי מנהיגי אירופה - ברמת המדינות וברמת מנגנוני האיחוד - הונו למעשה את הציבור והפכו אותו לקורבן על מזבח הסיוע למגזר הפיננסי. טענה דומה לפון האגן השמיעו רק לפני כמה ימים הכלכלן הראשי לשעבר של קרן המטבע הבינלאומית (IMF), סיימון ג'ונסון, ועמיתו ב-MIT פרופ' דרון אסמוגלו, הגורסים כי מסע הפחדה של שדולת הבנקים גרם לסבסודם באירופה על חשבון הציבור, באופן שתומך בהמשך החגיגה של המאיון העליון.

שלא במפתיע, יוון מוכת הצנע מרכזת את מירב תשומת הלב של פון האגן, החוקר מאז שנות ה-80 את האינטגרציה האירופית. הוא סבור כי ההחלטות של מנהיגי אירופה לגבי יוון אינן מכריעות רק לגבי עתידה, אלא גם יסמנו את התוואי שבו יצעד החזון האירופי בעתיד. למרות הציטוט הנוקב בפתיחה, פון האגן מקפיד לנסח את דבריו בזהירות אקדמית, וכדי למנוע הסתבכויות מיותרות אף ביקש להבהיר בתום הראיון כי דבריו נאמרים כאדם פרטי. הראיון עמו נערך לרגל השתתפותו בכנס בנושא עתיד היורו: "Can the Euro Survive", שנערך השבוע בבית הספר לכלכלה במרכז הבינתחומי הרצליה.

עופר וקנין

"אם מסתכלים על יוון כיום, המצב באמת נורא - בייחוד האבטלה בקרב צעירים והעוני המחריף בקרב קשישים. אני סבור שבמקום מדיניות הצנע היה צריך למצוא איזון בין טיפול בחוב הלאומי לצמיחה כלכלית. במקרה היווני, המפתח לפתרון היה צריך להיות הפחתה משמעותית יותר בחוב הלאומי. אם מסתכלים על תוכנית החילוץ הנוכחית שגיבשו האיחוד, קרן המטבע והבנק המרכזי של אירופה, ההנחה היא שיוון תפחית את החוב לשיעור של 110%-120% מהתמ"ג, וזה עדיין יותר מדי. זה אומר שליוון לא יהיה מרחב נשימה מספק כדי לייצר צמיחה ראויה, ואם זה נכון - מה שבעצם הציבור היווני צריך להפנים הוא שיקח עוד שנות דור עד שכלכלת יוון תוכל להבריא לחלוטין".

ההפרטה המסיבית של חברות האנרגיה, נמלי התעופה, הכבישים והרכבות תוכל לסייע למאמצי ההבראה של יוון?

"אני לא חושב שתהיה לזה השפעה משמעותית על היקף החוב הלאומי".

האם ההבדלים האדירים בתרבויות מהווים מכשול בלתי עביר לאינטגרציה אירופית אמיתית? האם אירופה לא נכשלה בשילוב מדינות הפריפריה?

"למרות הקשיים, מדינות הפריפריה הרוויחו משמעותית מכניסתן לאיחוד האירופי ולגוש היורו. יוון נכנסה לאיחוד ב-1986 ונהנתה משנים של שגשוג וצמיחה. למרבה הצער, היא לא השכילה לנצל את השנים האלה לטובתה, אלא צברה חוב לאומי אדיר וכעת היא משלמת על כך", אמר פון האגן, המציין כי התשואה על האג"ח של יוון צנחה מ-25% ב-1991 ל-3%-5% ברגע שיוון נכנסה לגוש היורו.

אך יש לזכור שביוון הריבית על אג"ח ממשלתיות ל-10 שנים הגיעה עד לאחרונה ל-30%.

"היא היתה אף גבוהה מכך, כשכולם ציפו לתספורת. אבל הזמנים האלה חלפו, שכן ההסכם עם הנושים נחתם וחבילת החילוץ אושרה. יוון אמנם תיאלץ לשלם תשואה גבוהה במידה משמעותית מגרמניה וצרפת, אך זה לא יגיע שוב לרמות של לפני 20 שנה. כך שלמרות המשבר הקשה, למדינות האלה היתה תועלת מההצטרפות לגוש היורו. בכל מקרה, לקרוא למה שאנו רואים כאן כישלון של האינטגרציה האירופית זה תיאור קיצוני ומחמיר מדי.

"מאז 1958 מדינות אירופה תמיד סירבו לענות על השאלה, מה המטרה של אינטגרציה אירופית. תמיד היו ממשלות מסוימות ופוליטיקאים שטענו שהביטוי לכך הוא שוק חופשי גדול, ללא הגבלות על תנועת סחורות ואנשים, ודי בכך. והיו כאלה שאמרו שזו יצירה של אומה אירופית אחת. אחת ההשלכות של המשבר הנוכחי היא שהוא יחייב את הממשלות לענות על השאלה. הציבור רואה פער גדל והולך בין האמנות שנחתמו למציאות, והוא מאבד את סבלנותו בנוגע לחוסר ההחלטיות של מנהיגיו".

ומה צריכה להיות התשובה? מה צריך להיות החזון של אינטגרציה אירופית?

"חזוני הוא שיהיה שיתוף פעולה הדוק בין הממשלות, שמכבדות את ההבדלים התרבותיים ביניהן, ופועלות על פי העיקרון שכל אחד אחראי למעשיו. במידה מסוימת, זה המודל של ארה"ב. ביליתי זמן רב באינדיאנה - אם המדינה הזו תפשוט רגל, אף אחד לא יחשוב לחלץ אותה. יגידו לאזרחים באינדיאנה: 'אם הממשלה שלכם פשטה רגל, עליכם לשאת בתוצאות, כי אתם בחרתם בחבר'ה האלה, או שתעברו למדינה אחרת'".

אתה לא סבור שזה אבסורד שכשחברה פרטית עומדת על סף פשיטת רגל, הממשל הפדרלי יבוא לעזרתה ויחלץ אותה - כמו במקרה של AIG - בעוד שלמדינות עצמן, שמשרתות את האזרחים, הממשל לא טורח להושיט יד?

"בנקודה הזו אני מסכים איתך, אבל זה רק אומר שחילוץ AIG היה אבסורדי - לא אי חילוץ אינדיאנה. אינדיאנה אינה מוסד פיננסי. לקליפורניה יש חוב עצום, אבל אף אחד בממשל לא מעלה אפילו את הרעיון לחלצה. כולם אומרים, 'קליפורניה היא מדינה גדולה ועשירה - שתטפל בעצמה'. ואני חושב שזה מודל ראוי לאירופה. אם אתה חושב שתוכל להפוך את כל אירופה למודל ההפוך - כמו המודל הפדרלי של גרמניה, שבו לממשל המרכזי יש אחריות לכל תת-המדינות ויש רגולציה אחידה לכולן, בלי קשר למסורת התרבותית - אני חושב שזה לא מתאים לאירופה, כי ההבדלים בין המדינות פשוט גדולים מדי. אני גם חושב שאנשים לא רוצים בזה. אף יווני לא היה רוצה להשיל מעליו את תרבותו ולהפוך לנורדי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#